חתול הביצה בישראל

דנדן ובני המשפחה עם גור של חתול ביצות. כבר מגיל חודש אפשר להיווכח בהבדלים שבין חתול ביצות ובין חתול רגיל צילום: דורון הורוביץ

הגורים הצטרפו לששת חתולי הביצות ששהו אצלנו ב"תיבת נח" – מקלט לחיות בר בצפון־מערב הנגב, שמטרתו לשמר בעלי חיים המצויים בסכנת הכחדה בישראל ולקלוט חיות בר שרשות שמורות הטבע לא מצאה להן בית ראוי בפינות חי או בגני חיות החווה מנוהלת על פי עקרון התאמת תנאי השבי לתנאים השוררים בטבע: הצמחייה והמזון מותאמים לסביבה הטבעית של כל מין ומין; המכלאות המרווחות בנויות מחומרים ידידותיים לחיה וניצבות לא על רצפת בטון אלא על האדמה ממש, כך שהיא סופגת את הפרשותיהם של בעלי החיים ומאפשרת להם לחפור בה מחילות; ובמכלאות מפוזרים כל מיני "משחקים" שמטרתם לעודד גירויים ואינסטינקטים. בתיבת נח חיים עיטים, ינשופים, איות, בזים, שועלים, תנים, דורבנים, זאבים, רקונים, למורים, פנקים, חמוסים, חוטמנים, חתולי בר, וכמובן – חתולי ביצות.

חתול ביצות באמבטיה

חתולת הביצות בנה, זמן קצר לאחר שהגיעה לחוות "תיבת נח". בעצת בתנו קראנו לה על שם חברתו של מוגלי ב"ספר הג'ונגל", והיא גדלה כגור חתולים לכל דבר צילום: דנדן בולוטין

חתולי הביצות הקטנים היו בני שבוע לכל היותר, ועיניהם היו עדיין עצומות. שלושתם סבלו מבעיית מעיים קשה, ולא הפסיקו לשלשל. שמנו אותם בארגז מחומם וניסינו למנוע מהם להתייבש עקב השלשול הבלתי פוסק. חלק מהטראומה של ההיפרדות מהאם הוא הצורך להתרגל לתחליף חלב אם. ניסינו לעזור להם בכל אמצעי שעמד לרשותנו: השקינו אותם בחלב מאבקות חלב שמיועדות לגורי טורפים ובחלב מאבקות חלב שמיוחדות לגורי חתולים; נתנו להם חלב עזים, שעל סמך נסיוננו עם בעלי חיים אחרים גילינו שדווקא הוא היה הפתרון האידיאלי; התייעצנו עם מיטב מומחי החתולים והווטרינרים בארץ, חיברנו להם אינפוזיות, ומה לא. לאחר כשבועיים מתו שניים מהגורים, אך גורה אחת פקחה עיניים ושרדה.
בעצת בתנו קראנו לה בָּנָה, כשמה של חברתו של מוגלי ב"ספר הג'ונגל". היא גדלה כגור חתולים לכל דבר: שיחקה עם כדורים ורדפה אחרי הזנב (הקצר) של עצמה, אבל כבר מגיל חודש היה אפשר להיווכח בהבדלים שבינה ובין חתול רגיל. ראשית, הגודל – כשבנה היתה בת חודשיים בלבד, גודלה היה כבר כשל חתול בית בוגר; שנית, האהבה למים. חתולים שונאים מים, זה ידוע. חתולי ביצות פשוט אוהבים אותם.
בנה לא היתה יוצאת דופן בעניין הזה. היינו חייבים לסגור את מכסה האסלה בשירותים לפני שהורדנו את המים, שכן הרעש של מפל המים פשוט משך אותה, וכשהייתי מכריז: "בנות, לאמבטיה!" בנה היתה מתייצבת מיד ונכנסת לאמבטיה עם שתי הבנות, עם הקצף ועם הצעצועים.
בנה גדלה והלכה, ולאט לאט הרגלנו אותה לצאת לטיולים בחוץ. עם הזמן התארכו הטיולים יותר יותר, בעיקר ביוזמתה, עד שלאחרונה נאלצנו לסגור אותה בכלוב – התברר כי בכמה מטיוליה היא הגיעה עד לשכן המתגורר במרחק 500 מטר, וטרפה לו תרנגולות.
הכלוב של בנה משתרע על פני כ־150 מטרים רבועים, מלאים צמחייה, ואנחנו משתדלים לבקר אותה לעתים קרובות. מאחר שהיא מוחתמת לבני אדם, נראה שלא תוכל להצטרף לחתולי הביצות הנמצאים בכלוב השכן, אך בקרוב ננסה לשדך לה זכר צעיר שרגלו נקטעה בשל זיהום.

האדם הוא האויב
חתול ביצות (Felis chaus) גדול בערך פי ארבעה מחתול בית או מחתול בר – משקלו של הזכר הבוגר מגיע לכעשרה קילוגרמים – וכשמו כן הוא – חובב מים, שוחה היטב, וניזון בין היתר מדגים שהוא שולה בפיו מתוך המים. הוא ניזון גם מנחשים, מציפורים, ממכרסמים ולעתים גם מצפרדעים. תפוצתו רחבה, ואפשר למצוא אותו במערב סין, באפגניסטן, באיראן, בעיראק, ברוסיה, בהודו, בתאילנד ובישראל. אמנת סאיטס (Cites), המגדירה את סכנת ההכחדה  של בעלי חיים בעולם, לא הגדירה בעבורו "מידת סיכון עולמי", ונראה כי לא נשקפת לו סכנת הכחדה.
בארץ הוגבל בעבר תחום מחייתו לאזורים רטובים כמו עמק החולה, בקעת הירדן, עמק בית שאן, עמק יזרעאל ועכו, וגם בשפלת החוף ובערבת סדום ראו אותו, אך עם ייבוש הביצות הצטמצמה תפוצתו. מאז הוקמו מאגרי מים וברכות דגים גדלה שוב האוכלוסייה – על פי "הספר האדום של החולייתנים בישראל" יש כ־600 חתולי ביצות בישראל – ותפוצתה מגיעה היום עד לצפון הנגב. ליאורה גלס־אלון, החוקרת את חתולי הביצות במסגרת עבודת הדוקטורט שלה, מציינת שהגורם להתפשטותו דרומה הוא התרחבות החקלאות, ועימה התרבותם של מכרסמים, למשל, שהם ממזונם של חתולי הביצות.

חתול ביצות באזור עמק החולה. מלבד האדם אין לחתול הביצות אויב טבעי- על תפוצתו בארץ מאיים ציד בלתי חוקי צילום:יוסי אשבול

אך על גידול תפוצת חתולי הביצות מאיים הציד הבלתי חוקי והמלכודות שמציבים עבריינים בכל מיני אזורים בארץ. במהלך מחקר מדעי הוצמדו משדרים לעשרה חתולי ביצות. זמן לא רב לאחר מכן נמצאו שניים מהם מתים בתוך מלכודות לא חוקיות. גלס־אלון אומרת כי מלבד האדם אין לחתול ביצות בוגר אויבים טבעיים. עמי צור, פקח רשות שמורות הטבע והגנים המתמחה באיתור ציידים לא חוקיים, מתאר את תמונת המצב בשטח: "בעבר הייתי רואה בכל נסיעה באזור הבריכות 10־12 חתולי ביצות, אבל היום בכמה מהסיורים איני רואה ולו חתול ביצות אחד". הבעיה העיקרית לדעתו היא ציד לא חוקי שמתבצע בעיקר על ידי עובדים זרים.
גם אנחנו נתקלנו בתופעה. לפני כמה שנים, כשטיילנו בנחל פטיש שבנגב הצפוני, בקע מאחד הבתרונות רעש מוזר. כשהתקרבנו מצאנו מלכודת שנלכד בה חתול ביצות גדול. החתול, זכר בוגר, היה פצוע. הבאנו אותו אלינו ל"תיבת נח", ולאחר כמה ימים של טיפול שחררנו אותו בחזרה לסבך נחל פטיש. מדי פעם בסיורים ליליים אנחנו רואים אותו יושב כמו מלך בקצה המצוק וצופה למרחוק, סימן הפציעה מהמלכודת עדיין ניכר בראשו.

הגרגור החתולי
כשמסתכלים על חתולי הביצות שבמכלאה כשהם משתזפים בשמש החורפית, הם נראים שלווים ועדינים. לכן לא האמנתי כאשר יום אחד עבר לו לתומו ברבר (מין של ברווז) ליד הכלוב – אחד מהחתולים קפץ במהירות האור, רץ לרשת, הושיט רגל קדמית, שלף ציפורניים אכזריות ותפס את הברבר בטרם הצליח להימלט. הטריפה, שהתבצעה כולה מבעד לרשת הכלוב, הסתיימה בתוך שניות.
חתולי ביצות ייחודיים בזריזות שלהם, הם גם מטפסים, גם שוחים, גם רצים מהר וגם חזקים מאוד. אבל כשאני נכנס לכלוב של בנה בערב, והיא נצמדת אלי, מחבקת אותי ברגליה הקדמיות ומשמיעה את גרגור הטרקטור החתולי שלה, אני שוכח שהיא לא חתולת בית מפונקת