תפריט עמוד

זנזיבר: לרקוד עם דולפינים

משיט הסירה השמיע קריאה, ואני קפצתי למי הטורקיז של האוקיינוס ההודי. מכל עבר הופיעו דולפינים: דולפינים מעל, דולפינים מתחת, דולפינים בכל אשר אני מפנה את עיניי. מפגש מרגש עם יונקים ימיים מדהימים ביופיים

"אם תרצו, תוכלו לרקוד עם דולפינים", כך אמר לנו קסידי, איש תיירות זנזיברי, שניסה לעניין אותנו – וכמובן להרוויח כמה אלפי שילינגים (לא להתרגש, מדובר בכמה עשרות דולרים) אם הצעתו תתקבל. הד"ר האירי ואני החלפנו מבטים מלאי עניין וסיכמנו כי "הולכים על זה". כך החל החלום הרטוב שלי – לשחות, ללוות, לרקוד, לשמוע, לחוש דולפינים – לקרום עור וגידים.

השם דולפין נגזר מהמלה היוונית הקדומה דלפיס, שמשמעותה "עם רחם", כלומר דג עם רחם, או במילים אחרות, יונק. הדולפינים חיים בלהקות ונחשבים לבעלי חיים אינטליגנטים, הם משמיעים קולות יבבה בבואם לחזר אחר הנקבות, נוקשים בלסתותיהם להזהיר מסכנה, וכדי לנווט את דרכם בים הם משמיעים קולות קליק, שההד החוזר מתריע על מכשול.

ראשיד בא לאסוף אותנו עם בוקר אל החוף המזרחי של האי, נסיעה של כחצי שעה. לאחר התמקחות עם משיט הסירה עלינו ושטנו כרבע שעה במים בצבע כחול-טורקיז עד שאיתרנו להקת דולפינים. אני מחכה לסימן ממשיט הסירה, וזה לא מאחר להגיע. אני נופל למימי האוקיינוס ההודי באופן מסורבל משהו, על רגליי סנפירים ולעיניי משקפת וצינור אויר – שנורקל בלעז. מיד עם כניסתי למים הקרים הצלחתי לבלוע כמות לא מבוטלת של מי ים, התאוששתי והבטתי למעמקים. למטה ראיתי להקה גדולה של דולפינים כהים, יכולתי להבחין בכמה גורים הצמודים לאימותיהם.

אנחנו והדולפינים. קיבלו אותנו ללא היסוס לקהילתם | צילום: אריה רוזנברג

הלהקה נעלמה מן העין ולכן התקרבתי ועליתי שוב על הסירה הרעועה. החלטתי לוותר על הסנפירים שלרגלי, מאחר שבשחייה מסוג זה כל שאתה נזקק לו הוא לצוף. הפעם הבאה שמצאתי את עצמי במים הייתי לצד חמישה דולפינים, שעלו מעלה. מרוב התלהבות השמעתי קולות צהלה, ובאותה הזדמנות לגמתי לא מעט מים מלוחים, עד כדי חנק. נאלצתי לשוב לסירה והפעם הודעתי לראשיד כי אני מוותר גם על השנורקל. הוא הביט בי בתימהון ושאל "מה? תוכל לפקוח עיניים במים המלוחים?". השבתי שכן. כך הרי צללנו בים בילדותנו.

שוב נשמעת קריאה של המשיט, דולפינים מצד ימין. אז החלה חגיגה נהדרת ומרתקת. קפצתי פנימה לים, מבצע מעט מאוד פעולות שחייה, בעיקר כדי לצוף, ואז חלף למולי דולפין שאורכו כשני מטרים, מביט בי ומן הסתם חושב לעצמו מה היצור הלבן הזה עושה בטרטוריה שלי? התגברתי על החשש הראשוני, שלחתי יד וליטפתי את עורו החלק והשמנוני משהו. להפתעתי, הוא הסתובב במים וחזר, כאילו וביקש עוד ליטופים. אני מלטף אותו ונזכר בסרטים בהם נאחזו אנשים בסנפיר הזנב של הדולפין, שגרר אותם למרחקים. ממש לפני שאחזתי בזנבו, נרתעתי.

שוב חוזר התרחיש הקבוע: עולים לסירה ומחכים ללהקה הבאה של הדולפינים. כשהמשיט צועק, אני קופץ למים, והפעם אני מלווה שני דולפינים וגור. נזהרתי לא ללטף את הגור מחשש לתגובת האם, אשר הביטה בי בחשדנות. קיוויתי שהדולפינה יודעת את שאני יודע, כי הדולפינים הם חיות ידידותיות… לא חלפה דקה ושלישיית הדולפינים נעלמה כאילו בלע אותה הים, אך לא לזמן רב. להקה ענקית, שמנתה יותר מעשרה דולפינים, החלה משייטת סביבי. הבנתי שכנראה הדולפינים לא רואים בי איום, ולכן באו לתהות על קנקני. עצרתי מעט את נשימתי והחדרתי ראש אל מתחת למים. איזה רעש הקימו הדולפינים! נקישות, יבבות, קליקים, לא יכולתי להתאפק למשמע אוזניי והוצאתי מעין ואוו גדול, שאליו נספחה בועת מים. כנראה שהקול שפלטתי ברוב התרגשותי גרם ללהקה להשיב לי בקולות שונים.

חוף קסום בזנזיבר. במי הטורקיז האלה שוחים הדולפינים

עליתי לסירה כדי לאסוף כוחות ושוב המשיט צעק "דולפינים". ושוב אני במימי האוקיינוס ההודי, רוקד עם דולפינים: דולפינים מעל, דולפינים מתחת, דולפינים בכל אשר אני מפנה את עיניי החשופות. אני עוצר את נשימתי מהתרגשות (כאילו שהייתה לי ברירה, הרי ראשי מתחת למים), מקווה שהרגשה הזאת לא תחלוף לעולם. אך כמו כל דבר טוב שמגיע זמנו להסתיים, משיט הסירה מודיע כי חייבים לחזור למעגן, מאחר שנגמר לו הדלק. קפיצה אחרונה פנימה אל מי הטורקיז כדי להיפרד מהידידים החדשים שהכרתי, מרקדני המעמקים שהרגשתי שקיבלוני ללא היסוס לקהילתם, אפילו שצבעי לבן ואיני יודע לרקוד ולשחות כמותם. היו שלום, יונקים ימיים מופלאים.


זנזיבר - גן עדן לחובבי דגים

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.