הלילות הולכים ונעשים פחות חמים, הסתיו מתקרב, מלווה בתחושה של התעוררות לחיים. בין הראשונים להתעורר הם צמחי הסתיו, שבניגוד לרוב הצמחים סגלו לעצמם פריחת סתיו, המוקדמת לגשמים, להבדיל מפריחת האביב כתגובה עולצת לממטרי החורף. על פרחי הסתיו נמנים החצב המצוי, החלמונית הגדולה והסתווניות למיניהן. כולם מתהדרים בתפרחת מרהיבה הבוקעת מתוך האדמה החרבה ורק לאחר נבילתה הם מצמיחים את עליהם, הנותרים מוריקים במהלך החורף כולו. בולטים מכולם, הן בגלל תפוצתם והן בשל גובהם הם החצבים, המצמיחים מדי שנה עמוד תפרחת זקור המתנשא לעתים לגובה של למעלה ממטר וחצי. הפעם לא נציע מסלול שגרתי, אלא רשימה של אתרים בהם ניתן להתרשם משפעה גדולה במיוחד של פרחי החצב.
לא מקובל לראות בפריחה הסתווית מקרה, אלא התפתחות מיוחדת שרווח גדול בצידה. צמחי הסתיו אוגרים את מי הגשם ואת חומרי המזון בבצל החבוי בקרקע ומשתמשים בהם בעונה בה יש מאביקים מעטים יחסית. מה היתרון? בעונה זו אין כמעט פרחים ולכן התחרות על המאביקים השונים כמעט ואינה קיימת. ולמה לא לפרוח בחורף, שגם בו אין כמעט פריחה אך יש גשם? גשם עשוי להרטיב את האבקנים ולפגום בהם. עלי הכותרת של החצב מפרישים ריח מיוחד המושך זבובים, המאביק הנפוץ בתקופה זו של השנה, מסיבה זו אין הם מצטיינים בריח טוב במיוחד. 
תקריב של תפרחת החצב | צילום: יותם יעקבסון
עלי החצב, הצומחים רק לאחר נבילת עמוד התפרחת, בשרניים וגדולים במיוחד. למרות זאת נדיר לראותם מכורסמים. בשל הרעל המצוי בהם נמנעים רוב בעלי החיים מלנגוס בהם, דבר המוסיף מן הסתם לשרידותו של הצמח. במקומות רבים צומחים החצבים על מקומם של בתי קברות. המראה האצילי שלהם בנוסף לעגמומיות האקלימית של סוף הקיץ וראשית החורף מסבירה אולי את פשר הימצאותם שם.
ירושלים – מורדות הר ציון
על המורדות הדרומיים של הר ציון, בואך גיא בן הינום, פורחים מידי סתיו מאות חצבים. המראה מרשים במיוחד בהיותם צומחים במאונך מתוך המדרון התלול. מומלץ לחנות בסמוך לסינמטק ירושלים, או באחד החניונים בהר ציון. משם – לרדת במורד הגיא לעבר צוקי הטיפוס (סביר שכל מי שיחלוף שם ידע היכן הם). על המדרון מולם ניתקל במראה המרהיב. את הסיור במקום נוכל לשלב עם סיור בגיא בן הינום, בתצפית על בריכת הסולטן, בגיחה אל משכנות שאננים – השכונה העברית הראשונה מחוץ לחומות, או אל אתרי הר ציון – כנסיית הדורמיציון, שער ציון, קבר דוד והתצפית שעל גגו. בית ספר שדה מעגן מיכאל
ניסע בכביש החוף החדש צפונה. במחלף זיכרון יעקב נפנה ימינה לעבר צומת פרדיס וכביש החוף הישן (מס' 4). בכביש החוף הישן נפנה ימינה (דרומה) ושוב ימינה לעבר קיבוץ מעגן מיכאל. ממש לפני שער הקיבוץ נפנה בכביש צר שמאלה, לעבר בית ספר שדה מעגן מיכאל. ממש לפני העלייה אליו, מול החממות שמשמאל לדרך, ישנו בית קברות ערבי ישן שבין מצבותיו צומחים להם אלף ואחד נרות נשמה. אם נחפוץ, נוכל לצאת לכמה טיולים בסביבה. בעונת הסתיו שהיא גם עונת נדידת הציפורים מומלץ לבקר בבריכות מעגן מיכאל ובגן הלאומי "נחל תנינים" הסמוך. כדאי להצטייד במשקפת. 
עמודי התפרחת של החצבים מתנשאים לעיתים לגובה של מטר וחצי | צילום: אלי בצרי
שמורת אירוס הארגמן
נוסעים צפונה בכביש מס' 4 עד מחלף נתניה דרום. פונים בו ימינה ושמאלה אל תוך נתניה. בפנייה הראשית הראשונה פונים שמאלה ונוסעים עד לירידה ימינה לחוף הים. חונים את הרכב ויוצאים רגלית אל הגבעות שמעברו הדרומי של נחל פולג (המורדות הצפוניים של מכון וינגייט). אין כאן ריכוזים עצומים של חצבים, אך כמות גדולה של פרחים פזורה בשטח. אם אנחנו כבר כאן, תמיד אפשר לצאת למסלול הליכה קליל, שגם לאורכו פריחת חצבים, מעברו האחר של כביש מס' 2, בואך פארק ואגם יקום.
נחל עיון ובית הקברות של מטולה
בעונת הסתיו הזרימה בנחל עיון מועטת ביותר, אולם יש על כך פיצוי – שולי הקניון של הנחל, ובפרט אזור בית הקברות של מטולה מתהדרים בשפעת פריחה של חצבים. בעבר נהגו ילדי מטולה לקרוא לגבעת בית הקברות "הר החצבים". יש לציין כי כדי להגיע לבית הקברות של מטולה אין צורך להיכנס לשמורת נחל עיון עצמה. שילוט ברור מכווין אל המקום.
בגליל תחתון
גם תל יודפת שבגליל התחתון מתהדר בפריחת חצבים מרשימה. כדי להגיע אל התל יש לנסוע מצומת אבליים מזרחה בכביש מס' 781 עד סופו. בצומת T נפנה שמאלה בכביש מס' 784 ובצומת יודפת ימינה בכביש 7955 המוביל אל יודפת. שביל שסימונו כחול יוצא מהכניסה לישוב דרומה במעלה לעבר התל. המקום מציע תצפיות יפות על הסביבה ובנוסף מאפשר לנו להתחקות אחר דמותו של יוסף בן מתתיהו, ההיסטוריון החשוב מימי בית שני שהיה מפקד המרד הגדול בגליל, שכאן היה מבצרו עד לנפילתו בשבי הרומאים.
|
