חוקי מרפי: כוח המשיכה

הו, גורל אכזר. המשורר והסטיריקן האנגלי ג'יימס פיין בחר בשורות הללו לתת ביטוי למה שאפשר לכנות "ההתנהגות הקפריזית של טוסטים מרוחים" (ראו מסגרת בעמ' 95). פיין ודאי לא תכנן לנסח איזו אמת נצחית או חוק אלמותי, אבל הטקסט משנת 1884 נקלט בתודעה הציבורית, ובנוסח המודרני שלו הוא אף נכלל בקובץ גדול של משפטים ופסיקות עממיות הידוע בשם "חוקי מרפי".
"כל דבר שיכול להשתבש, ישתבש" – המשפט הפסקני הזה, קצת משעשע, קצת פטליסטי, היה לאחד הפופולריים יותר בתרבות העממית. מעידה על כך תעשייה שלמה של מוצרים שהתפתחה בנושא, החל במאמרים וספרים וכלה במוצרי לבוש, פוסטרים, קלטות ואתרי אינטרנט. חיפוש קצר ברשת האינטרנט מעלה המוני אתרים המציעים מאות גרסאות שונות ומשונות של חוקי מרפי, רובם חכמים, מצחיקים, אבסורדיים, וכולם מתארים מצב אנושי או טבעי הנגוע בכישלון מובנה, בלתי נמנע.
מדוע שגורות כל כך האמירות הללו, הנוסכות דוק של פסימיות על חיי היום־יום שלנו? האם אכן, כפי שחורץ אחד החוקים, מבכר הטבע את הכשל הסמוי? האם באמת התור שלידנו בדרך לקופה יהיה לעולם מהיר יותר מהתור שלנו? שאלות לא פשוטות. כדי לחפש תשובות כדאי אולי לחזור אל נקודת ההתחלה, אל מרפי האיש. כך לפחות הדעת נותנת. אבל מרפי עצמו לא היה נותן סיכוי רב למסע החיפוש הזה. חוקי מרפי יוצאים באופן מסורתי נגד כל חשיבה קונבנציונלית: "כל דבר שאנחנו מחפשים יימצא תמיד במקום הפחות סביר". לשון אחר: במקום שאנחנו לא מחפשים בו. ובכל זאת, ננסה.

אדוארד א' מרפי, נעים להכיר
מרפי היה אדם אמיתי. אם מגרדים את האבק מאוסף המעשיות, האגדות והמיתוסים שהצטברו במשך השנים, מגלים שמדובר במהנדס האמריקאי אדוארד א' מרפי, ששירת בסוף שנות הארבעים של המאה הקודמת בבסיס חיל האוויר האמריקאי אדוארדס בקליפורניה. מרפי היה מעורב בפרויקט צבאי שנועד לבחון את מידת הלחץ שאדם יכול לעמוד בו בעת האטה פתאומית.
במהלך הניסויים נקשר טייס ניסוי למזחלת שהונעה במהירות על ידי מנוע רקטי קטן. חיישנים מיוחדים שהוצמדו לגופו של הטייס רשמו נתונים על מצב גופו בזמן ההאצה וההאטה. עם סיום אחד הניסויים התברר כי שום נתון לא נרשם מאחר שכל המכשירים חוברו בצורה לא נכונה. המיתוס מספר שהמהנדס מרפי פלט משהו כמו: "אם יש  דרך לעשות את זה לא נכון, הוא (הטכנאי האחראי) ימצא אותה".
ד"ר ג'ון פול סטאפ, שהיה שפן הנסיונות, הופיע כמה ימים אחר כך במסיבת עיתונאים כדי לספר על תוצאות המחקר. סטאפ אמר שאת ההצלחה של הפרויקט יש לזקוף לזכות האמונה של המהנדסים בחוק מרפי. העיתונאים התלהבו, וציטוטים של החוק החלו להופיע בעיתונות הטכנית והמקצועית של אותם הימים. הנוסח שהופיע כבר היה מהוקצע יותר: "אם יש שתי דרכים לבצע משהו ואחת מהן יכולה להיגמר בקטסטרופה, מישהו יבחר בה". בסופו של דבר נותר נוסח קצר וחד יותר: "אם משהו יכול להשתבש, הוא ישתבש".
העיתונות הכללית אימצה עד מהרה את הכלל הזה ופרסמה אותו. הציבור, מתברר, אהב את רעיון החקיקה, ובשנות השבעים של המאה העשרים כבר החלו להופיע ספרים של חוקי מרפי בנושאים שונים. המחבר, אמריקאי ששמו ארתור בלוך, היה עד מהרה לסיפור הצלחה: ספריו התקבלו באהדה בשוק האמריקאי, החלו להתפרסם בשפות אחרות ונמכרו במיליוני עותקים גם מחוץ לארצות הברית. סופרים אחרים הלכו בעקבות בלוך, וחוקי מרפי נעשו מותג אוניברסלי עוד לפני שהופיע האינטרנט.
וזה מחזיר אותנו לשאלת היסוד: מדוע אנחנו אוהבים את מרפי? באתרי האינטרנט הרבים העוסקים במרפי אפשר למצוא לשאלה הזאת תשובות רבות ומגוונות. בעיני אחדים, כמו רענן אבידור, סוד קסמם של החוקים הוא ההומור. לאבידור, איש מחשבים, יש רומן ארוך עם חוקי מרפי. כבר כמה שנים הוא מנהל אתר אינטרנט יפהפה המתעדכן ומתמלא כל הזמן בחוקים חדשים ששולחים הגולשים. כל יום מבקרים באתר יותר מ־750 איש, ובזירה מיוחדת ("החיים בצל מרפי") מתקיים פורום ערני בין גולשים המספרים על המפגש האישי שלהם עם חוקי מרפי.
חוקי מרפי, אומר אבידור, עוסקים בעולם הרציונלי, הנתפס על ידי המדע. אתה הרי לא מעניין את היקום. היקום אדיש אליך, ודברים קורים באקראי, אין יד מכוונת, יש מקריות והסתברות. "אז איך זה", שואל אבידור, "שלפנס תמיד ייגמרו הסוללות כשאני צריך אותו? ולמה אני אמצא את המפתחות תמיד, אבל תמיד, במקום האחרון שאני אחפש אותם? איפה כאן המקריות? איפה האקראיות? ברור שזו בדיחה, אבל אותי היא מצחיקה".

החיים בצל מרפי אינם רעים כל כך
את הפיזיקאי והכתב המדעי האנגלי רוברט מתיוס החוקים פחות הצחיקו. מתיוס, שחקר בשנים האחרונות כמה מחוקי מרפי, מייחס את החיבה היתרה שאנחנו רוחשים למרפי לעובדה הפרוזאית שחלק מהם פשוט עובדים. לעתים אמנם נראה שהעולם כולו נגדנו, הוא מסביר בראיון לעיתון מדעי אנגלי, אבל אם בוחנים את החוקים בקפידה, אפשר לראות שחלקם מייצגים התנהגות פיזיקלית של מערכות, ואת חלקם אפשר להסבר בעזרת חוקי ההסתברות.
מתיוס בחן, בין היתר, את החוק המפורסם הנוגע לתורים במרכול (או בכל מקום אחר). דמו לעצמכם, הוא אומר, שכל התורים בקופות מתקדמים בממוצע בקצב אחיד, עם שינויים אקראיים. זה אומר

אם לכלכת בטעות את העניבה בארוחת הצהריים, תוכל תמיד להתנחם במרפי, שאומר ש"עניבת חדשה מושכת תמיד את מרק היום"

שיש סיכוי של 1:3 שהתור שאתם עומדים בו יהיה מהיר יותר מהתור שנמצא לימינכם או לשמאלכם. ואם יהיו סביבכם עשרה תורים, יש סיכוי של 1:10 בלבד שהתור שלכם יהיה המהיר ביותר. בגלל זה בדרך כלל תראו סביבכם תורים מהירים יותר.
מחקר מעניין לא פחות עשה מתיוס בנושא הנקודות הדהויות במפה הגיאוגרפית, שבעניינו חורץ מרפי: "כל נקודה שמחפשים על המפה תימצא תמיד באזור קשה להבחנה". אזורים קשים להבחנה מצויים לאורך קצה המפה, בקפל או במקומות שצבעם דהה. מתיוס הגדיר רצועות של "אזורי מרפי" במפה (מדובר ברצועה ברוחב עשירית מהמפה, לאורך קצות המפה ומשני עברי הכפל המרכזי) והראה שיש סבירות של יותר מחמישים אחוז שהמקום שבחרת יימצא באזור מרפי.
מתיוס אינו טוען שכל חוקי מרפי עובדים. הוא גם אינו יכול לעשות זאת משום שחוקי מרפי הם קובץ פרוע של אמירות שאין בו כמעט כל חוקיות. אבל למרות הגוון האנרכיסטי יש לחוקי מרפי כמה תכונות משותפות. אחת מהן היא שרובם הם מעין מוטציות לשוניות, גרסאות כאלה או אחרות של המסר הבסיסי של מרפי ש "כל דבר שיכול להשתבש, ישתבש". אחת הגרסאות, למשל, מחזקת את המסר וקובעת כי "מעולם לא יהיה סוף לדברים שיכולים להשתבש". וניסוח אחר, לא פחות חד, מציין בפשטות כי בעצם "בלתי אפשרי ליצור משהו שהוא חסין תקלות; הטיפשים מתוחכמים מדי".
עוד תכונה משותפת לחוקי מרפי היא הידע האישי המקופל בתוכם. כל חוק מרפי נושא עימו משהו מנסיון החיים של בעליו. מבחינה זו, לכל אדם מרפי משלו, ובכך טמון חלק מכוח המשיכה של החוקים. מרפי, מסביר גולש באחד מאתרי האינטרנט, חושף את החולשות האנושיות ומבשר לך שאתה בעצם לא האידיוט היחיד בשטח ולא היחיד שמתנהל בצורה מגושמת. אם לכלכת בטעות את העניבה בארוחת הצהריים, למשל, תוכל תמיד להתנחם במרפי, שאומר ש"עניבה חדשה מושכת תמיד את מרק היום".
אנחנו יצורים מוּעדים לטעות. גם הטכנולוגיות שלנו. מומחים נוהגים להזכיר לנו שאין טכנולוגיה מושלמת. תארו לכם, הם אומרים, עולם שבו היינו יוצרים מוצרים מושלמים, כגון מכונית שאינה מתקלקלת. בטווח הארוך פירוש הדבר הוא שתעשיית הרכב היתה נעלמת. עולם ללא כשלים הוא עולם ללא מרפי.
למזלנו, זה איננו העולם שלנו. במקום שאנחנו חיים בו מותר לטעות ומותר להיכשל. מרפי, כך נראה, מציץ ומשגיח כל הזמן מהצד שמא נתפתה לחשוב אחרת. בגלל זה, כנראה, החיים בצל מרפי אינם רעים כל כך. נכון שהוא מצליף בנו פעם אחר פעם, ונכון שהוא טורח להזכיר לנו כל העת שאין לנו סיכוי. אבל הוא עושה זאת, תודו, עם הרבה קסם. כשמרפי אומר לנו ש"רגע לאחר שנגזור ציפורניים נזדקק להן", אנחנו רק צוחקים. מה עוד יש לנו לעשות?

תודת הכותב לרענן אבידור ולד"ר יוסי ורדי על הסיוע בהכנת הכתבה.