בשנת 1997 כבש אלבום בשם "הסלאבים השחורים"
("The Black Slavics") אוזניים לא מעטות. את המוזיקה, שירת א־קפלה בפי מקהלת זמרים שחורים, ליווה סיפור היסטורי ייחודי למדי. במאה ה־17, כך סופר, ייבא אחיו של הצאר הרוסי 2,500 עבדים אפריקאים. בתוך שנים ספורות סר חנם והוא גירשם מאחוזתו. הם יצאו לנדודים ואחרי דרך ארוכה התיישבו באוקראינה, בהרי אורל ובבלקן. מגפות המאה ה־19 כילו את הקהילות האלה, אך שמן נותר ידוע: "הסלאבים השחורים". אותו אלבום הציג את מורשתם המוזיקלית האבודה של הסלאבים השחורים: מכיוון שנאסר עליהם לשיר שירים אפריקאיים ולנגן בכלים אפריקאיים, הם אימצו לעצמם את השירים הרוסיים אך נתנו להם מאפיינים של היבשת שממנה באו, אם בשינוי המקצב ואם בביצוע קולי שונה מזה הנהוג ברוסיה.הסיפור ההיסטורי התגלה מהר מאוד כמצוץ מהאצבע, או יותר נכון כפנטזיה פרי דמיונו הקודח של מפיק המוזיקה הפלמי תיירי ון רוי. ון רוי לקח מצד אחד שירים רוסיים וגייס מצד שני את המקהלה Les Anges Compagnie שחבריה באים מקונגו, קמרון, בורונדי וארצות הברית, כדי לתת תשובה לשאלה מה היתה התוצאה המוזיקלית של מהלך היסטורי מעט שונה לפיו אפריקאים היו מגיעים גם (או רק) לאזור רוסיה.
פרויקט "הסלאבים השחורים" מייצג ז'אנר צעיר יחסית במוזיקה העולמית שמכונה "פיקציה מוזיקלית" ומבוסס על ערעור ההיסטוריה לצרכים מוזיקליים, ובמלים אחרות: איך זה היה נשמע אם ההיסטוריה היתה קצת אחרת.מין בשאינו מינו
שאלות מסוג זה שואל את עצמו גם המפיק הצרפתי הוג דה קורסון. דה קורסון נולד בפריז, גדל בספרד, חזר לצרפת והקים כנער כמה להקות. אחת מהן היא להקת מאליקורן, שהוקמה ב־1973 ובמשך כעשור הביאה לקהל דוברי הצרפתית בעולם כולו את בשורת זמר העם הקלטי מאזור בריטני ומכרה למעלה משני מיליון עותקים מאלבומיה.
דה קורסון שולח ידיו בהפקות מוזיקליות מכל הסגנונות – הוא אוהב לחבר מין בשאינו מינו, אוהב לעורר פרובוקציות קטנות ומעריץ את אלברט שווייצר. דוקטור שווייצר, תיאולוג, רופא ומוזיקאי חובב באך, זכה ב־1952 בפרס נובל לשלום על פועלו למען האנושות ובמיוחד על הקמת בית החולים לטיפול באפריקאים בלמברנה שבגבון. ב־1994 הוציא דה קורסון את האלבום "Lambarena – Bach to Africa". '"למברנה' היתה שליחות", הסביר את מה שעמד בבסיס האלבום, "מחווה לאלברט שווייצר, האדם שכדי לממן את פעילותו הרפואית באפריקה יצא למסעות קונצרטים באירופה וניגן יצירות של באך בעוגב. שווייצר שילב את הרפואה האפריקאית עם הרפואה האירופאית, הוא היה מטורף על באך, אבל העריץ לא פחות את המוזיקה השבטית של גבון, ואפשר בקלות לדמיין אותו מבצע את באך עם מטופליו השחורים".
כדי לממש את הפנטזיה שלו פגש דה קורסון את הפיגמאים של גבון (שנחשבים תושבי האזור המקוריים), למד את מקצביהם המסורתיים והציג להם את יצירתו של באך. הפיגמאים היו בטוחים שהמוזיקה האירופאית שהשמיע להם חוברה על ידי דה קורסון ושהוא בעצם באך. דה קורסון טרח לתקן אותם רק אחרי כמה וכמה פגישות. זה אפשר להם, לדבריו, לדון ולנתח ביתר חופשיות איך המוזיקה של באך מתחברת למוזיקה השבטית. זו היתה גם נקמתו של דה קורסון בעולם הקלאסי, "הקדוש, מפוחלץ, שמרני ודינוזאורי". הוא שמח מאוד לטלטל את כל המוסכמות הקשורות בעולם הזה.
רמז למוזיקאי ישראל
את "למברנה" קניתי בפריז בחנות של הרשת FNAC כמה שבועות אחרי שיצא. כששמעתי אותו בבית התאהבתי בו מיד והרביתי להשמיע אותו בתוכניותי בגלי צה"ל. תגובות המאזינים היו מדהימות, החל ממרצה ברחובות ש"חייב לקבל הקלטה כבר השבוע" וכלה בעשרות טלפונים מה, מי והיכן ניתן למצוא את האלבום. לאחר כשנה אפשר היה למצוא אותו בארץ, וההצלחה כאן היתה גדולה מזו שבצרפת (יחסית למספר הצרכנים הפוטנציאלים). המכירות המפתיעות תפסו את תשומת לבה של חברת סוני הענקית, שרכשה את הזכויות מהחברה הצרפתית הקטנה שהפיקה את האלבום. מאז, כבר שנים, "למברנה" הוא אחד האלבומים הקלאסיים הנמכרים ביותר.
אחרי "למברנה" יצר דה קורסון פיקציות מוזיקליות נוספות. הראשונה שבהן היתה ניסיון כושל להפגיש בין מיסת רנסנס של פייר לואיג'י דה פלסטרינה עם מקהלת נשים הונגרית. אלה שאחריה היו מוצלחות הרבה יותר: מפגש בין מוצרט למוזיקה מצרית ומפגש בין ויוולדי למוזיקה אירית. הפרויקט החדש שלו נקרא "Lux Obscura", והוא מוקדש לחיבור בין מוזיקת ימי ביניים לכלים אלקטרוניים.
בעקבות תופעת הפיקציות המוזיקליות בעולם ולפי אותו הלך מחשבה אנחנו יכולים לשאול את עצמנו מה היה קורה אם מדינת ישראל היתה מוקמת בסופו של דבר באוגנדה (האם הפרויקט של עידן רייכל עדיין היה נשמע לנו כל כך מיוחד ויוצא דופן?); ואולי באזור החקלאי של ארגנטינה או בכלל בבירוביג'אן? זה בעצם רק רמז למוזיקאים שלנו להטיס את הדמיון שלהם מעלה־מעלה ללא מגבלות.
הנבחרים
> Lambarena – Bach to Africa
(Sony/nmc) החיבור המוצלח והמצליח של הוג דה קורסון בין מוזיקה של באך למוזיקה שבטית בגבון.
> (Virgin/הליקון) Mozart in Egypt
הוג דה קורסון בודק, באמצעות מפגש בין 120 נגנים מערביים ומזרחים, מה היה קורה אם מוצרט היה נולד על שפת הנילוס ולא על שפת הדנובה.
> (Vi/הליקון) O’stravaganza – Vivaldi in Irlanrgind
הוג דה קורסון מפגיש בין המלחין האיטלקי ויוולדי למוזיקה אירית. שני מקצבים תואמים חוברים לפנטזיה מוזיקלית נפלאה.
> Les Anges Compagnie: The Black Slavics
(Jaro) פרויקט "הסלאבים השחורים" של תיירי ון רוי. מקהלה שחורה שרה שירים רוסיים א־קפלה (ללא ליווי כלי).
