השיבה לתורכיה

אולי נתחיל מהסוף. בסופו של המסע הקצרצר הזה בדרום תורכיה חשנו את עצמנו כנתיני האימפריה. האימפריה העותומנית או הביזנטית? לא ממש משנה. אתה לא יכול להסתובב במדינה הענקית הזאת, בין אם במכונית, ברגל ואפילו במטוס, מבלי להשתאות מעוצמתו של המקום.

מניין בדיוק מגיעה התחושה האימפריאלית הזאת? קצת קשה להגדיר, אבל סביר להניח שחלק מהאשמה טמון בגיאוגרפיה המרהיבה של תורכיה, והטבע הנדיב שלה עם רכסי ההרים האדירים, יערות העד, האגמים, הנהרות והנחלים האינסופיים. לכך, אם תרצו, אפשר אולי להוסיף שורה של גורמים פחות טבעיים התורמים, כל אחד מטעמיו שלו, משהו להיוצרותה של אותה התחושה.

מסגד חדש בהרי הטאורוס. מתגעגעים לישראלים

ראו, למשל, את השפע הבלתי נתפש של עתיקות ואוצרות ארכיאולוגיים המצויים בתורכיה – כולם תמונת ראי של עברה המפואר, הכולל כמה תרבויות קדומות המגיעות מראשית ההיסטוריה. הוסיפו אל תוך ההמולה הזאת קצת צבע. במקרה זה, זהו הדגל התורכי עם הכוכב והסהר, דגל שמקורו כידוע בימי האימפריה העותומנית ומצוי כמעט בכל אתר ציבורי, ותבינו על מה אנחנו מדברים.

ואם מדברים על מראות, כדאי להזכיר גם את הקולות. צליליה הנוקשים של השפה התורכית שמהדהדים במקום מעלים הדים וזכרונות עמומים המגיעים ממקורותיה – שבטים ועמים עתיקים ממרכז אסיה. במובן זה, התורכית הינה חותם קול מהדהד של ימים רחוקים וממלכות עתיקות וחזקות.

פוליטיקה היא עניין לפוליטיקאים. יחס המקומיים חם ולבבי

ועדיין לא דיברנו על האנשים. זו ההזדמנות להציג בפניכם את אטילה הנהג ופואט מורה הדרך, שניהם נציגי משרד התיירות התורכי, שחשפו אותנו לפני כמה מהאתרים היותר מרתקים של העיר אנטליה וסביבתה. פואט ואטילה, שניהם אנשי מקצוע לעילא ועילא, הטעימו אותנו בשפע ממנעמי הטבע והמקום ועשו את הכל על מנת למלא את כל מה שלבנו חפץ.

סיפור לא פשוט. אנטליה של קיץ 2011 עמוסה בתיירים זרים אבל נקייה לחלוטין מישראלים. גם מחוץ לעיר, במקומות בהם עברנו, אתרי נופש פופולריים, כפרים, חופים, מסעדות גדולות ואתרי הרפטינג, לא שמענו ולו מילה אחת בעברית. חבל.
פוליטיקה היא כידוע עניין לפוליטיקאים. אולם ככל שמדובר בהרגשה ובתחושה אישית, הרושם שקיבלנו במהלך המסע, אם מתעלמים לרגע מחוקיה הנוקשים של הסטטיסטיקה, הוא של יחס חם ולבבי, לעיתים עם קמצוץ של געגוע.

הגשר הרומי מעל נהר הקופרולו. פורל עטוף בעלי גפן, מהטעימים שאכלתי

דוגמה למפגש נוסטלגי מן הסוג הזה התרחשה אי שם מצפון לאנטליה, בקניון קופרולו. לא הרחק מגשר האבן הרומי היפהפה ניגש אלינו אחד המקומיים ודיבר איתנו בחביבות רבה בעברית כמעט שוטפת, שאותה למד מן הסתם ממאות רבות של ישראלים שעשו רפטינג על מימי הנהר המקומי. בצהרי אותו היום מצאנו עצמנו במסעדת דגים גדולה Eko motel על חוף הנהר. המסעדה, שהיתה כמעט ריקה למעט כמה אווזים שניקרו במים בחיפוש אחר מזון, היתה בעבר מאוכלסת דרך קבע בתיירי הרפטינג הישראליים. כך או כך, דג הפורל הטרי שנעטף בקפידה בעלי גפן היה אחד הטעימים שאכלתי אי פעם.

מפלי דודן במבט מהים. הטבע היה נדיב עם תורכיה

אנטליה צרובה בזכרונם של ישראלים רבים בעיקר כמקום פורקן לחופש, ים, שמש ואכול כפי יכולתך. אלא שאנחנו ביכרנו לצאת למקומות רחוקים, ופגשנו במלון הבוטיק המקסים שלנו, ALP PASA, הממוקם בקאליצ'י, החלק העתיק של העיר, רק בשעות הבוקר או מאוחר בלילה. הלילה הקיצי והלח אינו מיטיב עם העיר. חנויות התבלינים והמזכרות הפתוחות עד שעה מאוחרת נראות מעט משמימות. כך גם בתי הקפה, שבעליהם משוטטים אנה ואנה על המדרכה בניסיון לצוד תיירים מזדמנים. אולם אלה, כך נראה, מעדיפים ברובם הגדול את הסביבה הממוזגת והקרירה שמציעים להם בתי המלון הגדולים המצויים בעיר ומחוצה לה.

"קפדוקיה הקטנה", לא הרחק מנהר הקופרולו

ובכל זאת, הרפתקת לילה קצרה בחוצות הקאליצ'י יכולה להיות מהנה. תוכלו להלך בדרכים הצרות והמרוצפות של העיר העתיקה ולגעת בהיסטוריה. כמה מנקודות המגע היותר ידועות הן המסגד עם הצריח המחורץ, מגדל השעון ושער אדריאנוס. שער השיש היפיפה הזה עם שלוש הקשתות נבנה במקום בסביבות 130 לספירה לקראת ביקורו של הקיסר והוא חוצץ בין העיר העתיקה לחדשה.

אם חשקה נפשיכם ברוח ים, לכו למרינה. שבו באחת המרפסות של בתי הקפה המפוזרים בסביבת החוף, משם תוכלו להשקיף על הים הגדול ולחלום חלומות על אימפריה עם כוס צ'איי ופלח אבטיח קר.

____

הכותב היה אורח של לשכת התיירות התורכית