חוגגים 20 שנה

אז בעניין המגזין, כן, כזה רציתי שהוא יהיה. מעניין, מגוון, מרחיב דעת, חובק עולם, עם צילומים מרהיבים. אבל אם היו מספרים לי שנהיה לא רק מגזין, אלא קבוצה, עם כמה מגזינים, כולל ירחון לילדים, מגזיני מטיילים, הוצאת ספרים, בית ספר לצילום, מועדון, לא הייתי מאמין.

אם היו אומרים לי שיהיה לנו אתר אינטרנט משוכלל עם מידע רב מאוד, הייתי שואל מה זה אינטרנט.

ואם היו מספרים לי שנעשה פרויקטים כמו לטוס בכדור פורח אל ימת ויקטוריה, לשלוח זוג לשלושה חודשים לאי בודד באוקיינוס ההודי או לשגר קפסולת זמן למאה שנה באדמת מוזיאון ארץ ישראל, הייתי חושב שמישהו כאן הוזה.

ואם הייתי שומע שנשלח צלמים וכתבים למקומות רחוקים ברחבי הגלובוס כמו קמצ'טקה, טימובוקטו, קובה, טהיטי, האיטי ועוד הרבה אחרים, הייתי מחייך.

אם היו מספרים לי שאוכל לנסוע בעצמי או עם עמי בן–בסט לנושאת מטוסים אמריקאית תוך כדי המלחמה בעיראק, לבקר בקרביים החסומים למבקרים של נאס"א, לשוחח עם חכמי חלם בפולין, או להגיע לדרקונים של קומודו שעליהם חלמתי כשהייתי ילד וקראתי עליהם באנציקלופדיה "תרבות", ודאי שלא הייתי מאמין.

ואם היו מספרים לי שמאות תלמידים ילמדו צילום כל שנה בבית הספר לצילום שלנו – לא הייתי משער.

ואם הייתי יודע שאוכל להיות חלק מהוצאת אטלס אנציקלופדי של העולם, הייתי צוחק צחוק גדול.

והיו גם סרטי טלוויזיה, ודיסקים של מוזיקה, ועוד מסעות, ועוד סיפורים – קצרה היריעה.

וכל אלה קרו, תוך כדי תנועה, והנה עברו עשרים שנה.

אין עכשיו הרבה פנאי לעצור ולנוח על זרי הדפנה. הרכבת תיכף יוצאת מהתחנה ונוסעת אל עשרים השנים הבאות. אם לומר את האמת, אין לי מושג מה הן יביאו. אבל בטח יהיה מעניין.

עשרים שנה אחרי, מצב כדור הארץ, איך לומר בעדינות, על הפנים. אבל נדמה שהאסימון יורד למקבלי ההחלטות וגם לציבור הרחב. הנושא הירוק נוחת אל מרכז הבמה: עיתונות, טלוויזיה, סלבס, ישיבות ממשלה, כולם עוסקים בזה, וכרגע לא נראה שזה עוד טרנד חולף – הסכנה כבר מוחשית מדי.

העניין האקולוגי היה תמיד חלק חשוב מסדר היום שלנו במסע אחר. אנחנו רואים עצמנו אחד הגופים הראשונים שהביאו את נושא איכות הסביבה למודעות הציבור בארץ. בסוף שנות השמונים הקמנו גוף שקראנו לו "הירוקים של מסע אחר", שהחל במאבקים אקולוגיים ופעל בעיקר להגברת המודעות לנושא. אני זוכר היטב מנכ"ל של חברת אשראי שסירב לעבוד איתנו, כי "אתם מתעסקים בנושא בעייתי, שנוי במחלוקת, וחוץ מזה, למדינת ישראל יש צרות אחרות". באותה העת עסקנו במאבק ציבורי נגד הקמתה של תחנת שידור אימתנית של קול אמריקה באזור הערבה, ובמאבקים אחרים למען שמירת הסביבה, החופים והיערות.

אחר כך קמו גופים ירוקים רבים (אולי רבים מדי – למאבק מצליח דרוש איחוד כוחות), הוקם המשרד לאיכות הסביבה, ועוד עמותות וארגונים למכביר. המודעות גברה, אבל תמיד היה נדמה, במידה מסוימת של צדק, שיש בעיות בוערות יותר מסביב. אלא שכדור הארץ חשב אחרת.

היום יש חוקרים שטוענים שהסיכויים להצלת כדור הארץ מההתחממות המהירה, ועימה הכחדת בעלי חיים ונופים ונזק רב לבני אדם, נמוכים. אך הדבר עדיין אפשרי ומחויב המציאות. אנחנו במסע אחר החלטנו להתגייס ולהאמין שזה אפשרי.