תפריט עמוד
הפארק הלאומי ילוסטון – ארצות הברית
שטחו של הפארק הלאומי ילוסטון, שבארצות הברית, הוא 8,987 קמ"ר (יותר משליש משטחה של מדינת ישראל!!!). רובו נמצא במדינת וויומינג אך הוא פולש גם אל מונטנה ואיידהו השכנות. זהו הפארק הלאומי הראשון שהוכרז בארצות הברית, והמפורסם ביותר במדינה. הפארק נכלל ברשימת אתרי השימור העולמי (World Heritage Sites) של אונסק"ו, והוכרז כשמורת ביוספירה בינלאומית. בתחומיו יש נופים מגוונים – פסגות גבוהות מכוסות שלג, יערות, אגמים, נהרות, קניון גדול ומפלי מים. אך הפארק זכה לעיקר פרסומו בזכות התופעות ההידרותרמיות המתגלות בו: גייזרים מתפרצים, שלוליות בוץ מבעבעות, "פומארולים" – בורות שמהם נפלט קיטור, מעיינות חמים ובריכות צבעוניות, שגוניהן נוצרים על ידי אצות.

אל פארק ילוסטון, שמרבית הכבישים המובילים אליו פתוחים מתחילת מאי עד ראשית אוקטובר, ניתן להגיע בדרכים שונות, אך הכניסה מכיוון צפון-מזרח היא המרתקת ביותר. כדי לנסוע בדרך זאת, יש להגיע תחילה לעיירה בילינגס
(Billings) שבמונטנה, אליה אפשר להגיע בטיסה, ומשם ממשיכים ברכב בכביש 212, המוביל לילוסטון. הדרך הזאת אמנם ארוכה ולא קלה (כ-200 קילומטר עד הכניסה לפארק, וכמאה קילומטר נוספים עד לשער הצפוני שליד גרדינר), אבל הנוף המרהיב הנשקף ממנה שווה כל רגע. אם בוחרים להגיע מכאן, יש לקחת בחשבון כארבע שעות נסיעה.

הכביש הראשי של הפארק, ה- Grand Loop Road, שאורכו 229 קילומטר, מתפרש בצורת הספרה 8, וכדאי להקדיש לפחות יום לכל אחת משתי ה"לולאות" המרכיבות אותו. השילוט לאורכו מעולה, וכולל גם הסברים לסיור עצמי. בכניסה לפארק ובכל אחד מארבעת מרכזי המבקרים שבו ניתן לקבל מפת שבילים ואתרים, וכן את כתב העת של ילוסטון הכולל עדכונים על הנעשה בשטח: מצב הדרכים, מחקרים המתבצעים בפארק, מידע על בעלי חיים ועוד.

טלפון מרכז המבקרים הראשי: 1-307-3447281

הלולאה הדרומית של הכביש מובילה אל אתרי הגייזרים – ביניהם ה"זקן הנאמן"(Old Faithful) הגייזר המפורסם ביותר בפארק. במרכז המבקרים הסמוך ניצב לוח, שעליו רשומים זמני ההתפרצות המשוערים של הגייזר הזה. כדאי להתעדכן גם בזמני ההתפרצות של גייזרים אחרים, פחות ידועים אבל לא פחות יפים. אתר מומלץ נוסף הוא הקניון הגדול של נהר ילוסטון. אורכו של הערוץ עשרות קילומטרים, עומקו כ-400 מטר, והנהר נשפך אל שני מפלים יפים. קירות הקניון מכילים אפר וולקני, שמקורו בהתפרצויות הגעשיות שאירעו באזור, והוא המַקנה להם צבע צהוב. מכאן גם שם הפארק – "הסלע הצהוב". אם זמנכם קצר, כדאי לכם להגיע לפחות לנקודות התצפית שמשני צידי הקניון, ולהתבונן במפל העילי, 33 מטר גובהו. בלולאה הצפונית מומלץ לנסוע בכביש המזרחי, לעלות ברגל לכיוון פסגת הר וושבורן (Washburn) או לרדת למפל טאוור (Tower Fall). מכאן ניתן להמשיך מערבה, עד המעיינות החמים מאמות' (Mammoth Hot Springs; טמפרטורת המים של החם שבהם מגיעה ל-74 מעלות צלזיוס), ולשוטט בשבילים שבין הבריכות הצבעוניות המהממות, המסודרות במעין מדרגות. לילוסטון כדאי להגיע גם כדי לראות בעלי חיים, הנמצאים כאן בשפע. ביניהם: הביזון האמריקאי, האייל הקורא , דוב הגריזלי, הדוב השחור ועוד.

הר סנט הלנס (St Helens) בארצות הברית
הר סנט הלנס הוא הר געש בדרום מערב מדינת וושינגטון, מדרום להר רייניר, במרחק של כ-320 קילומטר מפורטלנד שבאורגון השכנה. על אף שאינו מוכרז כפארק לאומי, זכה הר סנט הלנס לפרסום רב בעשורים האחרונים בשל מזגו הסוער. ב-1980 ניעור ההר, ולאחר כחודשיים של התפרצויות קטנות ורעשי אדמה הגיעה ההתפרצות הגדולה. מאות קילומטרים רבועים של יערות נעקרו תוך דקות ספורות וענני אפר כיסו את כל האזור. על אף החשש כי הפארק לא יתאושש מההרס הרב, שיקמה הסביבה את עצמה לאט לאט. בעלי החיים שבו אל הפארק, והצמחים והעצים לבלבו מבין האפר הוולקני. האזור הפך למעין מעבדה חיה, בה אפשר ללמוד על התהליך הוולקני והשפעתו על הסביבה.
לאחר 18 שנה של שתיקה ניעור שוב ההר בשנת 2004 בסדרה של מאות רעידות אדמה. ההר עדיין פעיל למדי ובתחילת 2006 נסגרו בו מסלולי הטיפוס בשל הסכנה – ולכן מומלץ לבדוק את המצב לפני הגעה לפארק . מרכז המבקרים של הפארק כולל תצוגה מרתקת על ההתפרצות הגדולה ב-1980 ושיקום הסביבה, וממנו יוצאים מסלולי הליכה נפלאים להר ולסביבותיו.

המפלצת חימרה יורקת אש בתורכיה
אש פורצת מן האדמה ורבים מן המבקרים עומדים סביב, מתבוננים בנוף היפה של דרום תורכיה ומתנהגים כאילו בכל יום הם רואים מחזה כזה. על צלע ההר בוערות כמה מדורות קטנות, האדמה בוערת! ובכל זאת, משום מה, אף אחד לא צועק – נס, נס. כמה מתחכמים מנסים לשפוך מעט מים מבקבוק פלסטיק על הלהבות, אבל הן, בתגובה הדדית ואדישה, פורצות לאחר רגע מחדש.
אולימפוס, 70 ק"מ ממערב לעיר אנטליה בדרום תורכיה, זכתה למעמד של שמורת טבע בזכות העתיקות הרבות שפזורות בה (גם מהן איש לא עושה עניין גדול), ובזכות נקבות צב הים הירוק המטילות בה את ביציהן (אותן איש אינו רואה ולכן אפשר להישאר אדישים). הייחוד של המקום נובע מכך שנחל שופע מים מתוקים נשפך כאן אל הים ויוצר אפשרויות טבילה ומנוחה שונות ונעימות.
כאשר נמאס מכל השלווה הזאת כדאי לצאת ולבקר את חימרה. האש המדהימה הפורצת מן האדמה נמצאת במרחק כמה דקות נסיעה מאולימפוס. האתר נקרא "חימרה" (Chimeara), על שמה של מפלצת נודעת מן המיתולוגיה היוונית.

במחשופי הסלע של חימרה נובע מכוכים קטנים גז מתאן טבעי. הגז בוער בלהבות לא גדולות וגם אם מכבים אותן הן ניצתות מחדש ושבות לבעור. למעשה מדובר בתופעה שמתקשים להסבירה. יש כמה הסברים ובכל זאת העובדה הפשוטה – להבות האש שבות ומזנקות מן האדמה – מפתיעה ומסקרנת.
את האדישות היחסית של המבקרים אפשר אולי לתלות בעובדה שההליכה ממגרש החניה נמשכת על פני כקילומטר וחצי, רובה בעלייה די תלולה. זו לא הליכה קשה, אבל ביום חם אתה מצפה למצוא בסופה מעיין צונן ולא להבות מתלקחות בעליזות.

הוואי – התפרצות בשידור חי

המונים מגיעים בימים אלו להוואי, על מנת לצפות בהתפרצות המרהיבה של הר הגעש קילואה (Kilauea), למרות הפיצוצים והאדים הרעילים. מאז תחילת השנה הגיעו כ- 9,000 מבקרים מדי יום לפארק הוולקני – עלייה של 2.5 אחוזים לעומת מספר המבקרים בשנים האחרונות, בהן היה ההר רגוע הרבה יותר. הביקור בפארק הוולקני בתקופה זו מאפשר לחזות בזמן אמת בהיווצרות כדור הארץ, דבר שלא רואים כל יום.

בתוך הפארק יכולים המבקרים לחזות באפר הוולקני ובגופרית הניתזים ממכתש הלמאומאו (Halemaumau Crater) אשר ירק לבה שנחתה על דופנותיו. בחודש שעבר ארעה התפוצצות שזרקה לאוויר גז ואבנים קטנות שנחתו על הפסגה – פיצוץ מסוג זה ארע לאחרונה בשנת 1924. מחוץ לפארק, בקצה הדרום-מזרחי של האי הגדול, כ-10,000 איש מגיעים מדי יום כדי לחזות בלבה הטרייה מתנגשת בים ויוצרת ענן אדים ענק. נקודת תצפית חדשה מאפשרת למבקרים לצפות בלבה ממרחק של כ-200 מ' בלבד.

רשויות החירום כבר מאורגנות לפינוי האזור במקרה שכיוון הרוח ישתנה, והגזים הרעילים יגיעו לאזור המיושב של האי. אחוזי הגופרית הגבוהים מסוכנים לבריאות, במיוחד עבור אלו הסובלים מבעיות נשימה.

רובו של הפארק נותר פתוח לתיירים, כולל מרכז המבקרים, אך שבילים וכבישים המוליכים למכתש הלמאומאו נסגרו. נכון לעכשיו, אנשי הפארק לא חוששים שהר הגעש יתפוצץ, שכן הפעילות הססמית נמוכה למדי ולא נראית לבה במכתש עצמו. "כל עוד הרוחות נשארות כפי שהן, אין כל סכנה", אמרה אורלנדו, "הפארק הוא מתנתה של הוואי לעולם ואנחנו נשאיר אותו פתוח כל עוד זה אפשרי."

למידע נוסף ועדכונים על ההתפרצות: אתר U.S Geological Survay

רוטורואה בניו זילנד
העיר רוטורואה (Rotorua) נמצאת ב"חגורת האש" של ניו זילנד. זהו אזור בו הפעילות התרמית רועשת רוחשת ומבעבעת מתחת לפני השטח ומתפרצת מעליו בצורה של גייזרים, בריכות מים רותחים, בוץ מבעבע וריח גופרית הנישא באוויר. רוטורואה היא עיר קטנה וידידותית. אוכלוסיית המאורים ברוטורואה גדולה ולכן זהו מקום מצוין לפגוש את התרבות המאורית.

פאקרוורווה (Whakarewarewa) הוא האתר התרמי הגדול והידוע ברוטורואה המשמש גם כאתר תרבות מאורי. הפארק נמצא במרחק 3 ק"מ ממרכז העיר ואפשר להגיע אליו בהליכה. בפארק בריכות ומעיינות תרמיים, והגייזר הגדול ביותר בניו זילנד, פוהוטו (Pohutu) , שמתפרץ 15 פעמים ביום. בפארק אפשר להצטרף לסיורים המודרכים על ידי המאורים וכוללים הסברים על התופעות הגיאותרמיות של הפארק וכן היכרות עם התרבות המאורית, השימוש שלהם בבריכות התרמיות לבישול ולכביסה וביקור בסדנאות של אומנים מאורים הפעילים במקום. פעמיים ביום אפשר לראות הופעות פולקלור הכוללות ריקודים ושירים מאורים.

הפארק פתוח מידי יום בין השעות 8:30-17:00.
מחיר הכניסה: 23 דולר. כולל סיור מודרך והופעת פולקלור.
למידע נוסף: אתר הפארק

פארקים נוספים שכדאי לבקר בהם באזור רוטורואה: וייאוטפו (Waiotapu), שערי הגהנום (Hell's gate), ויימנגו (Waimangu) והפארק ההיסטורי – Buried Village

מרכז המבקרים של רוטורואה:
כתובת: 1167 Fenton Street, Rotorua
טלפון: +647 348 5179
דוא"ל

הר אטנה – סיציליה
באיטליה, במזרח האי סיציליה, שוכן הר געש אטנה, הר געש פעיל שנחשב לגבוה ביותר באירופה (3,323 מטרים). סמוך אליו שוכנים כפרים שלעיתים נפגעים מהתפרצות ההר. לאחרונה התפרץ ההר בספטמבר 2007. התפרצות ההר שכיחה ואחת לכמה שנים מאיימת הלבה על היישובים הסמוכים. במאות שעברו התפרצות ההר אף גרמה להרס העיר קטניה הסמוכה.
על ההר עצמו ניתן לסייר באזורים הפתוחים לקהל. ישנם הסעות ורכבל במקום. ניתן לצאת לטיול רגלי מודרך או לטיול ברכבי שטח לאזור, שם צומחים עצי אגוז, גפנים והדרים. במקום פועל שירות מיניבוסים, תלוי בפעילות ההר. הדרך לפסגה מושלגת וככל שמתקרבים ללועות ההר הנוף משתנה לצחיח, מכוסה אבני בזלת, בקיעים באדמה ועשן לבן מיתמר מראש ההר. אם מבקרים בעונה מושלגת אפשר לגלוש למטה. ניתן לראות את זרמי הלבה שגלשו בעבר מההר עד הים, וכיסו בתים שגגותיהם מציצים גם כיום מתוך האפר הגעשי.

אתר טיולים באטנה

הר ארנל – קוסטה ריקה

במרכז הפארק הלאומי ארנל , שנמצא בצפון מערב קוסטה ריקה, ניצב הר הגעש ארנל שגובהו 1,657 מטרים. מאז התפרצות ההר ב-1968 ההר פעיל באופן תמידי. מידיי יום ניתן לראות לבה אדומה זורמת מהלוע או פסגה הזוהרת בחשיכה. העיירה הקטנה לה פורטונה דה סן קרלוס, היא בסיס יציאה מוצלח לטיול בפארק ובה מרוכזים כמעט כל מקומות הלינה והמסעדות שבאזור.
הפארק כולל גם יער גשם, מעיינות חמים ואת האגם המלאכותי הגדול במדינה, לגונה (Laguna Arenal) .הטיפוס על ההר אסור בשל אי יציבותו, ושבילי ההליכה רק עוברים סביבו בנופי היער והאגם. המעיינות החמים של נחל טבקון (Tabacon Hot Springs) שבתחומו של המלון היוקרתי טבקון, מציעים תענוג דקדנטי של טבילה בבריכות חמות וקרות הטובלות בצמחייה טרופית שופעת, אדים חמים ומפלים, כאשר בשעות החשיכה אפשר להשקיף על הר הגעש מנגד. מעיינות באלדי (Baldi Termae) הם אופציה זולה, אם כי צנועה יותר.

מחול הקקאו, אגם אטיטלן, גואטמלה

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.

שתפו: