אתיופיה 2003 מפעם לפעם עולה בתקשורת העולמית דמותו של הרעב התורן החדש. כעת תורם של האתיופים. לפי הערכות אחרונות, כ־5.2 מיליון בני אדם במדינה נמצאים בסכנה מיידית של רעב, וכעשרה מיליון בני אדם נוספים עלולים למצוא את עצמם בסכנה זו בעתיד הקרוב.
הסיבות לרעב היום הן שוב גלים מתמשכים של בצורת והיעדר תשתיות, אבל עדיין מוקדם מכדי להעריך את מכלול הסיבות. עונת הגשמים הקצרה, שמתחילה בפברואר, ועונת הגשמים הממושכת, שמתחילה ביוני, לא הניבו השנה כמות מספיקה של מים. התוצאה: פחות יבול, שממילא גם בשנים רגילות אינו מספק את צורכי המזון של כל התושבים. רעב המוני יש גם במאוריטניה, באריתריאה, במלאווי, בזמביה, באנגולה, במוזמביק, בזימבבווה, בסוואזילנד ובלסוטו.
איך נוצר עוני באפריקה
יבשת אפריקה, כך נראה, החליפה בתודעה העולמית את חצי היבשת ההודית כסמל העכשווי של רעב בעולם, ואת מקומם של הילדים ההודים באמרה הנודעת של הורים ברחבי העולם שיש לגמור את האוכל בצלחת משום שילדים בהודו גוועים ברעב תפסו הילדים האפריקאים. מאז נחשפו בתקשורת העולמית דמויותיהם של ילדי ביאפרה השלודים ונפוחי הבטן, תוצאות מדיניות ההרעבה של ממשלת ניגריה כלפי ביאפרה בזמן מלחמת האזרחים (1967־1970), הפך הילד הרעב לאחד מסימני ההיכר של יבשת אפריקה, ומיקומו הגיאוגרפי משתנה בהתאם לנסיבות. מהן הסיבות לזיהויה של יבשת אפריקה עם הרעב? האם מקורותיו של הרעב הזה הם אסונות טבע, מעשה ידי האדם או שילוב כלשהו ביניהם?
אפשר להכליל ולומר שמאז עצמאותן של רוב מדינות אפריקה בתחילת שנות השישים של המאה העשרים ועד היום אפריקה נעשתה ענייה יותר ויותר. במהלך שנות השישים היה התל"ג לנפש בדרום מזרח אסיה, למשל, נמוך מזה של אפריקה. מאז התהפכו היוצרות, וכיום ממוקמות חלק ממדינות אפריקה בתחתית רשימת המדינות העניות בעולם.
בספרו "The African Poor: A History" מנתח ג'ון אייליף את ההיסטוריה של התפתחות העוני באפריקה. הוא מתייחס לסיבות ששורשיהן בתקופה הקולוניאלית, כגון השתלבותה של אפריקה במערכת כלכלית עולמית בתפקיד של ספקית חומרי גלם זולים ויבואנית של מוצרים מוגמרים יקרים. בתקופה הפוסט קולוניאלית הוא מבחין בין עוני מבני, הקשור למבנים חברתיים וכלכליים קיימים, כמו פער בין עניים לעשירים, ובין עוני נסיבתי, הקשור לנסיבות שהן גורמי טבע כמו בצורת, או גורמים אנושיים כמו שחיתות, חלוקת משאבים לא שווה, אי פיתוח או מלחמות אזרחים. אילפה מדגיש שעוני אינו רעב, ומייחס את הרעב הפוקד את אפריקה בעשורים האחרונים בעיקר לגורמים של עוני נסיבתי. השאלות המהותיות הן איך הופך עוני לרעב, מי הסובלים העיקריים ממנו ואם אפשר למנעו.
מה גורם לרעב באתיופיה
המקרה של אתיופיה יכול ללמד שבאזורים מסוימים רעב הוא מעין תופעה מחזורית, ורק נסיבותיו הן שמשתנות. השנים 1888־1892 ידועות בהיסטוריה האתיופית כשנות כיפו קן – הימים הנוראים. בשנים אלו גרמו מקבץ של אסונות טבע – בצורת, מחלת בקר קטלנית ומכת ארבה – לרעב קשה שפשט בכל רחבי אתיופיה. הופעתו לא היתה מקרית – הוא התרחש זמן קצר לאחר תקופה שנודעה בהיסטוריה האתיופית כ"תקופת השופטים", שאופיינה בהתרופפות השלטון המרכזי ובעליית כוחם של מושלים אזוריים. כלומר שילוב של אסונות טבע וגורמים אנושיים הוא שהפך במקרה זה את העוני לרעב.
אולם במקרה של אתיופיה מסוף המאה ה־19 ניתן לטעון שהגורם העיקרי היה חוסר הפיתוח. החברה האתיופית היתה רובה חקלאית, פיתוח תשתיות ותעשייה כמעט לא היו בה, ולפיכך לא היו כמעט דרכים להתמודד עם הסיטואציה שנוצרה. אם כן, מדוע ברבע האחרון של המאה העשרים ובתחילת המאה ה־21 חוזרת התופעה ונשנית, ואף בממדים קיצוניים בהרבה?
הנסיבות, כאמור, משתנות בין גל רעב אחד למשנהו. הרעב של 1973, למשל, היה בשלהי תקופת שלטונו של הקיסר הנערץ (לפחות ברחבי העולם) היילה סלאסי והיה בין הגורמים להדחתו במהפכת 1974. גם במקרה זה הסיבה המיידית לרעב היתה בצורת מתמשכת שפגעה במשך כמה שנים באזורים אחדים באתיופיה. זוהי, אגב, תופעה שמאפיינת אזורים רבים באפריקה בעשורים האחרונים. הסיבות לה הן אקלימיות, כלל עולמיות וייחודיות לאפריקה, כגון התופעה של התפשטות שולי המדבר.
עם זאת, באתיופיה, כמו ברוב מדינות אפריקה, לא נעשה די בתחום התשתיות והפיתוח כדי לנסות ולקדם מצבי משבר כגון אלה. מאז עצמאותה ידעה אפריקה גידול דמוגרפי חסר תקדים ואחוז הריבוי במרבית חלקי היבשת נחשב לגבוה בעולם, אך במקביל לא נעשה די להיערך לקראת הגידול הזה. רוב המדינות העדיפו את האזור העירוני על פני הכפרי. אף שבאזור הכפרי עדיין נמצאת רוב האוכלוסייה, הוא נותר מוזנח ומקופח. לא נבנו מספיק תשתיות, למשל כבישים שיכלו לסייע בשינוע מזון בזמני משבר, ולא יושמו מספיק תוכניות השקיה ואחסון.
גל הרעב של 1984 הוכיח שגם לשלטון מהפכני־מרקסיסטי אין תשובות לסיטואציות של רעב, ואולי הוא אפילו מחריף אותן. לעובדה שלא נעשה מספיק בתחום התשתיות נוסף הגורם של מלחמת אזרחים. הרעב התמקד בצפון אתיופיה, שם התרכזו חזיתות שחרור שונות שפעלו כנגד שלטונו העריץ של מנגיסתו היילה מאריאם. לימים נודע כי חלק משמעותי מהמזון שמקורו מסיוע החוץ ונועד להגיע לאזורים האלה נרקב במחסנים באזורי הדרום.
רעב בגלל מלחמות אזרחים נפוץ ברחבי אפריקה. השילוב של משטרים עריצים, המטפחים את המקורבים להם ונוהגים קיפוח ואף אכזריות כלפי אחרים, הוביל למלחמות אזרחים מתמשכות ברחבי אפריקה (בסומליה, בליבריה, בסיירה לאון, באנגולה, בקונגו ועוד). אחת התוצאות המשמעותיות של המלחמות האלה היא מיליוני פליטים שבמחנות מגוריהם מרחפת תדיר סכנת רעב. מבחינת אתיופיה, בעיית הפליטים, והרעב הנלווה אליה, היא בעיה כפולה: מצד אחד נמלטים רבים מתושביה בתקופות רעב למדינות שכנות (למשל לסודן באמצע שנות השמונים), מצד שני פליטים ממדינות שכנות זורמים למחנות פליטים בתחומה בעקבות מצבי משבר ורעב במדינותיהם, (למשל פליטים מסומליה בזמן מלחמת האזרחים בתחילת שנות התשעים). בעיית הפליטים מכבידה מאוד על כלכלתן הרעועה של המדינות, ולמעשה רוב הפליטים נסמכים למחייתם על סיוע חוץ.
האם אפשר להיות אופטימים
על שורשיו של גל הרעב הנוכחי קשה יותר להתחקות. כבר כעשור נמצאת אתיופיה תחת שלטון המקיים תהליך דמוקרטיזציה עם מחויבות ניכרת לפיתוח, ולמרות זאת גל הרעב הנוכחי עלול להיות מהגדולים בתולדותיה. כמו מנהיגים אפריקאים אחרים, פנה גם הנשיא האתיופי מלס זינאווי לקהילה הבינלאומית בבקשת סיוע. כמו במקרים הקודמים, גם כאן עולה שאלת תועלתו של הסיוע הבינלאומי לפתרון בעיית הרעב.
באופן כללי סיוע זה מתחלק בין ארגונים וולונטריים שונים, שהסיוע שהם מגישים בדרך כלל נקודתי, ובין סיוע שנותנים ארגונים בינלאומיים ממסדיים כמו האו"ם, הבנק העולמי וקרן המטבע העולמית. בשנים האחרונות גברה הביקורת על סדרי העדיפויות של מדיניות מתן הסיוע של ארגונים אלה, שהדגישו, למשל, רפורמות פוליטיות ומחויבות לדמוקרטיזציה על פני פיתוח המגזר הכפרי.
אפשר אולי לסיים בנימה אופטימית ולהדגיש את התקווה ששינוי סדרי העדיפויות של מתן הסיוע החיצוני לצד רפורמות שלטוניות ומבניות, כמו אלה שהתרחשו באתיופיה בעשור האחרון, יובילו בעתיד ליכולת התמודדות טובה יותר עם משברי הרעב, המאיימים על חייהם של מיליונים ברחבי היבשת. ואולם נראה שלנוכח האירועים האחרונים ברוב חלקי היבשת, כולל באתיופיה, יש לשמור על אופטימיות זהירה.
