אזור עמק החולה מציע נופים שקשה למצוא בארץ – פלגי מים, נחלים שוצפים, שפע של ירוק והרבה הרבה צל. אחד היתרונות הגדולים של הטבע באזור הוא הנגישות שלו – מרגע שהגעתם לאזור, לא צריך להתאמץ כלל כדי ליהנות מכל היופי הזה. יש בו אזורי טבע נפלאים שההליכה בהם מתאימה למאותגרי כושר ולבטטות כורסה, וישנם גם מסלולים שנגישים לעגלות נכים (ויהיו נפלאים גם לתינוקות בעגלה, או, אם לדייק, להוריהם). חלק מהיופי של המקום הוא שהוא מתאים לכל עונה – בקיץ הצל הרב מגן על המטיילים מהשמש הקופחת, ומי הנחלים הקרירים מרעננים להפליא, בסתיו היופי נמצא גם בשמיים מלאי הציפורים, ובחורף ובאביב זרימת המים בנחלים בשיאה. גם מחפשי האתגרים ימצאו באזור מסלולים לרוחם, הם פשוט יצטרכו להתאמץ קצת יותר. הפעם בחרנו להביא ארבעה טיולים קצרים, חלקם ממש קצרצרים, בהם אפשר לתת לקטנטנים לרוץ קדימה בלי חשש בעוד ההורים מתענגים מאחור על היופי. והערה אחת לסיום: למרות האוריינטציה המשפחתית, מכל המקומות שבכתבה אפשר בהחלט ליהנות הנאה מלאה גם אם אתם נטולי ילדים, ובימים המתאימים (כלומר, לא בחגים, חופשות או סופי שבוע) מדובר במקומות רומנטיים להפליא.
אגמון החולה
כשרצינו לעצור בדרך גייסנו את מיטב הסמכות ההורית שלנו, וגם קצת עזרה מחברים כמו לוטרה חמודה להפליא שכרסמה משהו על העשב שלגדות האגם וגרמה לילדה לצאת מהרכב בשמחה ולרצות ללטף אותה. יש כמה תחנות ששווה לעצור בהן לאורך המסלול, בהן הגן הבוטני לצמחי מים, פינת חמד קטנה עם בריכה ובה צמחי מים כמו נימפאה לבנה, נופר צהוב וגומא הפפירוס, גשרון עץ חמוד וספסלים. כאן אפילו פגשנו שזוג שהצטלם במקום את צילומי החתונה שלו. בהמשך נמצא מצפור עופות המים, שמאפשר לצפות מקורב בברווזים, באנפות, בחסידות ובשאר שוכני האגם, בהם העגורים. בזמן שהיינו במצפור ראינו להקות להקות של עגורים עפות בשמיים,מתכוננות ללילה באגם אחרי שבילו את היום בשדות של עמק החולה. בהמשך נמצאים מצפור השקנאים ושטח האקלום של הג'מוסים, וקרוב לסוף המסלול נמצא מצפור העגורים, מלכי האגם. כשהגענו למקום השמש כבר כמעט שקעה והמים היו מלאים בעגורים. צבע המים והשמיים, המוני העגורים שכבר היו במים ואלה שעפו בשמיים והתכוננו לנחיתה באגם, נוף השדות והתעלות והשקט שרק צווחות העגורים מפרות אותו – כל אלה היוו סיום מושלם לטיול המקסים והמאוד מומלץ הזה. אנחנו, כאמור, בחרנו לסייר ברכב, אבל אפשר ליהנות מכל היופי שמסביב גם ברגל, ואם אתם קצת ספורטיביים אז גם באופניים. ניתן, בהרשמה מראש, לסייר באזור האגמון גם בסיורים מודרכים בעגלות המסתור, שמגיעות ללב השדות ממש בסמוך לעגורים, מה שמאפשר לראות אותם ממש מקרוב. מחירים: בכניסה לשמורה נגבים מכל מבקר 3 ש"ח לצורך השתתפות בפרויקט האכלת העגורים. אטרקציות מיוחדות – 145 ש"ח לאופניים משפחתיים קטנים (לשלושה אנשים), 175 ש"ח לאופניים משפחתיים גדולים (5-4 אנשים + כסא תינוק), 145 ש"ח לקלאב קאר לשניים (ילד עד גיל שלוש ללא תשלום), 190 ש"ח לקלאב קאר לארבעה, 52 ש"ח לאדם לסיור זריחה. איך מגיעים? נוסעים בכביש 90 מצומת יסוד המעלה לכיוון צומת כח, ופונים ימינה בעקבות השילוט לאגמון. שמורת תל דן בשמורה יש ארבעה מסלולי טיול, חלקם משולבים זה בזה: מסלול קצר שמגיע למעיינות דן; מסלול ארוך אשר עובר, בנוסף למעיינות, באזור של פלגי מים המכונה "גן עדן"; מסלול דן העתיקה אשר משלב את האתר הארכיאולוגי ואת המעיינות, ומסלול משולב, הארוך מכולם, אשר כולל גם את מצפור האלה. חלקו הראשון של המסלול הוכשר למוגבלים בתנועה ומאפשר להם (וגם להורים עם עגלות תינוק) ליהנות מהמראה של הנחל הזורם, צמחיית הגדות היפה הוחורש הטבעי.
אנחנו, מצוידים בילדה כמעט בת ארבע, בחרנו במסלול הארוך. אל תיתנו למילה ארוך להרתיע אתכם – מדובר במסלול קליל שניתן לסיימו בשעה וחצי של הליכה בקצב איטי, כולל עצירות בדרך ושכשוך בבריכות. יחד עם זאת, אם אינכם ממהרים, אפשר לבלות בשמורה שעות ארוכות. אחד היתרונות בטיול עם ילדים קטנים הוא שהם מבחינים בכל הפרטים הקטנים שלאורך הדרך, וכל עלה, אבן או חרק שמצאו בשביל מסבים להם אושר רב. זה יכול להיות קצת מעצבן אם אתם לחוצים בזמן, אבל אם זמנכם בידכם זה בדיוק הזמן לקחת נשימה ארוכה וליהנות מיופיו של הטבע על כל פרטיו הקטנים. כך מצאנו את עצמנו מבלים במשך כעשרים דקות על גשר העץ שבתחילת המסלול, בעוד בתנו משליכה עלי שלכת שנשרו מן העצים לתוך הנחל ונהנית לראות אותם נסחפים עם הזרם. כדי לדרבן אותה להמשיך, גייסנו לעזרתנו את פו הדב. בהמשך השמורה נמצא עץ מילה סורית גדול ויפה שמזכיר את העץ מהספר פו הדב ולכן זכה בשמורה לכינוי "עץ פו הדב". זה עבד. הילדה פצחה בריצה, דילגה בקלילות מעל פלגי המים הקטנים ממש כמו קנגה ורו, צעדה בשביל בעקבות נמרמר, ומהר מאוד השמורה כולה הפכה ליער של פו הדב. העץ של פו הדב הוא הזדמנות מצוינת להוציא את המצלמות אם לא עשיתם זאת עוד עכשיו. גזעו החלול מאפשר לילדים להיכנס פנימה ולהציץ מתוכו החוצה, מה שמאפשר להנציח אותם בכמה תמונות מתוקות להפליא. במקרה שלנו מצאנו גם פטריות בתוך העץ, מה שחיזק את התחושה שהיער כולו הוא יער מן האגדות שמלא בהפתעות.
המשך המסלול מוביל ל"גן עדן" – יער של עצי דולב וער אציל עם פלגי מים ובריכות קטנות. מאוד מפתה לשכשך בבריכות האלו, אבל הטבילה והשכשוך באזור זה (ולמעשה לאורך כל המסלול) אסורים. יש להתאזר בסבלנות, שכן לקראת סוף המסלול, קצת אחרי טחנת הקמח המשוחזרת, מגיעים לבריכות השכשוך, בריכת מים רדודים יפה ומוצלת בה אפשר לרחוץ. כאן אפשר לבלות דקות אחדות או כמה שעות, והילדה שלנו העדיפה את האפשרות השנייה. בעוד ההורים הפחדנים חוששים להכניס אצבע למים הקפואים, הילדה כבר היתה עמוק בתוך המים. מכאן הדרך חזרה למכונית קצרה, ועוברת דרך יער שבימי הסתיו יש בו שלכת יפהפייה. שימו לב: מאחר וחלק המסלול עובר על אבנים, כדאי להצטייד בנעלי הליכה נוחות. מחירים: מבוגר – 27 שקל, ילד – 14 שקל. איך מגיעים? נוסעים בכביש 99 מקריית שמונה למסעדה, וכקילומטר אחד אחרי הכניסה לקיבוץ דן פונים שמאלה בעקבות השילוט לשמורה. טיילת הירדן – שביל עמי
ממש כשחשבנו שמיצינו וחשבנו לסוב על עקבותינו, שמענו רעש אדיר. הליכה קצרה נוספת הובילה אותנו למפל קטן, והבנו שהיה כדאי להמשיך. אפשר לשבת מתחת לעץ המצל שלגדות הנהר ולצפות בנהר ובמפל, או להישען על קיר סלע ממש בסמוך למקום נפילת המים. זה היה השלב בו הבטחנו לעצמנו לחזור לכאן בפעם הבאה לבד, שכן מדובר בפינת חמד מושלמת לפיקניק רומנטי. במקום זאת היינו שותפים להנאתה של הילדה מטבילת הרגליים במים הקרים או מצפייה בבני משפחה ששטו בקיאק וצווחו בהנאה בהגיעם למפל. מכאן אפשר להחליט אם להמשיך צפונה או לחזור בחזרה. איך מגיעים? בצומת גומא פונים מזרחה לכיוון כפר בלום. נוסעים בעקבות השילוט שמפנה לאתר הקיאקים של כפר בלום וחונים במגרש החנייה. חוצים את גשר הולכי הרגל שנמתח מעל הירדן, פונים מיד שמאלה ומתחילים בטיול.
עמק הנהר הנעלם
בסמוך לתחילת המסלול נמצא מפל מים קטן שהוא למעשה שריד של טחנת קמח עתיקה ששוחזרה. היום המפל והטחנה מהווים יד זיכרון לבני הקיבוץ שנפלו במערכות ישראל. בתחילת המסלול יש שמורת שבטבטים – צמחים מוגנים דמויי אורנים שבארץ נדיר לראותם, אבל הם מצויים באלפיהם בעמק הנהר הנעלם. מכאן ממשיכים במסלול שעובר דרך סבך קנים צפוף, תחת עצי תאנה עתיקים ולאורך מימי נחל הקורן שלעיתים רואים אותו ולפעמים הוא מסתתר ושומעים רק את פכפוך מימיו. המסלול, אותנו עשינו ביום סתווי נעים, סיפק שפע של הפתעות: פלגי מים קטנים שאפשר לטבול בהם את הרגליים, גשרוני עץ, והעיקר – שפיריות בשלל צבעים שנראו לבתנו כמו פיות זעירות שבאו לבקר. על הקרקע היה מצע של עלי שלכת שכשדרכנו עליהם השמיעו קול פצפוץ כאילו אנחנו נמצאים בוורמונט ולא בעמק החולה, וסבך הצמחייה הצפוף שלעיתים יש צורך להתכופף כדי לעבור תחתיו נתן לנו להרגיש כאילו אנחנו בג'ונגל פראי ולא בפיסת טבע קטנה ושמורה היטב. במקום לצאת בסוף המסלול למגרש החנייה דרך מסעדת הגוש, כפי שמופיע במפה, בחרנו לחזור על עקבותינו ולעשות את המסלול המהנה הזה שוב, הפעם בכיוון ההפוך. איך מגיעים? נוסעים בכביש 99 מקרית שמונה למסעדה ופונים בעקבות השילוט לקיבוץ הגושרים. |
