נתחיל מהסוף, שהוא בעצם האמצע. היינו בתחילת השליש השלישי של הטיול שלנו ל-Up state New York, עושים את דרכנו בדרך ל- LAKE GEORGE, קצת אחרי שנפרדנו מהקראוון שלנו, וכשאנחנו ב"היי", תרתי משמע, אחרי טיסת בוקר פרטית מעל הרי האדירונדק. על ניצול הזדמנויות לטוס – עוד נכתוב, ובכלל אנחנו חובבי שילוב של כלי תחבורה באשר הם בטיולים שלנו.
וככאלה, איך אורית לא תנצל הזדמנות להתיישב אחר כבוד על מושב אופנוע הארלי דייוידסון, ולזכות באחת מתמונות (וחוויות) הטיול? ואיך בדיוק היא מצאה את עצמה ישובה על האופנוע, מצטלמת יחד עם הרוכב, כשעליה, לא פחות מז'קט העור של החברה שלו?
אז כאמור, היינו בדרכנו ללייק ג'ורג', שם ידענו שאמור להתקיים פסטיבל כדורים פורחים, שכמובן, בפנטזיה של כל צלם ובר דעת, אמור להיות פוטוגני להפליא ולספק תמונות בשפע. אלא שבדרך התחלנו לגלות תנועה ערה של אופנועים. לא סתם אופנועים, אלא מה"שווים" במיוחד, כולל הדמויות והטיפוסים שהיו עליהם. כאילו יצאו מסרט אמריקאי קלאסי.
בדרך עצרנו להתרעננות, במגרש חניה גדול של מרכז קניות על אם הדרך. שניות אחרינו, כשאנחנו עוד ברכב, חנתה לידנו "להקת" אופנוענים, מדוגמים להפליא, קשוחים למראה… עד שהוציאו את קופסאות האוכל שהכינו מבעוד מועד, בהן התגלו גם מקלות סלרי וגזרים חתוכים, אז גם הבנו שהם אולי קצת פחות מאיימים מאיך שהם נראים. אורית מיד הודיעה לרפי שהיא מתכוונת להתיישב על אחד האופנועים, ועל המקום הוכרזה התערבות אם יהיה לה את האומץ לצאת מהרכב שלנו, "ליפול" עליהם Out of the blue, בלי שום אינטראקציה מוקדמת, ולהשיג תמונה על אופנוע?
התערבות זו התערבות, וממילא לא נדרשה לאורית עוד מוטיבציה לדחף הראשוני. את הסוד איך תוך שניות הציעו לה כל הרוכבים להתיישב על האופנוע שלהם, היא לא מגלה עד היום, ואז כמובן לא נשאר לרפי אלא לצאת מהר מהרכב, עם המצלמה והעדשה המתאימה, ולהנציח את הרגע. בחוצפה ישראלית, גם גייסנו לתמונה את הקשוח מבין כולם, רוכב גדל גוף, מזוקן ועם בנדנה על ראשו, לקול צהלות יתר חבריו. בדיוק אז גם חזרו שתיים מהרוכבות, כנראה מהשירותים, ואחת מהן, שמסתבר שהיתה זוגתו של ה"קורבן", פשטה מעצמה בשיא הטבעיות את מעיל העור, ונתנה אותו לאורית, כדי להשלים את הסצינה הצילומית, לא לפני שאמרה: "I am not sure what I am seeing, but I like it”. התמונות מדברות בעד עצמן.
בשיח הקולח והחביב שלאחר מכן, התברר לנו שהאקשן האמיתי בלייק ג'ורג' באותו הסופ"ש, הוא ארוע ה-Americade בו משתתפים כ-50,000 אופנוענים מכל רחבי ארצות הברית. ההתרגשות שלהם היתה גדולה כיוון שזה היה ה-Americade הראשון שהתקיים לאחר הפסקה של תקופת הקורונה.
אופנועים חונים ליד האגם
אופנוען חולף בעיירה – היו הרבה כאלה
אורית וחבר
אל העיירה LAKE GEORGE
את הדרך משם ליווה אותנו סאונד מטורף של עשרות, וכנראה גם יותר, אופנועים, שחלפו על פנינו (מצליחים לדמיין??), וכשהגענו לעיירה LAKE GEORGE, השוכנת כמובן על גדות האגם, היינו צריכים לשפשף את עינינו (האוזניים כבר הבינו) למראה כל כלי הרכב המפלצתיים-אלגנטיים-קלאסיים-עוצמתיים-נפלאים-מבהיקים ומלאי אופי שסבבו אותנו והציפו את העיירה. והטיפוסים, אח, הטיפוסים, כמה סטייל וגרוב מחוספס, וכמובן כמה אהבה לכלי הנפלא הזה.
קצת על העיירה LAKE GEORGE: אגם ג'ורג' ממוקם בדרום רכס הרי האדירונדק, ובצפון מדינת ניו יורק. מדובר באזור יפהפה המשמש את רבים מתושבי ניו יורק כאתר תיירות בקיץ ובחורף, כולל אטרקציות ספורט, ימי ואחר, ומסלולי הליכה. עיירת הנופש של האגם, הקרויה על שמו, ממוקמת בנקודה הדרומית שלו, ויש בה, כבהרבה עיירות תיירות, רחוב ראשי המכיל מסעדות וחנויות, מלונות ומקומות אירוח, וכמובן נוף אל גדות האגם הצלול.
למחרת בבוקר, השכמנו קום לחזות בפסטיבל הכדורים הפורחים (ה-48 במספר!), מטרתנו הראשונית, שהתקיים ב-GLEN FALLS, הסמוכה, כשאנחנו מפנטזים על פריימים מושלמים של כדורים פורחים באוויר על רקע הזריחה.
פנטזיה לחוד ומציאות לחוד: אחרי שערב קודם, הרוח החזקה לא איפשרה תנאים להמראה, גם הבוקר לא היטיב עם האירוע. צינת הבוקר, זימנה ערפל כבד, שלא התפוגג משך שעות. כצלמים למודי אכזבות, הבנו מיד שאמנם לא "נקבל" את הפריים הקלאסי, אבל שבדרמה שיצר מזג האוויר נפתחו לנו הזדמנויות צילומיות שונות לחלוטין, שהפיקו תמונות אחרות ומלאות אווירה.
החוויה הכוללת, לרבות התרבותית, היתה עוצמתית. מדובר באירוע קהילתי יוצא דופן, מאורגן למופת ומסודר, לרבות סידורי החניה והיציאה, שלל המתנדבים וגביית תרומה בכניסה לכיסוי ההוצאות, הסדר בתור לכניסה, והמשמעת במילוי ההנחיות. האירוע משך אליו קהל אמריקאי רב גוני: החל מחבורות צעירים, דרך משפחות עם ילדים קטנים, כולל תינוקות ממש, וזוגות מבוגרים, שבאו לצפות בחוויה, ולחוות אותה בדרכם האמריקאית הראויה לקנאה, עם שמיכות, כסאות, מחצלות, צידה, ובסבלנות אין קץ, כשברקע מוסיקת קאנטרי והרבה חיוכים, על אף שהכדורים נותרו על הקרקע.
וההפתעה שהובטחה בכותרת?
בערב, אחרי שבעקבות תנאי מזג האוויר לא הופרחו כדורים, היו מספר טייסים שבכל זאת העלו את הכדורים שלהם לאוויר. אנחנו יצאנו לצלם לאור שקיעה, לפני שנחזור למלון, והכדורים שהועלו התגלו לעינינו ולנגד עדשותינו במיקום האידאלי מבחינתו, מעל הסכר על נהר ההדסון.
כמות הקליקים שהוקלקו על ידי שנינו, באור הזהב, מעל למימי ההדסון, היתה הפיצוי, אם בכלל היה דרוש כזה, למזג האוויר העיקש, וכך זכינו למגוון רחב של תמונות, כולן לא צפויות ומפתיעות.
בוקר ערפילי – נשארים על הקרקע
כדורים ואנשים בהמתנה
מנסים לראות מבעד לערפל
קהל טיפוסי שהגיע מוכן
שלושה כדורים באוויר
בין צילום לזוגיות – הסודות שלנו להצלחה
- ניצול הזדמנויות – להעז, לא לחשוש מיצירת קשר, ולהיות מוכנים לתגובה מהירה להתרחשות.
- ניהול אכזבות – למצוא את ההזדמנויות גם במקרים שבהם הציפיות לא מתממשות, להבין שכל שינוי בתכנית הוא הזדמנות, ולהישאר חיוביים.
- ליהנות מהפתעות!
(המשך יבוא)
————-
אורית גוטרבוים-פרטוק ורפי קורן, זוג מכרכור בשנות ה-50 המוקדמות לחייהם, אוהבים לטייל, לצלם, ולספר סיפורים.
אורית, אם לארבעה בנים, בעלת משרד עורכי דין.
רפי, אב לבן ובת, מתמחה בהדרכת צילום בארץ ובחו"ל לצלמים מקצועיים ולחובבי צילום. מוזמנים לעקוב:
photog-rafi.com
facebook.com/rafikoren23