רבים שמעו על נפלאותיה של גאורגיה, והן אכן רבות מספור: הנופים, ההרים, הכפרים המסורתיים, הכנסת האורחים החמה, האוכל הנהדר. אבל לצד המקומות המוכרים והמתוירים, יש בגאורגיה עוד פינות קסם שטרם נחשפו לקהל הרחב, ואחת הפינות האלה היא חבל טושטי, הנמצא בפינה הצפונית-מזרחית של המדינה, על הגבול עם צ'צניה (בצפון) ודאגסטן (במזרח). הקסם של האזור הוא לא רק בנופים ההרריים הנפלאים – והם נפלאים באמת, כפי שאפשר להיווכח מהצילומים, אלא גם בהיסטוריה העשירה והמרתקת, שאת שרידיה אפשר עדיין לראות כאן, ובעיקר בניתוק המבורך ובשלווה הנהדרת ששורה על האזור ועל המטיילים בו. בחבל טושטי, שמשתרע על שטח של 896 קילומטרים רבועים, לא תראו גדודי מטיילים שולפים סמרטפונים כדי להצטלם על רקע אתר מפורסם כלשהו. כאן הטבע שולט ביד רמה ואפשר לטייל במשך שעות וימים מבלי לפגוש אדם זר מעבר לתושבי המקום, שאף הם מעטים מאוד.
המילה "נידח" משמשת פעמים רבות, רבות מדי אפילו, כדי לתאר מקומות שהם נגישים למדי ולא בהכרח כאלה. אבל אין כמוה כדי לתאר את חבל הארץ המבודד הזה. הדרך לטושטי אינה קלה: למעשה, יש רק דרך אחת להגיע לכאן ברכב, בנסיעה בת כמה שעות בשביל ג'יפים קופצני ומלא מהמורות, שבנקודות מסוימות הוא נחצב בסלע והמים היורדים מההרים זורמים על הג'יפים… הדרך מטפסת למעבר הרים בגובה של 3,000 מ' לפני שהיא יורדת כאלף מ' אל העמק גבוה מוקף בהרים, שבו נמצא חבל טושטי. בסוף הסתיו, כשמעבר ההרים נחסם בשלג, המחוז מנותק לחלוטין, עד שהדרך תיפתח שוב בתחילת הקיץ, בסביבות חודש יוני.
להיכרות קרובה במיוחד עם נופי החבל, הכפרים הקטנים ומגדלי השמירה העתיקים שמנקדים אותו, מומלץ לטייל כאן ברגל. ולא רק כאן, את הדרך מטושטי לאזורים אחרים בקווקז הגבוה אפשר לעשות בטרק מרהיב שיוצא מטושטי, עובר דרך חבל חבסורתי ומשם לקזבגי ולהר קזבק המרשים שפסגתו מתנשאת לגובה של יותר מ-5,000 מ' וחולשת על נופי האזור.
המראות של חבל טושטי מפעימים, ובראש וראשונה הנופים הפראיים, הריקים כמעט מאדם ומהשפעותיו. הכפרים הקטנים, שבכל אחד מהם גרים רק קומץ של אנשים, אינם מאוכלסים כל השנה. תושביהם הם רועי צאן, שעולים לכאן בקיץ בעקבות המרעה ויורדים עם בוא הסתיו אל המישורים הנמוכים של חבל קחאתי. פעמיים בשנה עושים הרועים את המסע הרגלי הלא פשוט הזה, והחיבור הקרוב אל הטבע מסביר, בין השאר, את הקשר העמוק שלהם אל המסורת ואל הטבע, קשר הבא לידי ביטוי, בין השאר, באמונה האנימיסטית באלי טבע. בכל החבל יש רק כנסייה אחת ואחד המנהגים המסורתיים שנשמרים בקפידה הוא האיסור על אכילת בשר חזיר (ועל כן אין חזירים בטושטי).
אחד הדברים המקסימים כאן היא העובדה שהאזור לא נפגע כלל מפיתוח תעשייתי. זהו אחד האזורים השמורים ביותר מבחינה אקולוגית בגאורגיה והטוהר הזה אחראי גם הוא לתענוג שבהליכה. "טושטי היא מעין אמבטיה מוקפת בהרים", מספר הוד שטרלינג, שטייל ברגל לאורכו ורוחבו של האזור ומכיר היטב את שביליו (התמונות המעטרות את הכתבה הן פרי מצלמתו). "בקיץ מלווים את הטיול צ'ופרים משמחים במיוחד: פריחות משגעות של פרחים אנדמיים, אוכמניות, ענבים ודבש". הוא מספר על כפרים קטנים, חלקם נטושים, באחרים גרים אנשים בודדים, שבהם אפשר לראות היטב את הבנייה המסורתית ואת מגדלי השמירה המרשימים בני 600 שנה ויותר, שחלקם שומרו ושופצו.
אפילו בירת החבל, אומלו, היא לא יותר מאשר כפר מרכזי, וגם בה לא תמצאו חנויות מהסוג המוכר לנו. "הסופר המקומי זה כמה מדפים עם סיגריות ואורז", מספר הוד, "ורוב הקניות נעשות בסחר חליפין – 'אני מביא לך חלב, אתה תיתן לי בתמורה ביצים'". ואיפה לנים במהלך הטיול? הוד אומר שלעיתים בגסטהאוסים מקומיים הנמצאים במבנים מסורתיים מאבני צפחה אפורות, ולעיתים באוהלים בשטח. להירדם תחת הכוכבים הנוצצים, לנשום את אוויר ההרים הנקי, להתעורר בבוקר אל מול פסגת הר, לצפות בפרש בודד רוכב על סוס בתפאורה הכי יפה שאפשר לתאר – כל אלה הופכים את הטיול כאן לקסם שקשה להסביר אותו במילים. צריך לחוות אותו ברגליים. מפת טושטי:
לחצו להגדלה
|
