זהו טיול שהתחיל בחידת מספרים ונגמר בנוסחה ל'איך מכניסים שבוע ל-3 ימים'
הכל התחיל בחידה.
לקראת סוף חודש יוני, כמה ימים לפני יום הולדת 49 שלה (שחל בתחילת יולי), רפי נתן לאורית מעטפה, שבתוכה הדמייה של כרטיס טיסה, אבל ללא ציון היעד.
בתוך המעטפה היתה גם חידה, שהיתה אמורה לרמז על המדינה אליה יטוסו:
"שורש של שח באירוויזיון"
רמז ראשון: כדי להצליח להיכנס לראש של רפי, עליכם לחזור אחורה לשנת 2019.
רמז שני: גם אם ממש תתאמצו, לא בטוח שתצליחו לפתור את החידה.
רמז שלישי: התשובה היא דנמרק. לא בטוח שגם עכשיו תבינו איך בדיוק מגיעים מהחידה לתשובה הנכונה.
בקיצור, פחות משבוע לאחר מכן, יצאנו בטיסה לקופנהגן בירת דנמרק, ומשם לאיי פארו. לאיפה? גם אורית שאלה.
איי פארו ממוקמים בצפון האוקיינוס האטלנטי, בין סקוטלנד נורווגיה ואיסלנד. מדובר במדינה שהיא אוטונומיה של דנמרק, עם מעט מאוד תושבים (כ-50,000), ומתפרשת על פני כ-18 איים, בשטח כולל של כ-1,400 קמ"ר.
מסתבר, שהיעד המקורי של מתנת יום ההולדת היה קופנהגן. אבל אז רפי התחיל לתכנן את הטיול, וכל התשובות הצביעו לו על היעד ה"נכון" והמתאים לנו יותר. כזוג אוהב טבע ומרחבים בכלל, וכזוג צלמים בפרט.
כשכתב "ההר הגבוה ביותר בדנמרק", הסתבר שדנמרק היא מדינה מישורית, והנקודה הגבוהה ביותר בה היא בגובה 171 מ' מעל לפני הים.
וכשהתחיל לחפש אטרקציות צילומיות, כמו מפלים ונופים ייחודיים, גילה שמרבית ההמלצות המיוחדות באמת מובילות לאיי פארו. אז איי פארו IT IS!
המרחבים קוראים לנו
היעד היה מבטיח, מבחינת מזג האוויר (תענוג לארוז מעיל וכפפות בשיאו של קיץ לוהט), ומבחינת המרחבים שקראו לנו, שאין כמוהם לטיול זוגי קצר במהלכו של סופ"ש.
אחרי טיסה ישירה לקופנהגן, ועוד טיסה קצרה (פחות משעתיים) ורבת אופי, שמאוכלסת בעיקר במקומיים, העובדים מחוץ לאיים, ושכללה גם כניסה של רפי לקוקפיט, הגענו לשדה התעופה המקומי (והיחיד) באי VAGAR, והחלפנו מזג אוויר, ובעיקר אווירה.
ומפה נפתחו בפנינו המרחבים שכל כך השתוקקנו להם. שמיים מעוננים ואפורים, רבי דרמה, לעתים מזרזפים, אך לא בצורה שמפריעה לטייל או לנהוג, והגשם הולך בדיוק כפי שהוא בא. והירוק, הו כמה ירוק, משובץ בכבשים, הו כמה כבשים. כל כך הרבה כבשים שכשאתה דורך על האדמה אתה מגלה שהיא מרופדת בגלליהם, מה שלא מפריע בכלל, אם כי חשוב להיות מצוידים בנעלי הרים, לאור המשטחים החלקלקים תמיד, והמצוקים הרבים, הבלתי מגודרים בעליל, שהם אחת האטרקציות העיקריות באיים, והפוטוגניות כל כך.
מערכת הכבישים מפותחת, כמו גם מפותלת, ורבת מנהרות – חלקן מתחת לפני הים, זימנו לנו נהיגה מעניינת. הערפל השורר באיים באופן די קבוע, הפתיע בתצוגות מפעימות, כולל של גלישת עננים, אם כי חייב לעתים נהיגה איטית מאוד, כששדה הראיה הוא למספר מטרים בלבד קדימה. עם רכב עם תיבת הילוכים ידנית, זה היה מאתגר במיוחד, ומהנה באותה המידה.
בחרנו ללון בדירת Airbnb, ששימשה לנו כ"עוגן" לכל טיולי היום, אם כי אלה התארכו על פני רוב שעות היממה. ביום הגעתנו פגשנו את המשפחה הדנית שאירחה אותנו. הגענו מצוידים, כיוון שידענו שמדובר במשפחה עם שני ילדים קטנים, והבאנו איתנו כמתנה מישראל חלבה, טחינה ותמרים. השמחה היתה גדולה, והמתיקה, תרתי משמע, את קבלת הפנים הלבבית שהתקבלנו בה. לאחר מכן כבר לא ראינו אותם, והם לא אותנו, כי חזרנו לדירה בשעות מאוחרות של הלילה, ויצאנו עוד לפני שהתעוררו.
שעות האור באיי פארו, בעונת הקיץ, הן ארוכות מאוד, הזריחה היא סביב 4 בבוקר, והשקיעה סביב 23 בלילה. אנחנו כצלמים לא צריכים הרבה יותר מאור כדי לצלם, קל וחומר כשהנופים והמראות פוטוגניים באופן יוצא מן הכלל. אז חזרנו לדירה רק כדי לישון כמה שעות ולאסוף קצת כוחות, ויצאנו מדי בוקר בשעות מוקדמות. כתוצאה, הספקנו בטיול, שהיה של מספר ימים בלבד (סופ"ש אחד ארוך), כמות יעדים (ואיתם גם פריימים) יוצאת דופן ומספקת במיוחד.
השייט לאי מיצ'נס
כמובן שלא ויתרנו על שייט לאי מיצ'ינס, לראות את הפאפינים – תוכיי הים, שחיים ומקננים שם. הגענו לשם בשיט דרך הצוקים הפוטוגניים ורבי הצורות, שאיפשר גם לצלם את האיים מהזווית של הים. בשלב ההאצה לכיוון האי מיצ'ינס, אורית הבליחה בתצוגה שכללה בחילת עולמים, פנים נטולי צבע, ו…שקית ניילון שנשלפה במהירות מהתיק, שאם נהיה עדינים ונחסוך בתיאורים נאמר רק שלא נשארה ריקה… מעט מביך לאור העובדה שלא היינו לבד על הסירה, ואיתנו מספר נוסעים נוספים, כולם אירופאיים ומהוקצעים למראה, שעשו את עצמם כלא מבחינים במתרחש.
עם זאת, כנראה בכל זאת אורית לא הותירה אותם אדישים לגמרי, כיוון שלפני השייט חזרה ניגשה אלינו גברת מבוגרת מגרמניה, הושיטה לאורית כדור לא מזוהה, והמליצה לה לבלוע אותו לפני השייט. באופן לא רציונלי בעליל, ובלי לשאול הרבה שאלות, שלא לומר לבדוק את זהות התרופה או מרכיביה, הכדור נבלע באחת, וראו זה פלא – הדרך חזרה עברה בשלום. וטוב שכך, כי שקית נוספת כבר לא היתה בנמצא.
זה היה טיול יום הולדת מושלם. בריחה ממזג האוויר הלוהט (באותם ימים ממש אירופה הוכתה במכת חום חריגה, כך שאם היינו נותרים עם היעד המקורי – דנמרק, היא לא היתה פוסחת גם עלינו), נופים ומרחבים, כבשים, סוסים, מצוקים, מסלולי הליכה, מפלים (כולל כאלה שנוצרו בן לילה מהגשם שירד בו), אוויר בשפע והפאפינים המתוקים להפליא. לחובבי הצילום מומלצת עדשה ייעודית ארוכת מוקד, אם כי אפשר גם לראות אותם במרחק קרוב מאוד (אך כמובן אסור להתקרב יותר מדי לקינים החפורים באדמה).
מאחר שהטיסה חזרה היתה גם היא דרך קופנהגן, עשינו בחירה נהדרת, העברנו את הלילה במלון בשדה התעופה בקופנהגן, והצלחנו לתור יום אחד בעיר, ולמצות את מרכולתה התיירותית והקולינרית, לפני החזרה הביתה.
וההסבר לחידה?
שח=מט, שזה 49. שורש של 49 הוא 7, והשיר שהופיע שביעי בחצי גמר האירוויזיון באותה השנה היה השיר של דנמרק (אגב, לשיר קוראים Love is forever).
אבל זה כבר ממש לחובבי הז'אנר, ואנחנו, מה אנחנו, פשוט אוהבים לטייל ולצלם.
בין צילום לזוגיות – הסודות שלנו להצלחה
- הפתעות זה דבר נפלא, בעיקר אם שני הצדדים נהנים מההפתעה באותה המידה.
- היעזרו בחוכמת ההמונים, או בגוגל. לרוב תקבלו המלצות זהב, או לפחות כיוון מצוין להמשך הבדיקה.
- ערפל מצטלם נהדר! לא להירתע, אבל כמובן להיות זהירים.
- נצלו את שעות האור, הן תזמנה לכם אפשרות להאריך כל טיול קצר למקסימום, בזמן הטיול וכמובן בהספק. לישון אפשר גם בבית…
- נמאס לכם ממזג האוויר בארץ? אתרו יעד עם מזג אוויר נוח יותר וכוונו אליו להפוגה קצרה.
- מלון בשדה התעופה הוא פתרון נהדר לקונקשן, שגם מאפשר יציאה לעיר בה הוא ממוקם.
מפת איי פארו:
———–
אורית גוטרבוים-פרטוק ורפי קורן, זוג מכרכור בשנות ה-50 המוקדמות לחייהם, אוהבים לטייל, לצלם, ולספר סיפורים.
אורית, אם לארבעה בנים, בעלת משרד עורכי דין.
רפי, אב לבן ובת, מתמחה בהדרכת צילום בארץ ובחו"ל לצלמים מקצועיים ולחובבי צילום. מוזמנים לעקוב:
photog-rafi.com
facebook.com/rafikoren23