מרכז העיר העתיקה של ולנסיה, עשר בבוקר. שלווה לא אופיינית לכרך גדול אופפת את הסמטאות. אנחנו משוטטים על פני הבתים העתיקים ועצי התפוזים הנטועים בכיכרות הקטנות, תזכורת לתפוזי ולנסיה, סמלה המסחרי של העיר. אין צפיפות, אין פקקי תנועה, גם לא ברחובות המרכזיים ואפילו לא ברחוב קולון, רחוב הקניות והמותגים. אולי תורמת לכך העובדה שכל המרכז העתיק של העיר הוא מדרחוב אחד גדול וזו לא עונת התיירות. אבל גם לקראת הצהריים החיים מתנהלים בעצלתיים. "ולנסיה היא עיר רגועה והחיים פה מאוד שלווים", מאשר חוזה, מדריך התיירים שמוביל אותנו לסיבוב היכרות עם העיר. הוא אומר את זה בעברית ויש לו עם מה להשוות. קודם לכן גר בברצלונה ולפני כן בילה חמש שנים אצלנו בירושלים, לימד ספרדית באוניברסיטה.
פלאזה דה לה וירחן, לב העיר העתיקה של ולנסיה | הצילומים בכתבה: רוני ערן
כל הרוגע הזה הוא בונוס למי שאוהב לחוות בנחת אטרקציות אורבניות, נכסים היסטוריים ומגוון נאה של בילויים ושופינג, ולוולנסיה יש את כל אלה. להלן רשימת המומלצים:
רובע דל כרמן: אמנות קדושה ואמנות רחוב
Barrio del Carmen, פעם שכונת עוני מתפוררת, היא כיום הלב הפועם של המרכז העתיק של ולנסיה, והיא מלאה הפתעות. התחלנו בקתדרלה ב-Plaza de la Virgen, שמתהדרת באחד הנכסים הקדושים ביותר לעולם הנוצרי – הגביע הקדוש, שעל פי המסורת ממנו שתה ישו בסעודה האחרונה. אבל שכיות החמדה היפות מוצגות דווקא במוזיאון הקתדרלה, למשל שני פסלי המלאכים המרהיבים מעץ מצופה זהב של מיכאל וגבריאל, שקישטו בעבר את המזבח המרכזי ומוצגים שם במרחק נגיעה.
לקפה ומאפה כדאי להיכנס ל-Café de las Horas ברחוב Conde de Almodóvar מס' 1, סמוך לקתדרלה, ולו רק בגלל העיצוב של המקום הזה. כולו תפאורה בארוקית אקסטרווגנטית, מוארת בנברשות דמויות בדולח ופרחים, פרחים, פרחים מלוא העין.
קפה דה לאס הוראס. מומלץ להיכנס ולו רק בשל התפאורה הבארוקית האקסטרווגנטית
מהכיכר המשיכו לאורך Calle de Caballeros (רחוב הפרשים). דלתות ענקיות מובילות אל בתי מידות עם חצרות פנימיות, שחלקם הפכו לבוטיקים ולמסעדות. נקשי המתכת על הדלתות ממוקמים גבוה מקומת אדם ומעידים על כך שמי שהקישו עליהן היו פרשים על סוסים.
בכניסה הצרה בין הבתים במספר 35 אין שום רמז לתפארת המחכה בתוך המבנה – כנסיית St Nicholas. פרסקאות בארוקיות מרהיבות ביופיין, שמתארות ציוני דרך בחייהם של סנט ניקולאס דה בארי וסנט פדרו מרטיר, מכסות כל סנטימטר של תקרה.
תקרה מהממת בכנסיית סנט ניקולאס
הרובע שוקק בתי קפה, מסעדות וחנויות וינטג' ובו נמצא גם הריכוז הגדול ביותר של אמנות רחוב, והיא מגוונת ומרתקת. אנחנו טעמנו ממנה על קצה המזלג בסמטאות של דל כרמן, אבל למתעניינים מומלץ מאוד לקחת סיור מודרך. רבים מציורי הקיר של אמני רחוב מובילים כמו Escif ,Hyuro ודויד דה לימון, מרוכזים סביב Plaza del Tossal. בצידה האחד מתנוסס על קיר בניין שלם ציור הקיר הידוע של Blu – משה אוחז בשני לוחות הברית, שחרוטים עלים סמלי הדולר והאירו וזקנו הארוך הוא פקעת של נחשים. לאורך הקיר הצמוד אליו אפשר למצוא את המכוניות הנופלות של Escif, מהנודעים שבאמני הרחוב של ולנסיה. בצידה השני של הכיכר על קיר נמוך תמצאו את Stop War Victim's Wall, של Fasim , המוקדש לקרבנות כל המלחמות וניכרת בו השפעת "גרניקה" של פיקאסו.
Stop the war, ציור קיר של Fasim ברובע דל כרמן
מרחוב לרחוב אנחנו מתחילים לזהות את הסגנון והדמויות הטיפוסיות המאפיינים את האמנים. בולטות בשטח דמויות הנינג'ה החתרניות של דויד דה לימון, שמוצאות לעצמן מקום בכל פיסת קיר צרה. לצד אמנות הרחוב שמציגה מסרים חברתיים, מלא הרובע בציורי קיר יפים מוזמנים, שמופיעים על סוגרי הגלילה של החנויות והעסקים ואפשר לראותם רק כאשר החנות סגורה – עוד סיבה (פרט לברים ולמסעדות) להגיע לרובע בערב.
נינג'ה של אמן הרחוב דויד דה לימון
גלריית תמונות של אמנות רחוב ברובע דל כרמן – לחצו להגדלה
אצא לי השוקה (בעצם לשניים)
Mercado Central הוא שוק אוכל נהדר. הוא ממוקם במבנה אר נובו מרשים מראשית המאה ה-20. כיף לשוטט בין 400 הדוכנים, שמציעים ירקות, פירות ים, תבלינים תאווה לעיניים ודליקטסים מקומיים כמו חמון איבריקו (שנמכר גם כחטיף בגביעי פלסטיק קטנים כמו גלידה, שלושה אירו לגביע), צ'וריסוס, גבינת מנצ'גו ועוד.
נשנושי חמון במרקאדו סנטרל
אם הגעתם בשעת צהריים תוכלו למצוא בסנטרל בר של השף ריקארד קמארנה תפריט מסקרן, ממנת אוייסטרים לפתיחה ועד קלמארי בגריל או לחילופין מגוון של כריכים עמוסים כל טוב (אתר אינטרנט).
מרקאדו סנטרל. תאווה לעיניים ולחיך
לא שבעתם? המשיכו לרחוב Jorge Juan מס' 19, אל שוק בגרסת גורמה – Mercado de Colón, גם הוא במבנה מצודד בסגנון אר נובו משנת 1916, עם חזית אחורית יפה במיוחד של לבנים אדומות וציורי קיר מרהיבים של קטיף תפוזים ובציר ענבים, ובתוכו כמובן מסעדות, בתי קפה ודוכני מזון מפונפנים ששווים בדיקה.
אר נובו במרקדו דל קולון
מוזיאון הקרמיקה בארמון המרקיז
לצד תעשיית משי חשובה נודעה ולנסיה גם בתעשיית הקרמיקה שלה ואוסף הקרמיקה של האספן גונזלס מארטי נותן לה ביטוי מרשים. המוזיאון הלאומי לקרמיקה ולאמנויות דקורטיביות, ברחובPoeta Querol מס' 2 בעיר העתיקה, שוכן בארמון שהיה המעון האורבני של Marquis de Dos Aguas, אחת ממשפחות האצולה העשירות של ולנסיה במאה ה-18. ב-1740 שופץ הבניין וזכה לחזית יוצאת דופן ביופייה של תבליטי אלבסטר בסגנון רוקוקו, מה שהפך אותו לאחד הבתים היפים בוולנסיה.
מוזיאון הקרמיקה בארמון המרקיז
התצוגה כוללת את הריהוט וחפצי החן של המשפחה, אליהם נוסף האוסף המרשים של מארטי ובו כלי קרמיקה מהתקופה הפרהיסטורית ועד המאה ה-20, ואריחים וכלי קרמיקה ספרדיים מסורתיים. מעניין במיוחד הוא שיחזור יפהפה של מטבח ולנסיאני טיפוסי עם קרמיקות מהמאות ה-18 וה-19 בקומה השנייה. אם לא תבחרו להיכנס למוזיאון, מומלץ לשבת לקפה בבית הקפה ממול כדי להעריץ את יופייה של החזית.
וינטג' והיפסטרים
מרקאדו דה טפינריה (Mercado de Tapineria), היה בעבר שוק אוכל וכיום הוא מקבץ של חנויות פופ-אפ, עיצוב, וינטג', עתיקות ומסעדות, שממוקמים בשתי כיכרות פנימיות בין בניינים ובסמטאות הסמוכות אליהן. חובבי וינטג' ישמחו למצוא שם את Trixies Vintage Emporium, את חנות הווינטג' של Kenny Velon ברחוב Zurradores 11, שמלאה בשפע ססגוני של בגדים ואביזרים, ואת חנות העתיקות ברחוב Corretgería מס' 32. החלל הקטן מלא מהמסד עד לטפחות בגודש מקסים של חפצים, מאריחי קרמיקה עתיקים ועד פיגורינות חרסינה יפהפיות. בטאפינריה גם מתקיימים אירועים שונים כמו מופעי מוסיקה ו"פיקניק אורבני", ובשבוע השלישי של כל חודש מתקיים el fabuloso – שוק של אמנות, אוכל, צעצועים, ועתיקות.
חנות הוינטג' של קני ולון במרקאדו דה טאפינריה
מוזיאון הפאייאס: בובות ופנטזיה של פירומנים
מדי שנה בחודש מרץ כל הרוגע הוואלנסיאני מתנדף בעשן. פסטיבל ה-Fallas מציף את הרחובות בחמישה ימים של אקשן מסחרר. בין 19-15 במרץ מוצגות ברחבי העיר לשיפוט הקהל כ-400 Ninots – פסלי בובות ולפעמים סצנות קבוצתיות שלמות, שיצרו אמני העיר בעיסת נייר ומתקיימת הצבעה לבחירת היצירה האהובה ביותר. החגיגה מסלימה לפסטיבל של מופעי רחוב, מופעי מוסיקה, אש וזיקוקים, שבשיאו, ב-19 במרץ, מעלים באש את כל הבובות. היצירה היחידה שניצלת מהלהבות היא זו שזכתה במקום הראשון בהצבעת הקהל, והיא זוכה לחיי נצח במוזיאון הפאייאס.
מוזיאון הפאייאס. הבובות שניצלו מהאש זוכות לחיי נצח במוזיאון הזה
המוזיאון, ב-Plaza Monteolivete מס' 4, מציג את כל פסלי ה- Ninots הניצולים מאז 1934. פרט ליופיים של המוצגים מעניין לשים לב לנושאים שהעסיקו את הוואלנסיאנים בכל שנה, מסצנות נוגעות ללב של עוני ושפל כלכלי ועד לביקורת פוליטית. אתר אינטרנט (בספרדית).
טיול אופניים בפארק טוריה
ולנסיה נעימה ובטוחה לטיול אופניים והיא מציעה מסלול מישורי וכייפי למדוושים. סיור רכוב מודרך של שלוש שעות הוביל אותנו מהמדרחוב של העיר העתיקה, אל הטיילת לאורך חוף הים היפה של ולנסיה ומשם אל גני טוריה. הגנים הם רצועה של תשעה קילומטרים שהיתה בעבר ערוץ הנהר טוריה. לאחר שנים של הצפות קשות והצפה אחת מונומנטלית ב-1957 הוטה הערוץ דרומית מהעיר והותיר רצועה ענקית, שיצרו בה פארק נהדר ש-18 גשרים עוברים מעליו. אנחנו מדוושים על פני שורות של דקלים, עצי תפוזים, חורשות עצי מחט, בריכות מים יפות, מדשאות וערוגות פרחים, מזרקות, עשרות רצים וצועדים, "פארק גוליבר" – מבנה שעשועים בדמותו של גוליבר שבו יכולים הליליפוטים לטפס ולהחליק בתוך בטנו ולגלוש באצבעותיו.
טיול אופניים ב"עיר האמנויות והמדעים", המתחם העתידני והגרנדיוזי שעיצב קלטראווה
אנחנו חולפים על פני בית האופרה וארמון האמנויות, מבני הקומפלקס העתידני המטורף של "עיר האמנויות והמדעים", שתכנן סנטיאגו קלטראווה והוא כיום האטרקציה המובילה של ולנסיה. הגג של מבנה הכנסים עדיין בבנייה לאחר דיון סוער בחריגות התקציב המונומנטליות של קלאטרווה. בקצה "עיר האמנויות והמדעים" אנחנו נכנסים לביקור ב"אוקיאנוגרפיק" – האקווריום הענק של ולנסיה. הוא מפגיש ילדים ומבוגרים עם כרישים, ניבתנים ענקיים ומדוזות עדינות שהתנועה שלהן במים היא אחד הדברים היותר יפים שיש, וכמובן עם הכוכב של האוקיאנוגרפיק – לוויתן בלוגה, שאי אפשר להביט בו בלי להרהר במקומו הטבעי של היצור הנהדר הזה, האוקיאנוס. סיור אופניים עם do you bike עולה 25 אירו. אתר אינטרנט
פגישה עם לוויתן בלוגה באוקיאנוגרפיק
פאייה עושים באהבה
אי אפשר לעזוב את העיר בלי לאכול פאייה, שהיא תרומתה הבלתי מעורערת של ולנסיה למטבח הספרדי. אבל ההמלצה שלנו היא לא לעזוב את ולנסיה בלי לבשל פאייה. כי למרות שמדובר בארבע שעות של פעילות תיירותית למהדרין, מובנית ומתוזמרת, היא בכל זאת מאפשרת נגיעה לרגע בתרבות המקומית, באנשי המקום, ובוודאי במטבח המקומי, והיא מהנה ביותר.
בישול הפאייה הקבוצתי ב"בית הספר לתבשילי אורז ופאייה" ברובע דל כרמן, התחיל בקניית המצרכים במרקאדו סנטרל. דיאנה, צעירה נמרצת בת 25, מגיעה עם עגלת קניות, מצלמה ואנגלית מצוינת. כשהיא לא לומדת בחוג לאנגלית באוניברסיטה היא משמשת עוזרת השף בבית הספר לבישול פאייה. היא מובילה אותנו בגאון לקניות – בשר עוף וארנבת, ירקות, פפריקה מתוקה מעושנת וזעפרן, ועל הדרך מספרת על ההיסטוריה של הפאייה, מציגה את החומרים ומקורותיהם בלהט לוקאל פטריוטי, ועושה כבוד לבעלי הדוכנים. "כמה עולה זעפרן בארצות הברית?", היא חדה לנו. "25,000 דולר לקילו! בפריז – 30,000 אירו! ואילו הזעפרן שאנחנו מגדלים עולה 4,500 יורו לקילו והוא סופר איכותי!".
כך תבחרו שעועית לפאייה – דיאנה בפעולה
"זה דומינגו". בעל הדוכן כבר עומד שם כמו שחקן מיומן שיודע מתי הכניסה שלו ומצביע בתזמון מושלם על צילום ישן של זוג מבוגר. "…וזאת אמא שלו וזה אבא שלו". בסוף כל קניה מכניסה דיאנה את המצרכים לסל ומזעיקה אותנו לצילום קבוצתי. "כשתחזרו הביתה יחכו לכם כל התמונות באתר שלנו". אנחנו מקבלים מדומינגו סוכריות זעפרן ונעים לדוכן הבא.
מדד הכף – שלב דרמטי בדרך לפאייה מושלמת
כמו כיתה ממושמעת אנחנו צועדים אחרי דיאנה מהשוק אל בית הספר לפאייה לשלוש שעות של בישול וארוחה עם השף פפה פורטי. הוא מדריך בספרדית ודיאנה מתרגמת לאנגלית, כשהיא מתזזת ומצלמת כל שלב בהכנת הפאייה ("לא צריך לרשום כלום, הכל באתר"). אז היתה עבודת צוות מופלאה בקבוצה, שכללה חמישה ישראלים, שתי משפחות ספרדיות ושתי בחורות הולנדיות מכפר ליד גני קויקנהוף, היתה ארוחת פאייה מעולה (הפאייה הצמחונית שלנו היתה שוס) והיו גם חלוקת תעודות וצילום קבוצתי (איך לא) עם כל הפאיות. אתר אינטרנט
צילום אחרון: דיאנה ובשלני הפאייה
איפה לישון
Marques house, מלון בוטיק בבניין היסטורי יפהפה ברחוב Carrer de l'Abadia de Sant Martí מס' 10 (סמוך למוזיאון הקרמיקה), שנפתח לאחרונה. חדרים מקסימים, מיקום מושלם בעיר העתיקה. אתר אינטרנט
איפה לאכול
Palace Fesol, ברחובHernán Cortés מס' 7 במרכז העיר, דור רביעי למסעדנות ולנסיאנית, חוגגת בימים אלה מאה שנים לקיומה, עם מטבח ולנסיאני מעולה. הטביעו חותם: קוקה – פיצה מקומית נהדרת עם ירקות ובלי גבינה, פורק איבריקו, שהוא חזיר שחי בטבע וניזון מבלוטים ויין Mistela מתוק לסיום. אתר אינטרנט
קפה מדריד, במלון מרקז האוס שהוזכר למעלה. מסעדת שף טובה עם מטבח מקומי ובינלאומי. הטביעו חותם: כל המנות ובפרט קינוח הטוריחה – סוג של מאפה עם גלידת וניל. אתר אינטרנט
קינוח בלתי נשכח בקפה דה מדריד
La Senia, ברח' לה סניה 2 במתחם הטאפינריה. אחרי שרשרת הפאיות והבשרים של המטבח של ולנסיה התאוונו לארוחה קלה ומטבח ים תיכוני ומצאנו אותם ב טברנה הטבעונית הנחמדה הזאת עם תפריט ים תיכוני טעים. מומלצים: סלט עם גבינת עיזים חמה, אגוזים ובוטנים וקינוח פלאן גבינת עיזים בדבש.
• מידע נוסף על ולנסיה – אתרים, אירועים, מסלולי טיול ועוד תמצאו באתר הזה >>
_____
הכותבת היתה אורחת לשכת התיירות של ספרד, Turespaña
יעל הגיב:
ניסינו פאייה כמה פעמים, והתאכזבנו קשות