הרי הקצ'קר, תורכיה

רכס הקצ'קר מתרומם בקצה המזרחי של הרי הפונטוס, הנמשכים לאורך שוליה הצפוניים של אסיה הקטנה. כמה מפסגות הרכס, הנבדל משאר שרשרת ההרים, מהוות את שיא הגבוה של הפונטוס. בראשן פסגה הנושאת את שם הרכס עצמו – קצ'קר דאג', הנושקת ל-4,000 מטר. שמו של הרכס אינו תורכי. מקורו במילה הארמנית "חצ'קר" שפירושה – 'צלב אבן', אחד האלמנטים הבולטים ביותר בארכיטקטורה הארמנית.

נהר הצ'ורו, שראשיתו אי שם ביובלים הזורמים מקו פרשת המים דרומה, תוחם את הרכס מרוב העברים. בתפנית חדה שעושה הנהר מזרחה הוא מנקז את כל יתר היובלים שזורמים מהקצ'קר בכיוון דרום וכאילו כדי להראות את עליונותו הוא עצמו פונה צפונה, נשפך אל הים השחור תוך שהוא חוצה את הגבול לגרוזיה ומנתק בעזרת ערוצו העצום את הקצ'קר מיתר הרכסים המהווים את הקווקז הנמוך.

צידו האחד של הרכס, המתמשך בכיוונים כלליים מזרח מערב, פונה צפונה ומדרונותיו נופלים בתלילות אל הים השחור. הצד הצפוני, הנתון להשפעות האקלימיות של זרמי אוויר מהים, ממוזג יחסית וגשום עד מאוד. בחלקים גדולים שלו כמות המשקעים הממוצעת השנתית עולה על חמישה מטרים. תנאים אקלימיים אלו מאפשרים את התפתחותם של יערות גשם עבותים ומבחינת גידולים חקלאיים – טובים דיים לגידול תה (הקיים באזור החל מהשליש השני של המאה הקודמת).

צדו השני של הרכס, זה הפונה דרומה אל פנים היבשת מאופיין באקלים קיצוני הרבה יותר וצחיח. בשל ריחוקו מהחוף לא זוכה אזור זה להשפעתו הממתנת של הים – החורף בו קר הרבה יותר ובאותה מידה הקיץ חם. רוב ענני הגשם נכלאים בצדו הצפוני של הרכס ולא אחת אופפים את היערות בערפל סמיך עד כדי כך שהוא נראה נצחי. בדרך כלל הם לא מצליחים להתגבר על המכשול הטופוגרפי של הפסגות המשוננות ומותירים את האזורים הדרומיים יבשים יחסית.

מידע כללי וגם כמה טיפים

בשל האקלים הקשה השורר בקצ'קר והחורף ממושך, העונה המתאימה ביותר לטיול היא הקיץ. חודש יוני נהדר עבור כל מי שחפץ להזין עיניו במרבדי הפריחה, אך בגלל שמעברי ההרים נותרים מושלגים בעונה זו, עדיין בלתי אפשרי לצאת לטרקים הגדולים. החודשים הטובים ביותר לטיולים חוצי הרכס הם יולי, אוגוסט וראשית ספטמבר. יש לקחת בחשבון שהטמפרטורות משתנות בקיצוניות. עשוי להיות קר כשם שעשוי להיות חם וחשוב להיות ערוכים היטב לגשם, לעיתים גם בדרום הרכס.

הרכס המהווה מחסום גדול לא עצר את העננים בלבד בדרכם דרומה. לא אחת הוא גם מנע מכוחות צבא ושלטון מלחצות אותו בכיוון ההפוך – מאסיה הקטנה גופא צפונה. במובנים רבים צדו הצפוני של הרכס מהווה מעין שלוחה מערבית של הקווקז – אתנית ותרבותית. אותם שבטים גרוזיניים (המכונים היום לז, המשין ואחרים) שהיגרו לאזור בתקופה לא ברורה, חיים עד היום חיים נבדלים מיתר אוכלוסיית תורכיה. הם אמנם קיבלו עליהם את אמונת האסלאם, אך עשו זאת בתקופה מאוחרת מאוד ומעולם לא נתפשו כאדוקים ביותר.

במהלך תקופות ממושכות התקיימה באזורים הצפוניים של הקצ'קר ממלכה עצמאית, או ממלכת חסות גאורגית שנקראה ממלכת טרבזון או ממלכת פונטוס. טרבזון, הנגזרת מהמילה היוונית 'טרבזוס' שפירושה שולחן היא העיר הגדולה ביותר באזור. זוהי עיר נמל הבנויה על כתף מפולסת וטבעית במדרון הנופל לים, ומכאן שמה.

הקצ'קר מציע שפע של מסלולי נסיעה ברכבי שטח, מסלולי הליכה קלים וקשים, קצרים וארוכים, פריחה מרהיבה מאין כמוה באביב ושפע גווני שלכת בסתיו. מי שאוהב לבקר בכפרים ציורים שטובלים בירק, להתפנק בחמאם שמקור מימיו במעיינות מינרלים חמים או להוסיף נדבכים היסטוריים ודתיים לטיול בדמות כנסיות ומסגדים עתיקים, לבטח יימצא כאן את סיפוקו.

את הטיול בקצ'קר מומלץ להתחיל באחת מהערים הגדולות המקושרות אל איסטנבול בטיסות ישירות, כגון טרבזון וארזורום, בירתה של מזרח תורכיה. התחלת הטיול בטרבזון וסיומו בארזורום, או להפך, יאפשרו לנו להתרשם משני עבריו של הרכס מבלי לחזור יותר מדי על עקבותינו.

אוזונגול, הנמצאת במרחק כמה עמקים מזרחה משם היא עיירה תיירותית קטנה ומתוקה השוכנת לגדותיו של אוזונגול – 'האגם המאורך' שנוצר כתוצאה ממפולת קרקע גדולה שחסמה את אפיק הזרימה של הנהר לפני כ-300 שנה לערך. אוזונגול היא מקום נפלא להתרגע בו (שפע בתי הארחה ומסעדות), לצאת להליכה סביב האגם, להאכיל את הברווזים השוהים בו דרך קבע ולשתות כוס תה. אפשר גם לצאת מאוזונגול למגוון מסלולי הליכה במידות קושי שונות (מומלץ בכל מקרה לשכור את שירותיו של מדריך מקומי המכיר את הדרכים). בעזרת רכב שטח או דולמוש אפשר להעפיל במעלה אל היאילות הגבוהות דרכים משובשות. יאילה הוא מעון עונתי גבוה, המאפשר לבעלי העדרים לנדוד לגובה בעונה בה מפשיר השלג ומתחדשת צמיחת העשב. מומלץ לבקר ביאילה של שקרסו (Shekersu) או בדמיקאפי (Demirkape) הסמוכה אל אגם הדגים. חלקים מהדרך, בפרט בירידה, אפשר לשלב עם הליכה ברגל.

מזרחה מאוזונגול נמצא עמק המשין (Hemshin), הידוע בתושביו שנבדלים במראם החיצוני, בדיאלקט בו הם מדברים ובלבושם. גם כיום מקפידות הנשים לכרוך צעיף ארוג בשיטת איקט, שמקורו כנראה בהודו, סביב מטפחות הראש. במעלה העמק גשרים עתיקים שנבנו על ידי הארמנים ואולי על ידי הגנואזים, בתקופה בה עמדו בקשרי מסחר עם המונגולים. בהמשך הדרך נגיע אל העיירה צ'מליהמשין (Chemlihemshin). זהו מקום טוב לפגוש מקומיים, להצטייד במזון לטיול ואף במזכרות ובמתנות הביתה. באיידר ישנם שפע מלונות ומסעדות ומגוון גדול של טיולים אל ההרים. גם כאן אפשר לשכור רכב שטח ולהמשיך במעלה העמק אל יאילת יוקרי קוורון (Yukari Kavron). מהיאילה אפשר לצאת למסלול יום, הליכה הלוך-חזור, אל אגם יפה בעמק קרחוני.

הופה היא עיירת מעבר אל גרוזיה המהווה נקודה הכרחית לכל החפצים לעשות את דרכם אל המפנה הדרומי של הקצ'קר (ושלא באחד ממסלולי ההליכה הרגליים). כעבור מרחק לא גדול ממשיכה הדרך לאורך ערוץ נהר הצ'ורו. לאורכו של הערוץ מתקיימים כמה מפעלי בנייה עצומים של סכרים, העתידים להפוך את רוב הערוץ המדהים למאגרים עמוקים.

מקום טוב ללון בדרך ואולי גם לצאת ממנו אל מסלולי הליכה ונסיעה סמוכים זוהי העיירה ארטוין (Artvin), הבנויה על צלע הקניון.

חותמים את המסע

בצידו הדרומי של הקצ'קר נוכל להתרשם ממראות שונים לחלוטין. אמנם פחות ירוק, אך עדיין לא חסר כאן דבר. העיירה יוסופלי (Yusufeli), הבנויה על ערוץ הצ'ורו, משמשת כמרכז הצטיידות לכל תושבי הכפרים באזור ודרכים רבות יוצאות ממנה אל תוך ההרים. כזו היא הדרך המומלצת אל ברהל (Barhal) שבה כמה מקומות לינה, כנסייה גרוזינית עתיקה שהייתה למסגד הכפר ושפע מסלולי הליכה אל כפרים ציוריים ואגמים, דרכם מגיעים אל אולגונלר (Olgunlar), הנמצאת במעלה העמק ומהווה בסיס יציאה אל פסגת הקצ'קר עצמו (יומיים לפחות, מצריך ציוד לינה בשטח), אך מאפשרת הצצה אל כרי המרעה הגבוהים ואל הפסגות הסמוכות.

מדרום הקצ'קר מובילה דרך נוחה במעלה נהר הטורטום (Tortum) אל ארזורום, בירת תורכיה המזרחית, השואבת אותנו אל תוככי תרבותה של המדינה. בארזורום תוכלו לחתום את המסע ולצרור היטב את גודש חוויות הנופים, הצמחייה העשירה, לבביות התושבים ועוצמת המים השוצפים ללא הרף.