חרקים ופרוקי רגלים: זום

צילום חרקים, ובוודאי צילום ממרחק קטן כל כך, הוא עבודה עדינה ביותר. צריך לנוע בשטח לאט לאט, בעיניים פקוחות ותוך כדי סריקה מתמדת של הסביבה. אם נתקלתם בחרק בתנועה, עצרו מיד וחכו

עד שיעצור גם הוא. אז רדו לתנוחה הכי נמוכה שאפשר (עד כדי שכיבה) והתחילו לנוע כלפיו באטיות, עד שתגיעו לעמדת צילום. חשוב לשים לב לא להטיל עליו צל, בדרך כלל זה יגרום לו לברוח מיד.
ככל שמבלים בשטח זמן רב יותר, כך לומדים להכיר את דפוסי ההתנהגות של כל חרק וחרק שנתקלים בו. יש חרקים — למשל שפיריות, פרפרים וזבובים טורפים – שכדי לצלם אותם תידרשו לכמה דקות של תשומת לב והתרוצצות, שבסופן החרק המותש יחפש מנוחה. זה יכול לארוך כמה דקות, אבל הסבלנות תשתלם. לעומתם, יש אחרים — למשל חגבים ועכבישים – שדווקא אם תנועו בחדות ובזריזות יקפאו על מקומם ויהיו לדוגמנים נוחים לעבודה.
יש חרקים טריטוריאליים — למשל שפיריות – הנוטים לחזור לאותה הנקודה שוב ושוב, גם אם בטעות הברחתם אותם. נצלו זאת לטובתכם.

איפה?
ככלל, חרקים אפשר למצוא בכל מקום ובכל עת. אחרי הכל, 95 אחוזים מהמינים החיים על כדור הארץ הם חרקים. האזורים שרוחשים פעילות הם בדרך כלל אזורי מים – אגמים, נחלים, שלוליות גדולות. שם אפשר למצוא מינים רבים של זבובים, שפיריות, פרפרים ועוד.
גם בשדות אפשר למצוא מגוון של חרקים – לרוב יהיה אלה חרקים אקזוטיים פחות – אבל גם שם אפשר לצפות להפתעות. אם תיכנסו ליערות תוכלו למצוא עכבישים, זבובים משונים וציקדות.

נציג משפחת הזבוביים אוכל קצת צוף. הזבובים ניזונים ממזון נוזלי או נוזלי למחצה, אך מסוגלים גם לגרד ולהמס מזון מוצק כמו גבישי סוכר

נסו גם את המקומות השגרתיים פחות – דיונות חול, למשל. תופתעו לגלות עד כמה רבה הפעילות שם. אפשר למצוא בהן זבובים משונים ומיוחדים, חיפושיות מעניינות, שפיריות ופרפרים – יצורים מעניינים שהסתגלו לתנאי המחיה הקשים באזורי דיונה ומדבר.

מתי?
העונה הכי מעניינת ופורה לצילום מאקרו היא האביב. הטבע מחדש את עצמו ומלא בצבעים ובצורות, וזו התקופה שבה אפשר לפגוש את היצורים הייחודיים – בעיקר מינים מיוחדים ושכיחים פחות של זבובים – שיצאו לאוויר העולם רק לפני כמה שבועות ואפילו ימים. בקיץ הפעילות רבה יותר אבל מעניינת פחות, ועל כן כדאי לשפר בו את טכניקת הצילום. בחורף אפשר למצוא בעיקר זבובים וחיפושיות, ואפשר לקבל בו תוצאות מעניינות מבחינת צבעים — שכן החורף מעניק לטבע צבעים ייחודיים מאוד.
השעות המומלצות לצילום הן שעות הבוקר המוקדמות ושעות אחר הצהריים. אז קריר ונעים יותר, וגם אתם וגם החרקים שקטים, נינוחים ורגועים יותר.

איך?
ראשית עליכם לפתח טכניקת גישה לחרקים – להגיע למצב שבו תוכלו למקם את המצלמה במרחק שממנו אפשר להפיק תמונה סבירה של החרק.
בשלב הבא עליכם לצלם עד שתהיו מרוצים מחדות התמונות (שימו לב בעיקר לעיני החרקים) – כלומר לתרגל ולתרגל.
מכאן אפשר להתקדם לשלב הבא, האמנותי – הקפדה על קומפוזיציה (מיקום של האלמנטים בתמונה) מרשימה, הגעה לזוויות צילום מעניינות, שימוש נכון בתאורה למיניה, שימוש ברקעים מגוונים ופיתוח היכולת להפיק עושר של צבעים.
עם הידע והניסיון שצברתם, הגיע זמנכם לנסות ללכוד את כל אותם רגעי האקשן המעניינים שבתחום צילום המאקרו, לדוגמה הזדווגות, מעוף, לכידת טרף ותנועה בכלל.

ציוד:
מצלמה:
משתמשים במצלמת DSLR (מצלמה רפלקסית דיגיטלית).
עדשה:
עדשת מאקרו היא עדשה שמגיעה ליחס הגדלה של 1:1, המאפשרת לנו לצלם אובייקט שגודלו כגודל מסגרת הפילם או החיישן הדיגיטלי, כלומר אפשר להגיע באמצעותה לתמונה בגודל מלא של אובייקט שאורכו שניים־שלושה סנטימטרים.
את עדשות המאקרו שיש כיום בשוק אפשר לחלק לשלוש קבוצות, לפי אורך המוקד שלהן:
1. עדשות של כ־50 מילימטרים – אלה עדשות שנוגעות לנו פחות, מכיוון שאורך המוקד שלהן קצר יחסית, ויש צורך לצלם בהן בקרבה רבה מאוד (כמעט צמוד) לאובייקט המצולם, אלא שבעבודה עם חרקים השאיפה היא לצלם את האובייקט ממרחק רב ככל האפשר.
2. עדשות של כ־100 מילימטרים – אלה העדשות הכי שימושיות ופופולריות לצילום חרקים. באמצעותן אפשר לצלם את האובייקט ממרחק מתאים (כ־25 סנטימטרים), ומחיריהן סבירים גם לצלם החובב. כמי שמרבה לצלם באמצעותן, אני ממליץ עליהן בחום.
3. עדשות של כ־180 מילימטרים – אלה עדשות שמיועדות לצילום חרקים

העכביש הקפצן הוא בין מיטיבי הראייה בקרב העכבישים.

שדורשים לתפוס מהם מרחק גדול מאוד, בעיקר שפיריות ופרפרים חשדניים. הצילום בהן נעשה ממרחק של כארבעים־חמישים סנטימטרים מקצה העדשה ועד לאובייקט, ביחס הגדלה מקסימלי 1:1. העדשות האלה יקרות מאוד.

טכניקה:
אחת הבעיות הכי קשות בצילום מאקרו היא חוסר בעומק שדה (עומק שדה הוא אותו חלק בתמונה המתקבל ממוקד וחד לפני נקודת המיקוד ואחריה), לכן כדי להפיק תמונות עם חדות באזורים הרצויים, חייבים לעבוד בטכניקה מסורבלת – לכאורה הכי פשוט להשתמש במיקוד אוטומטי, אבל במאקרו הטכניקה היא עבודה בפוקוס ידני: קובעים את רמת ההגדלה ואז זזים קדימה ואחורה ליצירת פוקוס, עד שרואים מבעד לעינית את האובייקט שאותו מעוניינים לצלם באופן חד וברור.
לקבלת הגדלות גדולות יותר (גדולות מ־1:1) אפשר להשתמש באביזרים נוספים, למשל בטבעות הארכה (טבעות שמתחברות בין המצלמה לעדשה ובכך בעצם מרחיקות את העדשה מן החיישן), בדיאופטרים (עזרים אופטיים שמתחברים לקצה העדשה ומשמשים מעין זכוכיות מגדילות) ובמכפילים (אביזרים שמתחברים בין המצלמה לעדשה).

תאורה:
אלמנט קריטי בצילום מאקרו הוא התאורה. עומדות בפנינו שתי אפשרויות:
1. צילום בתאורה מלאכותית מבוקרת (מבזק).
בצילום כזה יש להקפיד שמקור ההבזק יהיה קרוב ככל שאפשר לאובייקט המצולם. השאיפה היא להגיע לתמונה מאוזנת מבחינת תאורה – שלא יורגש שנעשה בה שימוש במבזק, והתאורה תיראה "טבעית" ככל האפשר.
יש בשוק מבזק מיוחד למאקרו, שנקרא פלאש טבעתי. זהו מבזק בצורת טבעת, שמתברג על קצה העדשה ובעצם "עוטף" אותה. כך מתקבלת תוצאת הבזקה איכותית ומאוזנת על האובייקט המצולם.
דרך נוספת לצלם בסיוע מבזק היא שימוש בזרוע מיוחדת שמתחברת בקָצֶהָ האחד לתחתית המצלמה ובקָצֶהָ השני למבזק חיצוני רגיל שמתחבר למצלמה בעזרת כבל מאריך. את הזרוע ממקמים כך שהמבזק ישב קרוב ככל האפשר לקצה העדשה.
2. צילום בתאורה טבעית.
בצילום כזה יש שתי אפשרויות:
צילום בשמש ישירה – אוחזים במצלמה, מוצאים עמדת צילום יציבה ומצלמים. יש להקפיד שלא לצלם עם הפנים לשמש אלא כאשר השמש בגבנו.
צילום בצל/בתאורה חלשה – כאן יש צורך להשתמש בחצובה, מכיוון שעובדים במהירות צילום אטית מאוד. בשיטה הזאת עובדים כחצי שעה לפני הזריחה עד כחצי שעה אחרי הזריחה או כחצי שעה לפני השקיעה עד כחצי שעה אחרי השקיעה. הטכניקה הזאת מעניקה לתמונה את הצבעים הכי טבעיים, אבל קשה מאוד להצליח בה, מכיוון שנזקקים לדוגמן סבלני מאוד שאינו מרבה לזוז.