בקיץ הישראלי, אחד הבילויים האהובים ביותר, ואחד הבודדים שניתן ליהנות מהם בחינם, הוא רחצה בחוף הים. אבל, למרות שלישראל רצועת חוף באורך 197 ק"מ, השטח בו אפשר לרחוץ בפועל מצומצם מאוד, וגם הים, תופתעו לגלות, לא תמיד פתוח (וגם כשהוא פתוח, לא בטוח שכדאי להיכנס).
כשליש מרצועת החוף שלנו סגורה בפני הציבור ותפוסה על ידי נמלים, מתקנים ביטחוניים, מתקני תשתית ועוד. למעשה, יש רק 20 ק"מ של חופים מוכרזים, והמשמעות היא שלכל ישראלי נותרו בממוצע פחות מסנטימטר וחצי של חוף פתוח! לא פחות חמורה היא העובדה שחופים רבים נסגרים לעתים קרובות עקב זיהום. גם בחופים שלא מוכרזים כמזוהמים, החול מלוכלך והמים, בהם צפים בקבוקים ושקיות, פשוט לא מזמינים להיכנס.
חוף פלמחים, אחד החופים היפים בארץ, נסגר לעתים קרובות בשל זיהום | צילום: Polyanska Lyubov / Shutterstock.com
אז מה מאיים על החופים שלנו?
נכון, מהרבה בחינות מצב החופים שלנו השתפר בהשוואה ללפני כמה עשורים. אם בימי ראשית המדינה חתיכות צואה שצפות במים לא היו מראה חריג ורגליים מרוחות בזפת היו חלק בלתי נפרד מהבילוי בחוף, מאבקים סביבתיים הובילו לכמה הישגים, כמו הפסקת הזרמת השפד"ן לחופים. יחד עם זאת, אומר ד"ר יובל ארבל, רכז ים וחופים בעמותת צלול, לצד האיומים שכבר הוסרו, צצו איומים חדשים.
אסדות גז וקידוחי נפט: למנוע את ועדת החקירה הבאה
אחד האיומים החדשים הגדולים על חופי ארצנו הוא אסדות הגז וקידוחי הנפט, אשר עלולים ליצור זיהום בים. לדברי ארבל, במקרה של תקלה או פיצוץ (שהוא סכנה מוחשית בשל המצב הביטחוני הרגיש באזור), עלולה להיות דליפה של חומרים מסוכנים לים שתביא לאסון סביבתי. מה אפשר לעשות? שני הצעדים שנדרשים באופן מידי הם פיקוח הדוק יותר של המשרד להגנת הסביבה והרחקת האסדות מן החוף. "חשוב שיהיה פיקוח מחמיר ושייושמו לקחים מאסונות קודמים", אומר ארבל.
אסדת קידוח בים הצפוני. לא רק מפגע נופי, אלא סכנה מוחשית לסביבה | צילום: Beryl Alpha, flickr
בנוסף לאסדות הגז, קיימים קידוחי הנפט אותם יש לעצור כליל, לדבריו. "אסון כמו זה שהיה במפרץ מקסיקו (הכוונה לדליפת נפט מסיבית כתוצאה מקידוחים שהיתה לאסון הסביבתי הגדול בהיסטוריה) עשוי להרוס קילומטרים רבים של חופים", מזהיר ארבל, ומוסיף שצריך לעשות הכל היום כדי למנוע את ועדת החקירה הבאה.
זיהום מי הים: להפסיק את הזרמת השפכים
אחד ההישגים הסביבתיים הגדולים שהושגו בתחום החופים בשנים האחרונות הוא, כאמור, הפסקת הזרמת מי השפד"ן לים, בעקבות המאבק של עמותת צלול. זהו הישג לא מבוטל, אבל לא ניתן להסתפק בו. לדברי ארבל, עדיין יש מקומות בהם יש הזרמה של שפכים לים, וזה קורה גם בתל אביב, כאשר באירועי גשם גדולים מוזרמים שפכים לים, לא רחוק מרידינג, במרחק 400 מטר מהחוף. יש הזרמת שפכים באישור לים בזמן גשמים חזקים גם בחיפה, וזאת בנוסף להזרמת שפכים לים כתוצאה מתקלות, כמו שקרה בשנה האחרונה, בין היתר, בנהריה, חדרה והרצליה. תקלות כאלו קורות כתוצאה מתשתיות ביוב ישנות ולא מתוחזקות.
גם מערכות הניקוז העירוניות מנותבות אל הים, מה שגורם לזיהום בים בעיקר אחרי הגשמים הראשונים, ששוטפים את כל הלכלוך מהרחובות. גם כאן, לדברי ארבל, ניתן לצמצם משמעותית את הזיהום ולהגביר את הפיקוח, ויש דוגמאות מערים רבות בעולם שעשו זאת.
חוף שבי ציון אחרי הזרמת מי שפכים. לא תמיד הזיהום נראה לעין | צילום: סימי שאואר
כתוצאה מאלה, כמו גם מזיהומים אחרים שהמקור שלהם לא ידוע, נסגרו חופי ישראל מאז תחילת עונה הרחצה הנוכחית (2019) בשל זיהום ובעקבות הוראת משרד הבריאות ליותר מ-200 ימים (בחישוב, סוכמים את כל אירועי סגירת חופים מוכרזים בשל התראת זיהום, בכל אירוע מכפילים את מספר הימים במספר החופים שנסגרו). השנה, בשל הגשמים הרבים, היתה הרבה הזרמה של שפכים, מה שהביא למספרים האלה. כמובן שלא מדובר בגזרת גורל ויש פתרון – המדינה והרשויות חייבות להשקיע בתשתיות ניקוז.
לעצור את הבנייה בחופים
אחת הבעיות המרכזיות שמונעות מאיתנו ליהנות מהחופים שלנו היא הבנייה בחופים. הבעיה שהבנייה יוצרת כפולה: היא גם גוזלת מהציבור חופים פתוחים ויוצרת מפגע נופי, וגם גורמת נזק אקולוגי לחופים. לצד הצלחות כמו עצירת הבנייה בחוף פלמחים לאחר מאבק רב שנים של ארגונים סביבתיים, כל הזמן צצות תכניות חדשות שמאיימות באופן משמעותי על החופים.
יעל דורי, ראש אגף תכנון בעמותת אדם טבע ודין, מספרת שיש עשרות תכניות בנייה בחופים על הפרק, מהן כ-30 תכניות ישנות שמהוות איום ממשי משום שהן תוכננו לפני 2004. ב-2004 נחקק חוק שמירת הסביבה החופית, במטרה להגן על חופי ישראל. במסגרת החוק נקבע כי בנייה בטווח של מאה מטר מהחוף אסורה וכי כל תכנית בנייה בטווח של 300 מטר מהחוף מחייבת דיון של הוועדה לשמירת הסביבה החופית ("הולחוף"). ניסיונות לתקן את חוק החופים ולהחילו גם על תכניות מלפני 2004 לא צלחו, למרות שזכו לתמיכה ציבורית רחבה (גם בכנסת) – הן נתקעו בשל חילופי הממשלות הרבים.
 התכנית המאושרת לשלושה כפרי נופש בחוף בצת |
בחוף בצת, למשל, אחד החופים הייחודיים בארץ המתאפיין בערכי טבע נדירים, ישנה תכנית להקמה של לא פחות משלושה כפרי נופש, אגם מלאכותי וחוות סוסים. לא רחוק משם, בחוף נהריה, סמוך לגן לאומי אכזיב, נבנית בעת כתיבת שורות אלה שכונת מגורים חדשה עם מאות יחידות דיור, חלקן צמודות קרקע, ושני מלונות ענקיים. בתכנית המקורית הבנייה היתה אמורה להיות במרחק של מאה מטר מהחוף, מאבקים סביבתיים הביאו לפשרה ולהרחקת מבתי המלון מהחוף, ועל אף שהמצב אינו אידאלי, הוא בוודאי עדיף על פני התכנית המקורית.
בנייה בבת ים בקו 100 מטר החוף | צילום: אדם, טבע ודין
דרומה משם, בין חדרה למכמורת, יש תכנית למלונות ובניית צמודת קרקע במרחק של 200 מטר מהחוף, בלב שטח פתוח. גם באשקלון רוצים לאשר תכניות למגורים בקו הראשון לים, הכוללות הפיכת שטח שיועד לתיירות למגורים, ובנייה צפופה וגבוהה שלא מאפשרת את הקשר לים. ואילו בבת ים יש פרויקט מגורים ותיירות שאושר לפני 2004 ונמצא בטווח של מאה מטר מהחוף, וזאת משום ששיטות המדידה השתנו והמדידה הישנה בעייתית. דוגמה נוספת היא התכנית לבנייה בשדה דב. "התכנית שלעצמה לא רעה", אומרת דורי, "אבל יש בה הרבה בעיות. היא קרובה מדי לים, הבנייה בה גבוהה מדי, עם הרבה יחידות שמיועדות למגורים, והפארק החופי מצומצם ויש בו תכנית להרבה מסעדות במקום להשאירו פתוח".
אחת הבעיות הבולטות היא שפרויקטים רבים של תיירות מוסבים למגורים. "המגמה היום של התקרבות לחוף ובנייה לצרכי מגורים מנוגדת לרווחת הציבור ולסיכונים של שינוי אקלים", אומרת דורי.
מרינות חדשות בחופים
בנוסף לבניית מלונות ובתי מגורים, יש כיום תכניות אב להקמת חמש מרינות חדשות בחופים – בעכו, בחיפה, בחדרה, בנתניה ובתל אביב. "זה הרבה יותר מדי", אומר ארבל. "משרד התחבורה מציג את זה כעקומת ביקוש, אבל לא בטוח שזה נכון. וחמור יותר – רוב הציבור לא נהנה מזה. לא מדובר רק בקילומטרז' הלא מבוטל שהמרינות תופסות, אלא בעובדה שכל מרינה עלולה לגרום לנזק סביבתי ברדיוס של קילומטרים".
המרינה בהרצליה. נזק חסר תקדים לחופי העיר | צילום: Evgeniy pavlovski / Shutterstock.com
די להיזכר בנזק חסר התקדים שעשתה המרינה בהרצליה לחופי העיר: המרינה שינתה לחלוטין את קו החוף של הרצליה, היא חוסמת באופן מלאכותי את הסעת החולות צפונה, מה שגורם להצטמקות של החופים הצפוניים (כל מי שרחץ בחוף סידנא עלי בילדותו יודע במה מדובר), בעוד שהחופים הדרומיים, הסמוכים למרינה, תפחו לממדים עצומים שאין בהם צורך. זהו, כמובן, לא הנזק היחידי. בניית המרינה גרמה להרס מדפי הכורכר הייחודיים. גם במקרה הזה, לא מדובר בגזרת גורל ויש מה לעשות לשיפור המצב. "חייבים לפתוח מרינות חדשות בזהירות רבה מאוד", אומר ארבל. "אפשר להיענות לביקוש במרינות הקיימות, במקום לפתוח חדשות. אפשר גם להשתמש באתר רידינג שפונה עכשיו ולהשתמש בו כמעגנה", הוא מוסיף.
ומה עוד?
אסדות הגז והנפט, הזרמת מי שפכים ובנייה בחופים הם האיומים הבולטים והמוחשיים על חופי ישראל, אבל ישנם איומים נוספים. חקלאות ימית, למשל. ארבל מדגיש שהחקלאות הימית כשלעצמה אינה דבר רע – היא חשובה והיא יכולה להחליף דיג. אבל, ישנם פרויקטים של חקלאות ימית שעשויים לגרום לנזק. למשל, תכנית להקים מערך של חקלאות ימית מול מכמורת, קרוב מדי לחוף. לדברי ארבל, וקשה שלא להסכים איתו, יש כאן מפגע נופי. חלק מהקסם של חוף הים הוא הנוף הפתוח, אבל פרויקט כזה מצריך הקמת כלובים, מתקני ניסויים ומבנים בגובה של עד שלושה מטרים שמזדקרים מתוך הים, מול העיניים שלנו, באחד החופים היפים והבתוליים באזור המרכז. לפרויקט כזה יש השלכות נוספות. "כל בנייה בים עשויה להביא לסחף של חול ולמינים פולשים, למשל מדוזות", אומר ארבל.
שקיעה בחוף בית ינאי. מבנים של חקלאות ימית עלולים להסתיר את הנוף הפתוח | צילום: שאטארסטוק
בעיה נוספת, שכולנו מכירים היטב ובמידה רבה גם אחראים לה, היא הלכלוך בחופים. הבעיה הזו היא באחריות המתרחצים, אשר לא טורחים לאסוף את האשפה שלהם וסומכים על המנקים בחוף שיעשו זאת, אבל לא פחות מכך, גם של הרשויות. איסוף לא תדיר של אשפה ושימוש בשקיות ניילון התלויות על מתקנים ייעודיים, כאלה שעפות עם הרוח הראשונה וכל תכולתן מתפזרת מסביב, במקום בפחים עם מכסה סגור, הם מהבעיות המרכזיות.
חוף מלוכלך בחדרה | צילום: שאטרסטוק
הלכלוך הוא קודם כל מפגע אסתטי, אבל לא פחות מכך גם אקולוגי. שקיות פלסטיק וכלי אוכל חד פעמיים שאנחנו מביאים איתנו לים, עלולים להיסחף לתוך המים, והנזק של פלסטיק לבעלי החיים בים הוא אדיר. הפלסטיק גורם לזיהום, פוגע במיליוני בעלי חיים וסופח חומרים רעילים. הפתרון לזה פשוט – לא להביא פלסטיק לים.
בהקשר של הפלסטיק, יש נקודת אור שראוי לציין: עמותת צלול ועיריית הרצליה יצאו בשנה שעברה בקמפיין "עיר ללא פלסטיק", אשר מתקיים באתרים רבים בעיר וגם בחופי הרחצה. במסגרת הקמפיין סיירות הסברה עוברות בחופים ומבקשות מהמתרחצים לא להכניס לחופים כלים חד פעמיים ומציעות להם חלופות. נראה שהקמפיין כבר מתחיל לחולל שינוי ויש לקוות שהוא יופעל גם בערים נוספות.
בעיה נוספת היא קמפינג בחופים. לדברי ארבל, "אנשים הולכים לעשות קמפינג בחופים לא מוכרזים. בחופים האלו אין תשתיות של פחים ושל שירותים, וכשמוקמים מאהלים במסות גדולות זה הופך לבעיה רצינית".
קמפיין עיר ללא פלסטיק בחופי הרצליה זוכה להצלחה | צילום: יח"צ
תמונת מצב: איפה כדאי להתרחץ, איפה פחות
לאור כל מה שנכתב כאן, נראה שקשה עד בלתי אפשרי למצוא חוף עם מים צלולים ונקיים, חול נקי ומרחבים פתוחים, בלי בניינים שמסתירים את הנוף. אחת הבעיות היא, שלעתים קרובות יש זיהום של חיידקים צואתיים במים אשר אינו נראה לעין, והמים נראים צלולים על אף שהם מזוהמים. הבעיה מחמירה בחופים שאינם מוכרזים, שבהם לא תמיד נערכות דגימות.
הנתונים על רמת הזיהום בחופים משתנים תדיר. על פי דו"ח של עמותת צלול בתאריכים 12 באפריל עד 20 ביוני 2019, החוף שנסגר למשך הכי הרבה ימים בשל זיהום הוא חוף פולג דרום בנתניה, שנסגר ללא פחות מ-68 ימים. חוף נוסף שנסגר בשל הזרמת מי קולחין הוא חוף אכזיב, אחד החופים היפים והבתוליים בארץ, שנסגר בקיץ 2019 למשך 32 ימים (חוף בננה ביץ', לא החוף בגן לאומי אכזיב). חוף נוסף שנסגר 28 ימים מאז פתיחת עונת הרחצה 2019 הוא חוף פלמחים. המסקנה ברורה: לפני שהולכים לים, כדאי להתעדכן באמצעי התקשורת ובאתר משרד הבריאות, ולוודא שהחוף נקי.
חוף דור הבונים. חופים המוכרזים כשמורות טבע לרוב נקיים יותר | צילום: שאטרסטוק
בכל הנוגע ללכלוך בחופים, התמונה ברורה יותר. המשרד להגנת הסביבה בודק את מצב הניקיון בחופי הים הלא מוכרזים ופיתח את מדד חוף נקי במטרה לספק הערכה אחידה ואובייקטיבית של מצב הניקיון בחופים. במדידות שפורסמו ב-25.6.19 נמצא שרשויות החופיות הנקיות ביותר הן אשדוד, אשקלון, תל אביב-יפו, ג'סר א זרקא, גן רווה, הרצליה, בת ים, נתניה וחוף השרון. הרשויות החופיות המלוכלכות ביותר הן עכו וטירת הכרמל.
טיפ נוסף הוא ללכת לחופים של רשות הטבע והגנים. חופים אלו, בהם אכזיב, דור-הבונים, מכמורת ופלמחים, מוכרזים כגנים לאומיים או כשמורות טבע ימיות, ולכן על אף שאינם חפים מאיומים שונים, יש הצהרת כוונות להגן על בתי הגידול, על הערכים הימיים ועל החוף, ולרוב הם יהיו נקיים יותר ובנויים פחות.