זהב האלים: מפגש הספרדים והאינקה

זהב השמש הניגר בין העלים. שביל הזהב על הים. הזריחה מעל ראשי המגדלים. קרני השמש החודרות דרך חרכי התריס ומנמרות פס פס גוף נערה עירומה, בשעת בוקר מוקדמת, לאחר ליל אהבה.
מידאס. זהוב הברדלס, נמר החרבות האגדי, מלכודות שמש שחיפושית הזבל דוחפת לפניה מקצה השמיים לקצה, יומיום. חפרי. צריחי הכנסיות, פתחי הקברים, המביטים אל השמש השוקעת, הזהב החמקמק, החיים. התשוקה לשמש, לזהב, לעטוף את הגוף בנצנוץ הרך והעצל, שאין מלכותי ממנו, שאין חמקמק ממנו.
הדרך העולה מהמדבר של סצ'ורה, שהשמש ניצבת מעליו בצהריים, ברום המוחלט של מעט דרומה לקו המשווה, מתפתלת, מטפסת בתלילות על שולי האנדים והלאה, למעלה, לתוך יערות הגשם הירוקים, אל הרכסים. משאיות מצויירות עוברות בניע גלגל מעל התהומות, הפסגות והשלוחות הארוכות, שמדרונותיהם נופלים חדות אלפי מטרים, נחצים בבת אחת כשהדרך עוברת את מסך ענני הערפל אל השמיים. אל השמש.
ויראקוצ'ה יבוא מהים, צועד על זהב השמש השוקעת, מלווה בחצאי האלים. אל לבן ושערותיו צהובות, כמו השמש. החוזים הבטיחו כי יבוא. קחמארקה, פרו. הדרך ירדה אל העיר. העפר הופך לאספלט. כמו קוסקו, כך גם קחמארקה, המקום בו הסתיים הכל, מונחת בעמק פורה, מוקפת הרים. פלאסה דה ארמאס במרכזה וכנסיות סביב הכיכר. פאר כנסיות אמריקה הדרומית. כנסיות שבנו אנשים, שאין הכסף חסר בכיסם. בכיכר היו עדיין מסיכות הקרנבל. הקרנבל בקחמארקה הוא קרנבל מסיכות. כמו בוונציה, אך אלים ושיכור ממנו.
מול הכנסייה חדר הזהב של אטוואלפה. אטוואלפה מקיטו, קיסר האינקה האחרון. ב-1532, לאחר מאבק של שבע שנים באחיו הפרואני, הואסקאר, נסיך קוסקו, ניצח אטוואלפה בקרב מכריע ליד קחמארקה. ההר הגבוה בפרו נקרא הואסקראן.
ראגאנראקו. דמדומי האלים הנורווגים, אותם הפך בורחס לסיפור קצר, מכתם. בורחס, איש יהיר, עיוור ומת. רק המלה נשארת. במכתם הוא מספר על חזרתם של האלים ששגו הפעם: "לפתע הסתבר לנו שהם משחקים בקלף האחרון שלהם, שהם זוממים מזימות, שהם אפלים ואכזריים כחיות טרף זקנות, ואם ניתן לאימה או לחמלה להשתלט עלינו – הם יחסלו אותנו. שלפנו אקדחים כבדים (לפתע הופיעו בחלום אקדחים) ובעליצות הרגנו את האלים" (מתוך ראגאנראק, דמדומי האלים, גן השבילים המתפצלים, ח.ל. בורחס, הוצאת הקיבוץ המאוחד). חמלתו המתחסדת של ארגנטינאי חכם, סנטימנטלי ומתחכם, ממרחק של יותר מארבע מאות שנים של קולוניאליזם.
פיזארו הגיח מתוך השמש של 1532 עם מאה ושמונים ספרדים, נחת בטומבז, שעל החוף הצפוני של פרו, וטיפס לתוך הרכס הצפוני, מודע למלחמות בין הואסקאר לאטוואלפה, לאבעבועות הרוח שהביאו הספרדים, שהמיתו את האינדיאנים במגיפות, בין השאר את הואיינה קפאק, אביהם של אטוואלפה והואסקאר. פיזארו, הרפתקן שאלוהי הזהב לצידו, הבין מייד שאפשר ללכוד את קרן הזהב החמקמקה של השמש. הוא ציווה על אטוואלפה להתייצב לפניו, וכשזה הגיע לפקודת האלים שבאו מהים, כלא אותו בחדר שנבנה על ידי אדריכלי האינקה.
אטוואלפה ציווה להרוג מייד את הואסקאר ומלוויו, מפחד שמא יחליטו האלים להמליך את האח המובס על כס האימפריה. המוות הוא החושך. החיים הם השמש הזורחת. פיזארו האשים את אטוואלפה ברצח, וזה הציע לו למלא את החדר בו נכלא בזהב על לתקרתו, אם ייתן לו את חייו כשלל. זהב החיים. כן, אמר פיזארו, עד לתיקרה.
שיירות הלאמות והאלפקות נושאות הזהב ממרתפי קוסקו. שקים על גב כל בהמה. כתב הקשרים האינקאי מוליך את הפקודה על הדרכים האינקאיות, הבנויות סלעים אפורים ומחברות רמה יער גשם וים, ארמונות מבצרים וערים. מאוצרות אקוואדור, מיובלי האמזונאס, המגלגלים את העופרה הרכה אל האוקיינוס ביובלים ההרריים, בין שבטי יערות הגשם העירומים.
אטוואלפה. קחמארקה. החדר היה בנוי לפי מיטב הארכיטקטורה האינקאית, אבן מונחת על אבן, אבני גזית נהדרות, שסותתו ללא פגם, מותאמות כל כך שגם סכין דקה – מאלו החודרות לגוף מבלי שהרגיש האיש עד שהגיע הלהב אל הלב – לא תעבור ביניהם.
זהב האינקה. שנים של ניפוי וטמינה במקדשי וירקאוצ'ה, נזירות האל במצ'ו פיצ'ו, במקדש השמש של קוסקו, בסאקסאוואמאן שמעל קוסקו. ומה היה על קחמארקה לולא הקרב בין אטוואלפה והואסקאר, והחדר שמולא זהב על מנת להציל את הקיסר האחרון מזעם האלים הלבנים, שבאו על הגלים על מרבד השמש השוקעת?
הזהב הבוער לאור לפידים ואטוואלפה מביט בזהב הנערם. מחוץ לחדר נערמו העצים. הלאמות והאלפקות ממשיכות להגיע מקצוות האימפריה, ברק הזהב וברק להבות הלפידים, ואש המוקד עליו יישרף הקיסר האחרון, קיסר השמש, ויראקוצ'ה. אז הציע פיזארו את ההצעה האחרונה לאטוואלפה: לשמור אמונים לאל השמש שהכזיב, לכל הזהב שבעולם, שלא ימנע את מותו, ולהישרף בלהבות האש בעודו בחיים, או להתנצר ולהיות מוצא להורג בחניקה. אטוואלפה התנצר ונטבל. מים ואש.
זהב ספרד. 29.8.1533. חודש עבר עד שהצליחו אומני הזהב להתיך את כל התכשיטים ולהפוך אותן ללבנים. חמישית מהזהב הושטה אל הכתר. ארמונות גרנדה. כמה זהב היה בחדר? אוצרות הכתר האיברי. מאתיים מיליון? מיליארד?
החדר ריק. עם היוודע דבר המוות חזרו השיירות ופנו להסתיר את הזהב במקדשים. רק קו על הקיר מסמן עד לאן נערם הזהב, וציורים ענקיים במבוא האפל מתארים את המעשה, את סופה של האימפריה. זהב האינקה החבוי במסתורין העתיקים. קור קירות האבן, אפרוריות האלטיפלאנו, והירוק העמוק של מקום מבורך בגשם ובערפילים לחים, שנהרותיו מזרימים זהב. ארץ עשירה שעדיין לא התאוששה מהמוות החטוף.
מוזיאון הזהב עוצר הנשימה בלימה. חדר מוגן באפילת מרתפי המוזיאון שהזהב מאיר באור מהפנט. גולד. אורו. ד'הב. חמקמקות הזהב. הטעם הקשה, הסינוור, התאווה האפלה. מול החדר, סביב הפלאסה דה ארמאס עומדות הכנסיות. אין כמוהן בכל אמריקה הדרומית. מסיכות תלויות על העצים. בפינת הכיכר מנגנת להקה מוסיקה אינדיאנית של האלטיפלאנו. מסיכות בחנויות. מערות קבורה אינקאיות על גבעה בדרום העיר, והאינדיאנית היפה בת ה-14, תינוקה על כתפיה והיא כולה פיתוי, מדקלמת בספרדית את קורות המקום, מתארת את פאר העבר. זהב שהקים כנסיות מהוללות והמליך מלכים.
בחצר הכנסייה ערוגה עם פרגים. ב"אקונומיסט" כתבו שהפרגים והקוקאין עוברים לפרו. נקמת הארץ.