מרכז אסיה מהווה מיזוג נדיר של נופים מהמרשימים בעולם, שילוב בין צחיחות פראית בראשיתית, אשר רגל אדם כמעט שלא דרכה בה, לבין שפע של מים באגמים, במפלים, ובנהרות ענק, בוסתנים ומטעים, פסגות מושלגות נישאות מעל עמקים פוריים. לבה של אסיה היה מאז ומתמיד גשר עצום – יבשתי, היסטורי, אתני ודתי – בין סין במזרח לאירופה במערב. ההרים האדירים והמדבריות הלוהטים בקיץ והקפואים בחורף היוו חיץ בין שני העולמות הללו, שלא קל היה לחצותו. ממלכות קדומות שילהבו את דמיונם של נוסעים, חוקרים, עולי רגל, סוחרים וגם שיירות מלחמה. בבין כל אלו התפתחה אחת הדרכים המרתקות, מגוונות והארוכות בעולם – דרך המשי.
בנתיבים של דרך המשי נזירים ועולי רגל הפיצו דתות ותרבויות, סחורות ומוצרים שלא היו מוכרים במזרח או במערב עשו דרכם אל העבר השני. כך הגיעו הנייר והמשי למערב, ומוצרי חרסינה – למזרח. שיירות עצומות של גמלים עשו את דרכן מסין דרך מדבריות מרכז אסיה ונאות המדבר שבהם, חצו את הרי פמיר וטיאן שן האדירים, התמודדו עם תנאי אקלים קיצוניים, עם התקפות ועם סכנות שארבו בדרך, ולבסוף הגיעו לאסיה הקטנה ולרומא, עם הסתעפויות לארץ ישראל, למצרים ולסוריה. גם כיום מסע בלבה של אסיה אינו טיול רגיל. זהו מסע ראשוני ויחיד מסוגו, שעובר דרך הרי פמיר הגבוהים והפראיים, בחבל ארץ שאת יופיו קשה לתאר במילים. הרי פמיר, מהרכסים הגבוהים והמרשימים בעולם, נמתחים מגבול סין במזרח ועד אוזבקיסטן במערב, ועוברים דרך מדינה אסייתית קטנה והררית, שלא רבים מכירים או מטיילים בה – טג'יקיסטן.
טג'יקיסטן נמצאת במרכז אסיה, והיא גובלת בקירגיסטן, אוזבקיסטן, אפגניסטן וסין. אוכלוסייתה מורכבת מלאומים רבים ושונים, בהם הטג'יקים שמוצאם פרסי. היא יונקת השפעה משכנותיה בצפון ובמערב, שתרבותן מונגולית אלטאית, בעוד שמדרום מורגשת השפעה פרסית ומוסלמית. זו מדינה מרתקת, שמאפשרת לטייל בנופים מהממים, לבקר בכפרים נידחים ולהכיר עיר בירה מטופחת, דושנבה, המשתחררת מכבלי המשטר הקומוניסטי. עצם ההגעה למרכז אסיה מרתקת, עם טיסה מעל מזרח תורכיה והים הכספי וגלישה ארוכה מעל המדבר האדום של אוזבקיסטן בקרבת ימת אראל ההולכת וגוועת. נוחתים בטשקנט, בירת אוזבקיסטן ואחת התחנות המרכזיות בדרך המשי. טשקנט היא עיר רחבת ידיים, שעדיין ניכרים בה אותות השלטון הקומוניסטי, אך היא משנה פניה במהירות לטובת חזרה למאפיינים אוזבקיים. הסיור בטשקנט עובר בין גניה, מזרקותיה והתעלות שלה, אשר מימיהן המצננים את להט הקיץ מגיעים מנהר הסירדריה, שמקורו בהרי טיאן שאן. בטשקנט אסור להחמיץ ביקור בעיר העתיקה ובבזאר העצום, שהוא המשך ישיר לשווקים של דרך המשי. הנקודה היהודית נוכחת בדמותן של קהילות יהודיות, בתי כנסת ונוכחות ישראלית.
כערי מרכז אסיה האחרות, דוגמת סמרקנד, בוכרה וחיווה, תור הזהב של חוג'נד היה בימי הביניים. בתים מפוארים, אתרי חניית שיירות, מדרסות (מדרשות אסלאמיות), שנהרסו בפלישות המונגוליות במאה ה-13. וכמו בטשקנט, גם כאן, מימיו של נהר הסירדריה, החוצה את העיר, זורמים בתעלות המצננות את חומו של הקיץ. במוזיאון המקומי מוצגים ממצאי חפירות המצודה מהמאה ה-10, ויש בה גם בזאר ייחודי, מאוזוליאום של השייח' מסיל א' דין, מסגד מרשים, כיכר שוק עתיקה, מדרסה וגנים בוטניים שבהם כ-300 מינים של צמחים.
מחוג'נד ועמק פרגנה מדרימים אל רכסי הרי פמיר, שבחלקם הם צחיחים למחצה. המסע עובר בנופים משתנים, כשלאורך כל הדרך מלווה המראה המרשים של פסגות פמיר העצומות. זאת הזדמנות לבקר בכפרים ואף ללון בהם, ולהכיר את האוכלוסייה הייחודית המנותקת כמעט לחלוטין משאר העולם. הדרך של ימינו עוברת על חלק מנתיבי דרך המשי, אשר בחלקם הפכו לכבישים המקשרים בין סין לשאר חלקי מרכז אסיה.
בעיר הנעימה יש מסגד ומדרסה, בזאר ואפילו בית כנסת, שעמד להיסגר אולם לאחר מחאות היהודים המעטים בעיר להקימו מחדש. בנוסף לכך, יש בעיר בית אופרה, מוזיאון אתנוגרפי, בתי תה מעוטרים בסגנון פרסי הקרויים צ'אי חנה, מבצר הרוס למחצה מהמאה ה-18. ליד העיר מצוי פארק ורזוב, שהיה יעד נופש סובייטי, ובו מעיינות ונוף טבעי נהדר. לא רחוק מדושנבה ישנו הסכר הגבוה בעולם, שנבנה ב-1961, סכר נורק.
אנו ממשיכים להדרים, עמוק לתוך המדינה, ומתרחקים מהרעש העירוני לטובת השקט באזורי הספר. נגיע לעיירה קליאקום, על גבול אפגניסטן, בין הרי פמיר להרי הינדוקוש. זהו האזור ההררי של לב אסיה, עם הרכסים האדירים – הרי פמיר, טיאן שאן, ההימלאיה ההודית. הנסיעה עוברת לאורך גבול אפגניסטן ונהר הפיאנץ', המנקז את הרי פמיר הדרום-מערביים ונשפך לאמו דריה, אחד משני הנהרות הגדולים ביותר בלב אסיה, לצד הסיר דריה. בחבל שבין שני הנהרות הללו, אשר כונה בפי היוונים טרנסאוקסיאניה, התפתחו ממלכות קדומות. לכאן פלשו כוחותיו של אלכסנדר מוקדון, בדרכו להשיג את רוקסאנה היפה, בת מלך טרנסאוקסיאניה.
מקליאקום ממשיכים לאורך הנהר, בנופי פרא הרריים, עד לעיירת הגבול חורוג (Khorog), אחת הערים החשובות במערב פמיר, היושבת על נתיבי הדרך העתיקה לעמק פרגנה. היום, כביש החוצה חלק מרכס פמיר מחבר בינה לבין העיר אוש בקירגיזסטן. חורוג היא עיירה נעימה, מדברית למחצה, בשולי הפמיר הגבוה. מכל עבר נשקפות פסגות מושלגות, בהן הפסגה הגבוהה ביותר ברכס, המתנשאת לגובה של 7,495 מ'. הפסגה, שבעבר נקראה פסגת קומוניזם, מהווה אחד מאתגרי הטיפוס הקשים בעולם, בעיקר בשל תנאי אקלים קיצוניים.
מחורוג ממשיכים דרומה לעבר גבול אפגניסטן, סמוך לגבול עם פקיסטן, אל העיירה לנגאר. זהו אזור הררי מאוד, כשמדרום מתנשאות פסגות של יותר מ-7,000 מ'. זה אחד מ"גגות" מרכז אסיה – גוש הררי עצום, שרק מעברים מעטים חוצים אותו, בהם מעבר קרקוראם בדרך המשי הדרומית ומעבר פמיר, ממנו החלה דרך פמיר החוצה את טג'יקיסטן בשולי הרכסים, ובה גם עובר הטיול שלנו. מכאן חוזרים לחורוג ומשם בחזרה לעבר דושנבה ולמערב הרי פמיר – הרי הפאן הידועים ביפי אגמיהם, כפרי רועים וחקלאים טג'יקיים. הליכה על גדת אחד הגדולים שבאגמי ההרים, אגם אלכסנדר (איסקנדר קול), מזכיר פעם נוספת את אלכסנדר מוקדון, שחצה את ההרים הללו בדרכו מזרחה. צילומים בכתבה: מויש מעוז, אייסטוק, INkubusse, GFDL, Caroline Gutman, cc-zero, פליקר – Jose Xavier Martin, Yodod, Joe Payrek |
.jpg)
