חורבת תפן – אל ראש המבצר

קושי המסלול: קל.

אורך המסלול: כשלושה קילומטרים

משך המסלול: כשלוש שעות בניחותא

מפה: מפת סימון שבילים מס' 2 "הגליל העליון".

הגעה מחיפה: נוסעים בכביש מספר 4 צפונה עד למחלף עכו מזרח. במחלף פונים ימינה (מזרחה) בכביש מס' 85 ונוסעים בו עד לצומת יאסיף. בצומת יאסיף פונים שמאלה (צפונה) בכביש מספר 70 לעבר כפר יאסיף וכברי.בצומת ג'וליס פונים לפי השילוט מזרחה אל עבר כפר ירכא וכישור. חוצים את הכפר ירכא וממשיכים במעלה השלוחה, לעבר כישור. חונים בצומת ה-T הנמצאת כ-300 מטר צפונית לפניה אל כישור. מצפון לכביש יראה סימון שבילים ירוק המוליך לעבר שיא הגובה שמעלינו. זו נקודת ההתחלה.

• קיימות שתי אופציות. הראשונה – קצרה ומעגלית: טיפוס אל חרבת תפן וירידה באותה דרך בה טיפסנו בחזרה אל הרכבים. האופציה השניה אינה מעגלית ולפיכך יש צורך בהקפצת רכבים.

הגעה לנקודת הסיום: חוזרים בכביש בו הגענו. כעבור למעלה משלושה קילומטרים פונים ימינה (צפונה) בפניה הראשונה אל כפר ירכא. כמאתיים מטר לאחר הפניה (המסומנת בסימון שבילים אדום) ישנה פניה נוספת ימינה (סימון שבילים ירוק). אנו נפנה ימינה וניסע כקילומטר עד למגרש החניה של החילוו'ה, בית התפילה הדרוזי. לכאן בסופו של דבר נגיע ברגל.

מיד בתחילת המסלול ממתינה לנו עליה תלולה, אך אל דאגה – היא נראית יותר מפחידה וארוכה ממה שהיא, מה גם שהיא העלייה היחידה במסלול כולו. מראש הגבעה והלאה, ירידה מתונה תהיה מנת חלקנו. השביל כאמור מסומן בירוק ויש להבדיל בינו לבין השביל המסומן שחור שייקח אותנו הישר במורד, בואך נחל בית העמק.

בחורף פורחים סביב שוקת האבן נרקיסים ריחניים | צילום: יותם יעקבסון

חרבת תפן היא מבצר מרשים ביותר שראשיתו בתקופה ההלניסטית. כשנעפיל לראשו נבין עד כמה הנקודה בה הוקם היא אסטרטגית. המבצר חלש על כל השטח שנמצא מזרחית לו ושלט על הדרך הקדומה שעלתה ממישור החוף לגליל ועברה בתוואי הדרך בה נסענו לכאן. מתחתינו נמצא הערוץ העמוק של נחל בית העמק, טובל בחלקו בירק של חורש ים תיכוני טבעי. ממזרח לנו נוכל לראות במרחק את תפן עצמה (מפעלים גדולים לבנים בשיא הגובה) וקרוב יותר אלינו את מושב לפידות על גגות הרעפים האדומים שלו. צפונה מאתנו ג'ת, גיתה ורחוק יותר את כפר ינוח (שבתיו הקיצוניים פרושים במורד השלוחה על קו האופק מצפון). ממערב, משתרע מישור החוף של הגליל ומעבר לו הים.
המבצר עצמו בנוי אבנים מסותתות ועצומות שנראות כאילו ענקים קדמונים סחבו אותן לכאן והציבו אותן זו על גבי זו. מכיוון הטיפוס אנו אמורים להיכנס למבצר דרך מה שנותר משערו – שתי מזוזות אבן עצומות. רוב חלקי המצבר חרבו, אך בסיס החומות והמגדלים עודנו מרשים. כשנמשיך בשביל הירוק מערבה, נחלוף על פני מחצבה עתיקה ששימשה לאחר מכן כבור מים. כיום מושלכת בה שוקת אבן מסותתת ובחורף פורחים סביבה נרקיסים ריחניים. הפסגה כולה זרועה טרשים נהדרים – סלעי גיר מרובי סדקים וחורים העשויים להלהיב את הדמיון. הצורות השונות הן תוצר של בליה קרסטית, בה הסלע מומס על-ידי חומצה פחמתית (תוצר של פחמן דו-חמצני ומי גשמים).
מהפסגה ועד לנקודת הסיום תהיה דרכנו במורד. בחלקה חולפת דרך נוף גריגה (שיחים בגובה של עד מטר וחצי) טבעי, ובחלקה דרך כרמי זיתים ציוריים שהנוף הרחב הפרוש מאחוריהם רק מוסיף להם הדר. אכן, ניחוח גלילי אמיתי!