תפריט עמוד

טוקיו: ראיתי רובוטים מאושרים

מסע מרגש בעקבות הרובוטיקה והטכנולוגיה המתקדמת ביפן, מקום שבו המסורת והשינוי משמשים יחדיו והחדשנות היא חלק מהדנ"א. עמי בן בסט, שליח מסע אחר לטוקיו, ליטף רובוט כלבלב, ניסה לדלות מידע מפקידת קבלה רובוטית, שמע מה צופן העתיד מרובוט דרקון במקדש והבין את ההבדל בין היחס של המערב לרובוטים לזה של היפנים

איך מתחילים לתאר טיול של שבועיים ימים בטוקיו? אפשר כמובן לפתוח בתיאור אותו הלם תרבות – אוסף של מנהגים, חוקים, שפה, תנועות, מחוות, ועוד ועוד – שחובט בעוצמה רבה בכל בן המערב שמגיע לראשונה ליפן. אפשר אולי להסתפק באחת מאותן עובדות קטנות, כמעט שוליות שמדגישות בצורה ברורה את ההבדלים בחיי היומיום. אני נזכר לרגע בעגבניות השרי האדמדמות והקטנות שהוגשו לנו מידי יום במסגרת מזנון ארוחת הבוקר, עם העוקצים שלהן, מה שהצריך טיפול ידני ופרטני בכל עגבנייה ועגבנייה.

אלא שהסיפור הזה הוא בכלל הוא בענייני טכנולוגיה מתקדמת וחדשנות. הגדרה של חדשנות עשויה להיות חמקמקה ורבת פנים, אבל יש בה תמיד תהליך יצירתי שמביא למשהו חדש ואחר. יפן, ובכך אין ספק, הינה אחת המדינות המובילות בעולם בתחום הזה. על הסיבות לדרייב היצירתי הזה שפועם במדינה הזאת נכתבו כבר תילי תילים של מאמרים ומחקרים. מבלי להיכנס לעובי הקורה, די לציין  שהן נקשרות בדרך כלל בגורמים כגון הגיאוגרפיה הייחודית, הדמוגרפיה, המצב הגאו-פוליטי, ההיסטוריה והמסורת המקומית. רק כדי לסבר את האוזן אפשר להזכיר כי ביפן הופיעו במהלך מחצית המאה האחרונה שורה של טכנולוגיות ופיתוחים ששינו את העולם. בשנת 1964, לדוגמה, הדהימה יפן את העולם כולו כאשר הציגה את רכבת הקליע הראשונה שנסעה במהירות של מעל 200 קמ"ש. בשנת 1970 הופיע בעולם מחשבון הכיס הראשון של חברת שארפ, וכמעט באותו הזמן, הציגה סוני את הווקמן שלה.

בשנת 1964 יפן הדהימה את העולם כאשר הציגה את רכבת הקליע הראשונה שנסעה במהירות של 200 קמ"ש

בשנת 1964 יפן הדהימה את העולם כאשר הציגה את רכבת הקליע הראשונה שנסעה במהירות של 200 קמ"ש | צילום: שאטרסטוק

במובן זה, המסע שלי ליפן – לאותה "ציוויליזציה של חייזרים", כפי שהגדיר לי אותה קודם המסע טכנולוג וחבר ותיק, היה ניסיון לעקוב, לתעד, ואולי גם קצת למשש משהו מאותה אווירה של חדשנות שמפכה במדינת האיים הזאת ולוקחת את כולנו בצעדים מהירים לכיוון העתיד.

זהירות! סאיינס פיקשן

אחד המקומות שבו אתה יכול לא רק לראות אלא גם לחוות טכנולוגיה מתקדמת נמצא במוזיאון המדע וחדשנות מיראיקאן (miraikan) באודייבה, האי המלאכותי הגדול במפרץ טוקיו. המוזיאון, עם המודל המרשים של כדור הארץ התלוי בו, עמוס פלאות ושכיות חמדה. אחת מהן היא האוטונאורויד  (Otonaroid)  – אנדרואיד שמאפשר לך לשוחח באמצעותו עם יצורים אחרים, במקרה שלנו, בני אדם. זה איננו דבר של מה בכך. יש סיכוי טוב שכבר במאה הנוכחית "יחיו" רובוטים דמויי אנוש לצדנו, בני האדם, ויעניקו לנו שירותים בתחומים שונים, שאנחנו בני האנוש לא נרצה או לא נוכל למלא. השיחה שאני מקיים עם האוטונארויד המופעל על ידי חבר (טל) מאפשר לי לראות, או לפחות לדמיין שיחה ואינטראקציה עתידית בין בני אדם לרובוטים. זה בהחלט מרגש ואני חש לרגע כמככב בסצנה מתוך סאיינס פיקשן.

אוטונאורויד במוזיאון המדע והחדשות. באמצעותו אפשר לשוחח עם יצורים אחרים

אוטונאורויד במוזיאון המדע והחדשות. באמצעותו אפשר לשוחח עם יצורים אחרים | צילום: cowardlion / Shutterstock.com

ברח מתוך סרט

כל מי שמשוטט ברחבי העיר העצומה הזאת לא יכול שלא להבחין בכל אותם גיבורי אנימה ומנגה שכמעט מסתערים עליך מכל קיר או שלט חוצות. תרבות האנימציה והקומיקס שצמחה ביפן בראשית המאה ה-20 היא חלק בלתי נפרד מאותה אווירה דינמית של מסורת ושינוי הכרוכים יחדיו, השוררת במקום. כמו מנוע דחף הפועל ללא הרף, היא מספקת לסביבתה מנות הגונות של השראה וסיעור הדמיון, ואולי גם לגיטימציה לאפשרות שיצורים אנושיים ומלאכותיים יכולים לחיות יחדיו. עוד נחזור לכך.

גיבורי האנימה והמנגה מסתערים עליך מכל קיר או שלט חוצות בטוקיו | צילום: עמי בן בסט

גיבורי האנימה והמנגה מסתערים עליך מכל קיר או שלט חוצות בטוקיו | צילום: עמי בן בסט

בסמוך לכלבו הענק DiverCity באודייבה, לא הרחק ממוזיאון המדע, אני פוגש בגנדהם, רובוט ענק עטור קרניים שנראה כאילו ברח מאחד מאותם מסכי הענק והתממש פיזית כדי להתייצב בעולם המציאות. הרובוט הזה, שמתנשא לגובה של קרוב ל-20 מטר, הינו אחד מגיבוריה של סדרת אנימה מיתולוגית בתחום המדע הבדיוני. העלילות של הסדרה הזאת מתרחשות בתקופת זמן חלופית, או בעתיד, בתקופה שבה המין האנושי נמצא בחלל ומשתמש בגנדהם – רובוטים ענקיים דמויי אדם המהווים מעין מערכות לחימה משוריינות וניידות, וזאת, על מנת לשרוד בסביבה העוינת. סדרת המקור שהוקרנה לראשונה בטלוויזיה לפני כארבעים שנה זכתה לפופולריות עצומה, שבאה לידי ביטוי במגוון עצום של חוברות, מודלים מפלסטיק ומתכת, סרטים וסדרות טלוויזיה וכמובן משחקי מחשב. המותג הזה בלבד מגלגל מחזורים של עשרות מיליארדי ין מדי שנה.

גנדהם, רובוט ענק עטור קרניים שניצב ליד הכלבו דייבר סיטי

גנדהם, רובוט ענק עטור קרניים שניצב ליד הכלבו דייבר סיטי | צילום: eakkarat rangram / Shutterstock.com

בשעות הערב גנדהם נצבע בצבעים שונים ומידי פעם גם הופך לחד קרן, כשהוא עובר ל"מוד" תקיפה, הוא מעורר הרבה רחש והמולה בקהל שנאסף למרגלותיו.

הרוח של הרובוט

גיבורי האנימציה והקומיקס היפנים, כמו גנדהם או אסטרו בוי – אחד הוותיקים שבהם, הם חלק בלתי נפרד מתהליך הילדות והבגרות של הילד היפני. ההתבגרות לצד הגיבורים הדמיוניים הללו – רובוטים "אנושיים" שעוזרים להציל את העולם, עיצבה (ומעצבת) במידה רבה את אותו יחס מקבל וידידותי כלפי רובוטים שהולכים ותופסים יותר ויותר מקום במגזרים שונים במשק ובתעשייה היפנית. אם חופרים עמוק יותר, חלק מהקשר הרובוטי הזה נובע במידה רבה מדת השינטו המסורתית והמקום החשוב שהיא תופסת בתרבות היפנית. "אנימיזם" (נפש או רוח) הוא מרכיב באמונה, שלפיה לשמש, לירח, להרים, לעצים שבטבע יש רוחות או אלים משלהם. אמונה שהתרחבה עם הזמן וכללה גם אובייקטים מלאכותיים, לרבות חפצים מעשה ידי אדם.

אסימו, אחד מהרובוטים דמויי אדם הראשונים בעולם. יש קשר מרתק בין דת השינטו לרובוטים

אסימו. קשר מרתק בין דת השינטו לרובוטים דמויי אדם | צילום: cowardlion / Shutterstock.com

בעולם הפרקטי זה מתורגם ליחסי ידידות, ואפילו יותר מזה. כמו שמתאר פרופ' ג'ואי איטו, מנהל המדיה-לאב במכון הטכנולוגי במסצ'וסטס. במאמר שפרסם לאחרונה בשם – מדוע בני המערב חוששים מרובוטים והיפנים לא? כותב איטו: "גדלתי כצופה בסדרות אנימה, כמו Neon Genesis Evangelion  שמתארת עתיד שבו מכונות ובני אדם מתמזגים כדי ליצור פעילות סַיְבּוֹרְג. תכניות מהסוג הזה גרמו לילדים רבים לחלום חלומות בהם הם נהפכים לגיבורי סייבורג. הרובוטים", ממשיך ג'ואי, "היוו תמיד חלק מהעולם שלנו ורבים מאתנו התבגרו עם חלומות להיות גיבור על ביוני. הרובוטים היו תמיד חלק מהנפש היפנית – גם גיבור הילדות שלנו, אסטרו בוי, נכנס רשמית למרשם התושבים של העיר נייזה, מצפון לטוקיו…לא רק שלנו היפנים אין כל חשש מאדונים רובוטים חדשים, אנחנו גם במובן מסוים קצת מצפים להם".

אנושיות מהסוג הכלבי

אם יהיו אי פעם בעתיד רובוטים נבונים, לפחות כמו בני האנוש, שיתעדו את ההיסטוריה של העם הרובוטי, קרוב לוודאי שיינתן שם מקום של כבוד לאסימו, הרובוט היומנואידי של חברת הונדה. אסימו, אחד מהרובוטים דמויי אדם הראשונים בעולם, נחשף בוורסיה ראשונית בתחילת שנות ה-2000. לאחרונה הודיעה חברת הונדה שלא תמשיך לייצר אותו, אבל תשתמש בידע שנרכש במהלך ייצורו בתחומי המכניקה והבינה המלאכותית (AI – Artificial Intelligence) על מנת לבנות שורה של מוצרים רובוטים שיסייעו בתחומים שונים, החל מענף הרכב, וכלה במשק הבית וסיוע לקשישים.

אסימו, אחד מהרובוטים דמויי אדם הראשונים בעולם | צילום: עמי בן בסט

מתיידדים עם אסימו, אחד מהרובוטים דמויי אדם הראשונים בעולם | צילום: עמי בן בסט

באולם התצוגה של חברת הונדה בשכונת Aoyama  בטוקיו אפשר לראות, בזמנים קבועים, הופעות מרגשות של הרובוט, כולל מפגש אינטראקטיבי עם קהל הצופים. התנועות של אסימו נמרצות ומלאות חן. הוא יודע לפרש פקודות קוליות ולזהות עצמים נעים, כולל הכיוון והמרחק שלהם ממנו. נכון שהוא נראה גמלוני מעט לעומת דגמים חדשים של רובוטים שהופיעו בעולם בשנים האחרונות, אבל אי אפשר לקחת ממנו את הראשוניות ואת העובדה שהוא היה אחד הרובוטים הראשונים שהלך על שתי רגליו. אחת התכונות הבולטות שלו היא הידידותיות שלו, שבאה לידי ביטוי במראה, בתנועות ובמחוות הקטנות. זה לא פלא שילדים שנכחו בתצוגה ביקשו להשתעשע ולעשות סלפי עם החבר המזדקן.

אנושיות כזאת מן הסוג הרובוטי אפשר למצוא בשפע באייבו (Aibo) הרובו-כלב של חברת סוני. אייבו שהופיע לראשונה בסוף שנות ה-90 של המאה הקודמת הוחזר בשנה האחרונה לחנויות במהדורה משודרגת ומתוחכמת. אני נתקל באייבו בבניין של ניסאן וסוני ברובע גינזה היוקרתי בטוקיו. אם הייתי צריך לנסח את המפגש הראשוני עמו, הייתי אומר שהוא נראה ונשמע חביב ואוהב אדם, בצורה שרק כלבים אמיתיים יודעים. כשהוא מגובה במערכת בינה מלאכותית המאפשרת לו מגוון רחב של יכולות, אייבו יודע לזהות תנועות ומילות חיבה, להכיר בני משפחה, ואף לרוץ אליהם ולשחק עימם, תוך שהוא לומד את הרגליהם, וגם מגבה בעצמו את הידע שצבר.

אייבו הרובו-כלב בפעולה

אייבו הרובו-כלב בפעולה | צילום: Ned Snowman / Shutterstock.com

אחד מקהלי היעד העיקרים של אייבו הינה אוכלוסיית הקשישים ביפן שהולכת גדלה במהירות. כאילו כדי להמחיש זאת, מזדמן למקום יוסידה אקיטסוגו (Akitsugu) פנסיונר יפני קשיש שהחליט לרכוש לו רובו-כלבלב משלו. מדוע רכשת את הכלב? אני שואל. הסיבה העיקרית לכך, הוא מספר לי באנגלית עילגת, שהוא יהיה חבר שיפתח עבורי קשרי שיחה וידידות עם אנשים זרים.

הרובוט-כלב אייבו משמש בין השאר בן לוויה לקשישים | צילום: עמי בן בסט

הרובוט-כלב אייבו משמש בין השאר בן לוויה לקשישים | צילום: עמי בן בסט

יצור אפל וקודר

להתחבר עם אנשים זרים זה אינו דבר של מה בכך. במיוחד כאשר מדובר על יצור גדול ומאיים שאינו אנושי. כזה בדיוק היה הגיבור הרובוטי הראשון שהופיע במערב בתקופה המודרנית. זה היה יצור גותי, אפל וקודר שהתפרץ בסערה לעולמה התרבותי של אירופה במהלך המאה ה-19. העלילה שנקדחה במוחה של סופרת אנגליה צעירה בשם מרי שלי, ספרה על ממציא צעיר בשם פרנקנשטיין שבנה יצור מגודל שהפך עם הזמן לסוג של מפלצת אלימה ואכזרית. הסיפור על המפלצת של פרנקנשטיין צבר עם השנים פופולריות רבה, והיצור האומלל הפך עם הזמן למודל חיקוי לספרים וסרטים רבים בעיקר בז'אנר האימה.

עטיפת הספר פרנקשטיין של מרי שלי משנת 1831

עטיפת הספר פרנקשטיין של מרי שלי משנת 1831

אפשר בהחלט לקבוע שהרובוט הראשון במערב היה מאיים ומפחיד, רחוק מאד מהדימוי הידידותי של חבריו במזרח. על רקע זה, כמעט לא מפתיע לראות היום קבוצה גדולה של טכנולוגים ואנשי מדע ופילוסופיה מערבים – המוכרים בהם הם פרופ' סטיבן הוקינג המנוח ואילון מאסק – שנוטים לראות במכונות תבוניות מתקדמות איום פוטנציאלי על קיומו של המין האנושי. סטיבן הוקינג חזר בשנים האחרונות, פעם אחר פעם, על האפשרות כי רובוטים או מכונות תבוניות המצוידים עם בינה מלאכותית משופרת עשויים להביא לקצו של המין שלנו, לפחות בצורה הנוכחית שלו, ואולי להביא לקיומו של מין חדש שישלוט בפלנטה. השאלה ששאל ג'ואי איטו: מדוע בני המערב חוששים מרובוטים והיפנים לא? מקבלת כעת, כך נראה, תשובה נוספת.

יש אלוהים והוא נמצא ברכבת התחתית

חדשנות וטכנולוגיה מתקדמת הן חלק מהשפה שבה מדברת טוקיו. אתה לא יכול להכיר כרך עצום עם 13 מיליוני בני אדם במהלך שבועיים ימים, אבל אתה יכול בהחלט לקבל תחושה. וזו, כך היה נדמה לי, הלכה והתגברה כאשר התקרבתי לרובע אקיהברה (Akihabara). הרובע הזה, שנתפס בעיני רבים כגן עדן של חובבי טכנולוגיה למיניהם, עמוס, כמעט מתפקע מאלקטרוניקה. אם אתה נמנה על אחד מחובבי הגדג'טים למיניהם, מוטב שתקדיש לעצמך יום או שניים לבלות רק במקום, או שאולי דווקא תישמר לך מלהיכנס פנימה – אם יש לך תכניות לבקר גם ביעדים נוספים בעיר. לבד מחנויות האנימה, הסמרטפונים, המחשבים והמציאות המדומה, יש באקיהברה מבנים שהם מעין מקדשים לטכנולוגיית עבר, ואני מכוון בעיקר למשחקי הארקייד – מכונת המשחק ששיגעו בעבר מיליוני גיקים וחנונים בעולם כולו. אי אפשר שלא להזכיר בהקשר הזה את אחד האייקונים הגדולים שנוצרו ביפן, הפק-מן, משחק הארקייד שנוצר על ידי חברת נמקו בשנות ה-80 של המאה הקודמת ושיגע את העולם כולו.

רובע אקיהברה בטוקיו, גן עדן לחובבי טכנולוגיה

רובע אקיהברה בטוקיו, גן עדן לחובבי טכנולוגיה | צילום: f11photo / Shutterstock.com

השימוש במלה מקדש איננו מקרי וישנם רבים מאלה הרואים בסגידה לטכנולוגיה החדשה סוג של פולחן דתי. במובן זה הסמרטפון, אם תרצו, הינו סוג של אלוהים. מי שמחפש הוכחה לקיומו ימצא אותה בשפע בתוככי קרונות הרכבת התחתית של טוקיו, העמוסים רוב שעות היום בצפיפות רבה. מדגימה שאינה סטטיסטית, אולם מתבססת על עשרות רבות של נסיעות בקווי הרכבת השונים, אפשר לקבוע כי רובם הגדול של הנוסעים (מעל ל-90 אחוז), לא רק אוחז במכשיר הקטן, אלא גם גולש, משחק או מסמס בו במהלך הנסיעה, גם כאשר הקרון דחוס ועולה על גדותיו. בזיכרוני נשתמרה סצנה של צעיר יפני שעומד בקרון העמוס, אוחז באייפון בחוזקה. למרות שפניו נמעכות על חלון הזכוכית, הוא מצליח בזווית העין לעקוב אחר המסך ולתקתק ביד הפנויה.

גם זה סוג של פולחן דתי: כולם שקועים בסמרטפונים

גם זה סוג של פולחן דתי: כולם שקועים בסמרטפונים | צילום: Mahathir Mohd Yasin / Shutterstock

דוגמה משונה מעט לאווירת החדשנות ולשילובה במסורת היפנית אפשר למצוא לא הרחק מרובע אקיהברה, במקדש שינטו המכונה Kanda Myojin והמצוי באזור צ'יודה שבעיר. המקדש, שנבנה לראשונה במאה ה-13, נהרס ונבנה מספר פעמים כתוצאה משריפות ורעידות אדמה. בשנים האחרונות הפך המקדש הזה לאתר עליה לרגל לחובבי הטכנולוגיה למיניהם, שעולים אליו על מנת להתפלל ולקבל ברכות בתחום העסקים והטכנולוגיה, לרבות אריכות חיים לסמרטפונים שלהם.

מקדש Kanda Myojin, שהפך לאתר עלייה לרגל לחובבי טכנולוגיה

מקדש Kanda Myojin, אתר עלייה לרגל לחובבי טכנולוגיה | צילום: Joymsk140 / Shutterstock.com

בפינת המקדש אני נתקל ברובוט קטן עטור גלימה ומסכה של דרקון שעובד לא לאות, רובוט המכונה שישימאי (Shishimai, האריה הקדוש, הרוקד). לאחר המתנה קטנה אני מתייצב מולו ומשלשל 400 ין לחריץ המתאים רק כדי לקבל מהדרקון, לאחר כמה מחוות משונות, פתק מזל שמספר לי מה צופן העתיד.

הרובוט שישימאי

מחויבות לאבולוציה

לא כל הרובוטים בטוקיו הינם דמויי דרקונים. בעשור האחרון, משתלבים בחיי העיר יותר ויותר רובוטים שנותנים שירות כזה או אחר, ומחליפים בני אדם באופן מלא או חלקי. אפשר לראות אותם למשל בדלפקי הקבלה של בנקים, כמו בסניף הבנק של טוקיו-מיצובישי, בבתי הקפה כמו אלה של רשת נסטלה, בבתי כלבו, במוזיאונים, ואפילו במגדל טוקיו, שם פגשתי בכניסה לנקודת התצפית הגבוהה את פפר(Pepper) הרובוט של חברת סופטבנק שעשה תנועות ומחוות של ידידות, תוך שהוא ממלמל משפטים ביפנית.

פפר, הרובוט במגדל טוקיו

פפר, הרובוט במגדל טוקיו | צילום: pio3 / Shutterstock.com

דוגמה מלבבת למציאות הרובוטית הזאת אפשר לראות במלון הננה (Henn-na) ברובע גינזה בעיר. המלון, על פי בעליו, הינו המלון הרובוטי הראשון בעולם. בעלי המלון, שמפעילים מאז שנת 2015 מלון דומה בעיר נגסקי, מבטיחים כי המלונות שלהם מתאימים עצמם להתפתחויות הטכנולוגיות שקורות כל העת. מתוך כך, המוטו שלהם פסקני: "מחויבות לאבולוציה".

פקידת קבלה רובוטית במלון הננה בטוקיו | צילום: עמי בן בסט

ר פקידת קבלה רובוטית במלון הננה בטוקיו | צילום: עמי בן בסט

אני ניצב מול פקידת הקבלה הרובוטית במלון. היא מזהה את נוכחותי, מרכינה ראש ומבקשת בשתי שפות – יפנית ואנגלית, שאמלא טפסים במסך המתאים. אני מנסה להסביר לה שאני רק מבקש לראות את החדרים, אלא שהיא מחשה. אני מבין מקריאה באתר האינטרנט של המלון שיש כמה רובוטים שמסתובבים בחוץ וקצת אלקטרוניקה בחדר, לרבות מתקן שבו אתה יכול לתלות את הבגדים לגהצם ולאווררם. ה-AI עדיין בחיתוליה ונכון לעכשיו, וכנראה גם בשנים הקרובות – אם מותר להסתכן, היצורים התבוניים היחידים שיסתובבו בפלנטה הזאת יהיו בני האדם. פקידת הקבלה הרובוטית עדיין שותקת. לאחר כמה דקות המתנה אני מבחין במי שנראית כאחת העובדות האנושיות במלון. היא מבהירה לנו, לאחר שבררה עם מי שבררה, שלא ניתן להיכנס פנימה.

חברה 5.0

טכנולוגיה חדשה היא מנוע עיקרי בקידום כלכלתן של מדינות והשירותים אותם הן מעניקות לאזרחיהם. ביפן, נראה, יש לה דגש מיוחד. בעלון מדיניות שאני מקבל במשרד הכלכלה היפני METI אני למד, בין היתר, על החלטת ממשלה מיוני 2017 המדברת על שילוב רובוטיקה ובינה מלאכותית בכל ענפי התעשייה, כמו גם בחיי החברה, וכל זאת על מנת ליצור חברה מתקדמת וסופר מתוחכמת, מה שהם מכנים: חברה 5.0. שילובה של הטכנולוגיה המתוחכמת, מפרט המסמך, יסייע ליפן להתמודד ולפתור בעיות אופייניות במדינה, כמו ירידת שיעור הילודה, הזדקנות האוכלוסייה, מחסור בכוח אדם, התחדשות אזורית וטיפול במפגעי טבע וטרור.

הנתונים מדברים בעד עצמם: אם בשנת 2010 מנתה אוכלוסיית יפן בגילאים היצרניים (15 עד 64), 81 מיליון איש, בשנת 2030 צפוי שיעור האוכלוסייה בגילאים הללו לרדת ל-61 מיליון בני אדם. באשר לנתוני הזיקנה, המספרים לא פחות דרמטיים; בשנת 2013 מנה שיעור האוכלוסייה ביפן בגילאים של מעל 65 כ-25 אחוז מקרב האוכלוסייה. בשנת 2035 הוא צפוי לעלות ל-33.4 אחוז! ואסור כמובן לשכוח את מפגעי הטבע, בעיקר רעידות האדמה. יפן ממוקמת במרכזה של פעילות געשית אינטנסיבית. נתונים משנת 2013 מלמדים כי מספר רעידות האדמה בדרגה 6 ומעלה שהתרחשו בעולם בשנה זו הגיע ל-1668 פעמים, ביפן, לעומת זאת, התחוללו באותה תקופה 306 רעידות, קרוב ל-20 אחוז מסך הרעידות בדרגה זו בכדור הארץ כולו.

בשנת 2035 בני 65 ומעלה ביפן יהוו מעל 33.4 אחוז מהאוכלוסייה

בשנת 2035 בני 65 ומעלה ביפן יהוו מעל 33.4 אחוז מהאוכלוסייה | צילום: שאטרסטוק

אחד מאותם גופים באמצעותם מנסה הממשלה היפנית לקדם את חברת 5.0 הינו ארגון המכונה NEDO שמטרתו לעודד פיתוח של טכנולוגיה תעשייתית ומקורות אנרגיה חדשים, והחזיק ב-2018 בתקציב שנתי של כ-1.5 מיליארד  דולר. הנה תחזית צמיחה של התעשייה הרובוטית במשק היפני עד לשנת 2035 (בטריליוני ין) שמצאתי בפרסום חדש של NEDO.

צחוק מתגלגל

אחת מהיוזמות היותר מסקרנות היא מפגש הפסגה של הרובוטים. זהו אירוע שכותרתו באנגלית "רובוטים הגורמים אושר" ומטרתו לקדם עולם שבו רובוטים ובני אדם יחיו ויעבדו בהרמוניה ובהצלחה. ומתוך כך (התוספת שלי)  הם יהיו מאושרים. המפגש מורכב משני אירועים: הראשון נקרא WRS (ר"ת באנגלית של "אתגר רובוטים עולמי") – תחרות שבה מתחרים רובוטים של קבוצות מרחבי העולם בארבע קטגוריות שונות; והשני – תערוכה שבאה להציג רובוטים וטכנולוגיות רובוטיות חדשניות ועתידיות. האירוע הראשון התקיים בטוקיו באוקטובר 2008 והשני מתוכנן לשנת 2020.

במסגרת הניסיונות להסדיר את ההרמוניה והחיים העתידיים בצוותא בין הרובוטים לבני האדם, לא מפתיע שתכונות וחוויות אנושיות מובהקות, כמו אושר וחיוך, מקבלים דגש מיוחד. במיצג החינוכי החדשני של חברת סוני (ExploraScience) באודייבה, נמצאת בכניסה למתקן מערכת חישה משוכללת שיודעת לאמוד את העוצמה והאיכות של החיוך האנושי. המערכת שמתבססת על טכנולוגיה של זיהוי פנים, מזהה את דרגת החיוך שלך ועוצמתו, בהסתמך על מאגר נתונים גדול של צחוקים שנבנה לצורך ההדגמה. המחייכים הטובים ביותר מדורגים במסך גדול המוצג לעיני כל. אישית יצאתי במקום לא גבוה במיוחד. אולי אני צריך לחייך קצת יותר, אבל זה סיפור אחר.

למידע נוסף על טיול ליפן

————-

בשולי הדברים: תודה גדולה מגיעה למר מוטוקי קוריטה, הנספח המסחרי, ולצוות השגרירות היפנית בישראל על העזרה הרבה במתן עצות וחומר רקע. תודה מיוחדת גם לגברת יוקו קוריאהרה וצוותה מהמשרד למדיניות רובוטית במשרד הכלכלה היפני. מילה טובה במיוחד מגיעה לחברת טורקיש איירליינס שנתנה חסותה למסע הזה. יש לחברה הזאת שם טוב, עמיד ומעוגן היטב זה שנים, עניין שאיננו ממש מובן מאליו, שהרי גם בכמה חברות זרות אחרות מדייקים אתך, מפנקים וטובים אליך. ואם, איכשהו, אתה מצליח להיכנס ללאונג' שלהם באיסטנבול, אז בכלל שיחק לך המזל. לחברת טורקיש איירליינס יש טיסות סדירות מישראל לטוקיו, עם עצירה בשדה התעופה באיסטנבול. ולבסוף, תודה לטל המדריך הבלתי אפשרי, שהשכיל להפוך עבורנו את טוקיו לסביבה כל כך ידידותית. המסע הזה נרקם ונולד בשיתוף מסע אחר אונליין.

הבלוג של עמי בן בסט עולם ללא קופסאות

יום בבית ספר ביפן

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

  1. אנטוניה הגיב:

    חיפשתי "אנימיזם ורובוטים" בגוגל ונתקלתי בכתבה הזו, מרתק ונותן זווית אחרת על יפן שעד עכשיו די הפחידה אותי יש לציין

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.