הרפתקת צילום בנורלנד – חגיגה בלבן, אדום וירוק

אחרי ארבעה ימים בנורווגיה, שברובם השמיים היו מכוסים בעננים, לפתע הפציעה השמש לקראת שקיעה וצבעה את העולם בכתום. עצרנו בצד הדרך, ירדנו לחוף השחור, והסתכלנו מהופנטים אל הים הדרמטי והצוקים המזדקרים ממנו, בעודם נשטפים באורות חמים. טיפסתי על תלולית קטנה והתיישבתי עם הפנים מערבה. לרגעים ארוכים הרגשתי את הטבע חודר אליי, והבנתי למה מלכתחילה יצאנו למסע הזה.

נורווגיה – מדריך מסע אחר

לפתע הפציעה השמש לקראת שקיעה וצבעה את העולם בכתום

אז נחזור להתחלה.

לפני כשלושה חודשים הבנו, שלושה חברים-צלמים, שאנחנו צמאים לאוויר ולהרפתקאות. משהו שיאפשר לנו להתנקות ולקבל בוסט של אנרגיה. בדקנו מספר יעדים, ומהר מאד התבייתנו על צפון נורווגיה, בדגש על לופוטן, ארכיפלג במחוז נורדלנד. לשמחתנו, ההכנות לטיול היו חלק מההנאה, כך שהחוויה התחילה הרבה לפני שעלינו על הרכבת לנתב"ג, ונמשכת הרבה אחרי שחזרנו.

יוצאים לדרך

התחברנו לאפליקציות ולקבוצות של מקומיים במטרה לאסוף המלצות ומוקדי עניין, כרטסנו טיסות, בחרנו דיור לימים הראשונים, הזמנו רכב מפנק, והתחלנו לספור את הימים לאחור. אמיר ספר גם את השעות. בסוף זה הגיע, וביום מעונן של סוף פברואר יצאנו לדרך. שתי טיסות הביאו אותנו עד אוסלו, שם החלטנו מבעוד מועד לישון סמוך לשדה התעופה, אליו חזרנו מוקדם בבוקר כדי לטוס לנארוויק (Narvik) שבצפון מערב נורווגיה. מסלולים קפואים ושלג קל קיבלו את פנינו באוסלו, כשרגע לפני ההמראה המטוס נכנס למתקן שהסיר את הקרח מהכנפיים, על מנת שנוכל להמריא בבטחה.

כבר אחרי נסיעה קצרה, הנוף נפתח והרגשנו את הצורך העז לעצור לצלם אחרי כל סיבוב

אחרי טיסה של שעה וחצי, המטוס התחיל להנמיך לעבר שדה התעופה הקטן, הממוקם בתוך גלוית נוף של אגמים והרים מושלגים. חיוך מנומס במיוחד לפקידת הקבלה בדלפק השכרת הרכב, עזר לנו לשדרג אותו. העמסנו את הציוד, התפעלנו מצמיגי החורף, ויצאנו לדרך.

כבר אחרי נסיעה קצרה, הנוף נפתח והרגשנו את הצורך העז לעצור לצלם אחרי כל סיבוב. צלם מנוסה יודע שיש סבירות גבוהה שבסופו של דבר לא אלו יהיו התמונות שיכנסו לאלבום – אבל חייבים לשחרר לחץ. כביש E10 הפוטוגני מתפתל ומחבר בין איי הארכיפלג באמצעות גשרים ומנהרות, וכל סיבוב או יציאה ממנהרה בונים ציפייה וסקרנות למה שמחכה מעברם השני.

נוף מהפנט בנורדלנד. כל סיבוב או יציאה ממנהרה בונים ציפייה וסקרנות למה שמחכה מעברם השני

בעקבות העיטמים

הקונספט, המוצלח בדיעבד, היה לעשות טיול כוכבים (טיול בו מתמקמים בכמה מוקדים עיקריים מהם יוצאים לתור את האזור), שהתבסס על לינה בבתים בהם בישלנו לעצמנו ארוחות בוקר וערב. את שני הלילות הראשונים החלטנו להעביר ליד העיירה סבולבאר (Svolvaer), נקודת הכניסה ללב הארכיפלג של לופוטן, בבית קטן ומודרני שהזמנו דרך AIRBNB. עד מהרה איתרנו את הסופרמרקט המוביל באזור – KIWI – וכשיצאנו בערב הראשון להצטייד במוצרים לימים הבאים, הבחנו בכנסיית  Vagan הפוטוגנית שלצד הדרך הראשית. לא התעצלנו, ומיד אחרי ארוחת הערב, יצאנו אליה לסט צילומי לילה, וחזרנו גם בבוקר.

בתים צבעוניים בסבולבאר

כנסיית ואגאן הפוטוגנית שלצד הדרך הראשית

אטרקציה אחת הזמנו עוד בשלב ההכנות בארץ – שיט לאתרי הקינון של עיטמים (Sea Eagles), שיוצא מהמעגן של סבולבאר שלוש פעמים ביום. ואיזו חוויה זו היתה! על ביגוד החורף העבה מלכתחילה, הלבשנו עוד חרמונית צהובה-שחורה, עלינו על הזודיאק ויצאנו אל הים. רפאל, המשיט ההולנדי, ניווט אותנו בין גלים שחורים בגובה של בית, איים וצוקים מזדקרים, עד שהוריד מהירות ו"חנה" בסמוך לנקודות אליהן מגיעים עופות הטרף כדי לתפוס דגים שהשליך לעברם. הציפורים המרשימות חגו מעלינו, צללו ושלו את הטרף, תוך שהן מדגמנות לנו יעפים פוטוגניים על רקע הנוף הפראי. לחוף המבטחים חזרנו מרוגשים עם כרטיסי צילום מלאים ובחילת-ים קלה. טיפ לקוראים: לא מומלץ לאכול כריך רוסטביף וסלט ביצים מיד אחרי הפלגה בים סוער.

הציפורים המרשימות חגו מעלינו, צללו ושלו את הטרף

בהמשך היום נסענו צפונה לאורך החופים המחורצים והמפרצים השחורים, חולפים על פני מתקנים ליבוש דגי בקלה ואגמים קפואים. חוואי מקומי שחלף על פנינו ראה שאנחנו מתפעלים מאגם מכוסה בשכבת קרח, והמליץ לנו לנסות ללכת עליו, היות ו"העובי שלו 25 סנטימטר". החלטנו לוותר.

מתקן ייבוש דגי בקלה

אתרי יבוש דגים

הזוהר הצפוני: בואה של מלכת הנשף

באופן כללי, מוקדי העניין באזור לופוטן מפוזרים בשטח לא גדול, שאורכו כ-120 קילומטר. בסך הכל, שהינו שם שמונה לילות, מה שאפשר לנו לקחת את הזמן, לזרום ולנסוע בנחת בין עשרות מיקומים – כנסיות על החוף, מפלים, צוקים, לגונות ואגמים. פה ושם בצבץ בית אדום או צהוב, שנצבעו כך כדי לבלוט בנוף המושלג, ולעיתים הכביש חצה חווה או כפר קטן.

מרכז הכוכב בו בחרנו להתמקם בימים הבאים היה קרוב לקצה שרשרת האיים – באזור הכפרים המנוי (Hamnoy), ריינה (Reine) ומוסקנס (Moskenes), שנחשבים לחלק המעניין והמצולם ביותר. בשביל צלמים, הטיול באזור הזה משול לכניסה של ילד לחנות ממתקים. ירדנו לחופים, טיפסנו על גבעות, עלינו לעמדות תצפית ולפעמים סתם ישבנו בבית קפה קטן ודיברנו על החיים.

הכפר ריינה. הכפרים שבקצה שרשרת האיים נחשבים לאזור הממעניין והמצולם ביותר

הרגשנו שאנחנו צוברים חוויות ופריימים נפלאים, אבל עדיין היתה חסרה לנו מלכת הנשף – אורורה בוראליס, ובשמה העברי – הזוהר הצפוני. תופעה זו מתרחשת כשיש פעילות אנרגטית מוגברת של השמש, ובאה לידי ביטוי בגלים מוארים במגוון צבעים בשמיים. שאלה חצי-פילוסופית שעלתה באוטו בימים הראשונים, לאור שמיכת העננים העיקשת שליוותה אותנו, היתה האם נחזור מסופקים מהנסיעה, גם אם לא נראה את הזוהר הצפוני כלל. לשמחתנו, זו נשארה שאלה תיאורטית.

אחרי שבלילות הראשונים היא הגיחה בחצי כח, בלילה החמישי האורורה ממש התפוצצה לנו מעל הראש, במופע שנמשך כל הלילה. האפליקציות התריעו שמשעה 01:00 לפנות בוקר צפויה פעילות אנרגטית מוגברת לצד פיזור הכיסוי הענני. הלכנו לישון ב-20:00 וכיוונו את כל השעונים המעוררים לחצות וחצי. קמנו והצטיידנו בביגוד חם ובתרמוס חם עוד יותר, ודילגנו בהתרגשות בין המיקומים השונים עד חמש לפנות בוקר. מדי פעם הפסקנו להקליק ופשוט הסתכלנו בפליאה על האורות הרוקדים בשמיים, כל פעם בתבנית אחרת ובעוצמות אחרות. קשה להסביר את מה שרואים בעיניים, אני מקווה שהתמונות ימחישו מעט מהחוויה.

בלילה החמישי האורורה ממש התפוצצה לנו מעל הראש, במופע שנמשך כל הלילה

הזוהר הצפוני מעל הכפר המנוי

הבית על האגם

בימים הבאים נפרדנו מהאזור וחזרנו אט-אט מזרחה לכיוון שדה התעופה. הרעיון היה לבחור לשני הלילות האחרונים מקום קרוב יחסית לשדה, במיוחד לאור העובדה שהטיסה בחזרה יוצאת בשעות הבוקר המוקדמות. טעות קטנה בתכנון, שהתגלתה כברכה גדולה, גרמה לנו להזמין בשני לילות אלה מקום שהיה הרבה יותר רחוק ממה שהתכוונו. איך זה קורה? בוא נאמר שמרחק אווירי של 15 ק"מ יכול להסתכם בשעתיים נסיעה, אם צריך לעקוף פיורד עמוק. ולמה ברכה? עצמו את העיניים (טוב, אפשר לפתוח כדי להמשיך לקרוא…), ודמיינו בית גדול ומאובזר על שפת אגם וצבאים מסתובבים חופשי בחצר, כשברקע הרים מושלגים. כדי להשלים את הפנטזיה, הזוהר הצפוני קפץ לביקור נוסף, ונתן לנו הזדמנות לסט צילומים אחרון, ממש לפני פרידה.

הבית ששכרנו ביומיים האחרונים התגלה כבית גדול ומאובזר על שפת אגם כשברקע הרים מושלגים

צבאים מסתובבים חופשי בחצר הבית

היום הלפני-אחרון בצפון נורווגיה פינק אותנו בשמש נדירה ושמיים כחולים, אז ניצלנו אותו לנסיעה ל Polar Park, אשר על פי האתר הרשמי שלו הוא פארק החיות הצפוני ביותר בעולם. הפארק הוא ביתם של הטורפים הגדולים של המדינה, כמו דובים, זאבים ושונרים, וגם – צבאים, איילים, איילי צפון, כבש המושק, וגרגרנים (וולברין). הוא מציג את בעלי החיים במתחמים גדולים המדמים את סביבתם הטבעית ואת בתי הגידול המקוריים שלהם, ונתן לנו הזדמנות לצלם מגוון עשיר של תמונות על רקע מושלג לגמרי.

ה-Polar Park הוא ביתם של הטורפים הגדולים של נורווגיה

אזור נורלנד בנורווגיה, ובייחוד ארכיפלג לופוטן, הוא יותר מיעד צילום – זה מקום שמאדיר את העוצמה והיופי הטבעי הפראי, ומנקה את הנפש. עשרת הימים בהם טיילתי שם היו בהרבה מובנים מסע אל יעד רחוק ובלתי מושג, אך גם מסע פנימי של ענווה והתפעלות מפלא הבריאה.