הרפובליקה הדומיניקנית – חופים, טיולים ומפגשים

מטוס ג'מבו ענק נחת בשדה התעופה הקטן של פונטה קנה (Punta Cana) ונסע לאיטו לכיוון מבנה קל שגגו מכוסה בקש, מאות אנשים זרמו ממנו החוצה, ואני ביניהם. גשם מפתיע הרטיב אותנו, ואחרי הליכה רגלית קצרה הגעתי לעמדת ביקורת הדרכונים. 

30 דולר מס בכניסה לרפובליקה הדומיניקנית, אבל אנחנו היינו משוחררים מהתשלום, " Israeli – no pay", כך אומר לנו הדומיניקני הראשון שאנחנו פוגשים. לא ממש הצלחנו להבין במה זכינו, אבל גאווה לאומית הציפה אותנו.

פונטה קאנה (Punta Cana) היא אזור הנופש של הרפובליקה הדומיניקנית. אחרי טיסה של יותר מ-12 שעות ותזוזה של השעון שבע שעות קדימה, אנחנו מגיעים למלון.

מלון על הים בעיירת הנופש פונטה קאנה | צילומים: עדי אדר

בג'ונגל
אנחנו חוצים את עיירת הנופש פונטה קאנה, מתרחקים מחופי הים ועולים לכיוון מערב, עוברים דרך העיר היגוי (Higuey), עוד כמה עיקולים בכביש ונכנסים לשטח. או במילים אחרות, לג'ונגל. את המצ'טה אפשר להשאיר בבית, כי הדרכים הותאמו לביקור תיירים, העבירות קלה ומתאימה למזדה מהליסינג.

בביקור בג'ונגל יש כמה אטרקציות תיירותיות: חוות סוסים שמספקת סיור רכוב בנוף היפהפה שסביב, אתר אומגה שכבליו מתוחים מעל יערות ושטחים עוצרי נשימה, מסעדה עממית בה מוגש אוכל מקומי, ביקור בבית טיפוסי, מבשלה להכנת רום ושיעור עיוני, כולל הדגמה, בגלגול טבק לסיגרים.

הרפובליקה הדומיניקנית היא בפירוש לא רק חופים קריביים

הבית של מריה
בצדי השביל הבוצי נטועים מטעי קקאו. אנחנו עוצרים ליד מה שהמדריך שלנו מגדיר כ"בית טיפוסי", הבית של מריה, שהפכה את חיי היומיום של המשפחה שלה למיצג תיירותי. ממורד השביל מגיח שכן מזוקן, איש למוד מצלמות, מצויד בתפאורה הולמת למאוויי התייר המצוי. על פרקי ידיו וצווארו מלופפים נחשים רבים, ועל ראשו כרוכה בנדנה אדומה. המצלמות שלנו מתקתקות ופזוס בודדים זורמים לידיו. כשאנחנו ממצים ותזרים המזומנים נחלש, הוא שולף את נשק יום הדין, עכביש טרנטולה ענק שאותו הוא משחרר למסע על פניו.

פרות נחות בצל עץ. הדשא ברפובליקה הדומיניקנית בהחלט ירוק יותר מהדשא שלנו

בצריף העץ הצבעוני והמינימליסטי גרים מריה ומשפחתה בשני חדרי שינה, חדר כניסה ומטבחון. במטבח מתבשל תבשיל ירק בלתי מזוהה, והבת של מריה ממיינת אורז בחינניות פוטוגנית. החצר הגדולה שופעת עצי פרי מניבים, בננות ותרנגולות שמחפשות פינה שקטה לאפרוחיהן. בסככות שבחצר מדגימים לנו תהליכים של עיבוד קפה וקקאו, החל מהקטיף ועד המעבר למצב הצבירה שאנחנו מכירים, האבקה.

מטבח הבית המינימליסטי של מריה ומשפחתה

רום וסיגרים
הדשא ברפובליקה הדומיניקנית הרבה יותר ירוק מהדשא שלנו בארץ. מזג אוויר הטרופי הוא ערובה להרבה גשם, והאדמה הדשנה נותנת מפרייה בנדיבות רבה. כשזה נוגע אלינו, בחוץ חם ובעיקר לח. אחד הגידולים העיקריים באי הוא קנה הסוכר, בחוות גידול הקנים אנחנו רואים איך מפיקים מי סוכר מהקנים, מהם מייצרים גם רום. באותה חווה אנחנו מבקרים בחנות לסיגרים שמיוצרים במקום בעבודת יד.

חלק גדול מבתי המלון שייכים לז'אנר החביב על הישראלים. בקאריבים קוראים לזה "אול אינקלוסיב", אצלנו זה מכונה "הכל כלול". המקומיים טוענים שהם המציאו את השיטה. בתי המלון האלה, ארבעה או חמישה כוכבים, מלאים בכל מה שנופש שמעדיף לבלות זמן האיכות שלו בבית המלון יכול לחלום עליו.

החוף הקריבי
כשאומרים הקריביים, האסוציאציה הראשונה שצצה היא ים בצבע טורקיז. בבאהיבה (Bayahibe) אנחנו עולים על סירה שהופכת לנו את האסוציאציה למציאות. הים בוהק סביבנו בטורקיז צלול. אחרי הפלגה של כחצי שעה אנחנו עוצרים במרחק מה מן החוף, יורדים ממנה לבריכה רדודה. הקרקעית זרועה בכוכבי ים גדולים. בהליכה בתוך המים אפשר להגיע לחוף, אבל הדרך עוברת בשדה אצות שצורבות את הרגליים. קצת יותר עמוק בים אפשר לראות דגי טריגון ענקיים. מחיר הפלגה לבריכת כוכבי הים הוא כ-40 דולר לאדם.

לא רחוק משם נמצא האי סאונה (Saona Island), ובו שפע של ציפורים יפהפיות ודגים מרהיבים. תיירים רבים פוקדים את האי, וזה מקום טוב לאתנחתא על מיטות השיזוף שלאורך החופים, לרביצה באתרי הפיקניק או לנופש שנורקלים פעיל.

האי סאונה. מקום טוב לאתנחתא על מיטות שיזוף לאורך החופים | צילום: שאטרסטוק

מתחם קאסה דל קמפו (Casa De Campo) שבמחוז לה רומאנה (La romana), הוא מתחם העושר של הרפובליקה הדומיניקנית. נכון שלא צריך ויזה כדי להיכנס לשם, אבל יש שם משטרה מקומית ומחסום, ובודקים את הבאים. בצדי הדרך וילות מפוארות, סביבן מגרשי גולף ענקיים, זאת התפאורה בדרך לעיירה המשוחזרת אלטוס דה שבון (Altos de Chavon), כפר אמנים שנבנה ונחנך בתחילת שנות ה-80 של המאה הקודמת, ובנוי כרפליקה של כפר מתקופת ימי הביניים. הוא בנוי בראש הר ויש ממנו תצפית יפה על הנוף סביב, ועל נהר השאבון (Chavon) שזורם מתחתיו.

נהר השאבון הזורם מתחת לעיירה המשוחזרת אלטוס דה שבון

סנט דומינגו
הכיכר המרכזית של סנט דומינגו (Santo Domingo) נקראת כיכר ספרד (Playa de Espana). במרחק הליכה קצר נמצא ביתו של דייגו קולומבוס, בנו של מגלה הארצות כריסטופר קולומבוס. הבית צופה על נהר אוזמה, ממנו מפליגות מעבורות לאיים הסמוכים.

קולומבוס הגיע לאי בדצמבר 1492 וקרא לו "לה היספניולה", שם נוסדה המושבה הספרדית הראשונה בעולם החדש. כיום חולקות את האי הרפובליקה הדומיניקנית והאיטי. בין השתיים אין אהבה גדולה, במפה התיירותית שבידינו האיטי מצוירת ככתם חום ללא שם וזהות.

פסל של קולומבוס בכיכר המרכזית בסנט דומינגו. מגלה הארצות נחת בחופי האי ב-1942 וקרא לו לה היספניולה

בחזית השוק המקומי של סנט דומינגו, גרם מדרגות גדול וצהוב מוביל למתחם קניות מקורה. במתחם מסתופפות בצפיפות צבעונית חנויות רבות, שמציעות בעיקר מזכרות – כלי נגינה מקומיים, כמו הגואירה שעשוי מפח מגולוון, או תוף הטמבורה, בגדי ים וחוף, ציורים, פסלים קטנים ועוד. שוק הפירות והירקות הרבה פחות צבעוני ועשיר בפירות וירקות ממה שניתן לצפות, ובו מתחם בשרי, שאינו מומלץ לבעלי קיבה רגישה.

החוף הצפוני
חמש שעות נסיעה לכיוון צפון, אנחנו מגיעים לפורטו פלאטה (Porto Plata) העיר הגדולה של החוף הצפוני ברפובליקה הדומיניקנית, השוכנת לחופו של האוקיינוס האטלנטי. למרות יחסי הציבור הטובים של חופי הקריבים, גם כאן לא חסר כלום, חופי הים מבורכים בשפע של יופי ונוחות, חול רך, עצים גדולים ומים צלולים.

ילדים משחקים בחול הרך והלבן שמאפיין את חופי הרפובליקה הדומיניקנית גם בצד הקריבי וגם בצד האטלנטי

בשטחה המוניציפלי של פורטה פלאטה מתנשא הר בגובה 800 מטר בפארק לאומי שנקרא איזובל דה טורס (Isabel de Torres). מטיבי לכת יכולים להעפיל ברגל לראש ההר, הליכה של כשלוש שעות בעלייה, בדרך נוחה. אנחנו עלינו ברכבל, שחתך ביעף את העננים הכבדים שהיו סביב. ברום ההר ניצב פסל של ישו הגואל, עומד כשידיו פרושות לצדדים, העתק של הפסל המפורסם מריו דה ז'יינרו. גן בוטני מרהיב צומח באדמה הפורה, מדי כמה דקות מתפזרים העננים ואנחנו זוכים לראות את הנוף ואת חוף הים בפורטו פלטה. 

נשיקה למרגלות פסל ישו הגואל, העתק של הפסל המפורסם בריו

קאבארטה (Cabarete) הוא העולם המופלא עבור הגולשים והבליינים. "חופים קלאסיים", כך אומרים לי יודעי דבר, יש תנאי רוח וים מצוינים לכל רמת גלישה. אנחנו מגיעים אחר הצהרים לאחר שהגולשים כבר עזבו. מגן דוד על צווארה של אחת משתי נשים שחולפת על פנינו ברחוב, תופסת את תשומת הלב שלנו, ואנחנו עוצרים לסמול טוק. הן מספרות לנו שהן יהודיות ילידות העיר הסמוכה סוסואה (Sosua), עכשו הן גרות בפלורידה שבארצות הברית, פחות משעת טיסה משם.

הקשר היהודי
בסוסואה אנחנו זוכים לקבלת פנים חמה מראשת העיר ששמה אילנה ניומן. ניומן היא בת לאב יהודי ואם מקומית, והיא מנסה בכל כוחה לשמור את המורשת היהודית של העיר. יש שם מוזיאון ובית כנסת ובמרכז הגינה הסמוכה לחוף המרכזי של העיר בנוי מגן דוד גדול ממדים. הקשר בין סוסאה ליהודים התחיל בשנת 1938, עת החליט רפאל טרוחיו, שליט הרפובליקה הדומיניקנית בעת ההיא, לתת 100,000 ויזות לפליטים יהודים מאוסטריה וגרמניה. בפועל רק כ-600 יהודים הרימו את הכפפה, הגיעו לסוסאה והקימו שם סוג של קיבוץ, בו עסקו בעיקר בחקלאות.

מגן דוד בגינה בסוסואה. ב-1938 כמה מאות פליטים יהודים מגרמניה ואוסטריה עברו להתגורר בעיר

לאחר מלחמת העולם השנייה, הגיעו פליטים יהודים נוספים מאירופה ומשנחאי. עם השנים הקהילה היהודית בסוסואה לא שרדה, החלום האמריקאי שמעבר לים הקרוב לא הפסיק לקרוץ להם, רבים עשו את המעבר לפלורידה ולמקומות נוספים בארצות הברית. בסוסואה נשארו יהודים מעטים, שרובם התבוללו עם השנים.