| התגובות הראשונות שמעוררת העלילה המוזרה הזאת הן השתאות ופליאה, ואחריהן באה התזכורת כי הידע שלנו על עולם החי שמסביבנו עדיין לוקה בחסר. גיבורת הסיפור היא צרעה (Ampulex compressa, בעברית צרחולית התיקנים), שחיה באזורים טרופיים, וכמו שאר הצרעות עוברת את שלבי הגלגול הידועים – בתחילה היא ביצה שהטילה צרעה בוגרת, אחר כך בוקע מהביצה זחל, ובסופו של דבר הוא הופך לגולם, ומהגולם יוצאת צרעה חדשה לאוויר העולם. עד כאן סיפור פשוט של ביולוגיה. אלא שהמטמורפוזה המתוארת כאן מתרחשת בדרך מפתיעה, בלשון המעטה. כאשר מגיע זמנה של הצרעה הבוגרת להטיל ביצה, היא מחפשת מארח. במקרה זה מדובר בתיקן אמריקאי, מאותם ג'וקים הרוחשים במקומותינו. מאחר שהתיקן לא בדיוק מתנדב למשימה, הצרעה עוקצת אותו פעמיים: עקיצה ראשונה מכוונת אל פלג גופו המרכזי וגורמת לרגליו הקדמיות להתקפל כמו היה סוס מירוץ הנתקל במשוכה גבוהה. הארס המוחדר לגופו של התיקן גורם לו להלם רגעי, וכך מאפשר לצרעה לעקוץ אותו מיד שוב, הפעם באופן מתוחכם הרבה יותר. דוקרני העוקץ של הצרעה חודרים את השלד החיצוני של התיקן היישר אל מוחו. כעת, כמו מנתחת מיומנת, הצרעה מגששת את דרכה במוח בעזרת חיישנים הממוקמים על העוקץ, עד שהיא מגיעה לאזור השולט כנראה על הפעילות המוטורית של החרק וקשור בהפעלת רגליו. לאזור זה בדיוק מזריקה הצרעה מנה מדודה של ארס. מה שמתרחש בשלב הבא נשמע כמו מתוך סרט מדע בדיוני. הג'וק שלנו הופך לזומבי — הוא אינו מאבד את יכולת ההליכה שלו, ולמעשה עדיין יכול לנוע, אבל הוא כן מאבד את יכולת הרצון ואת רפלקס הבריחה המפורסם שלו. החוקרים גילו שאחרי שהוא נעקץ, התיקן כמעט שאינו מש ממקומו אלא רק מתגרד ומתחכך ומנסה לנקות את עצמו ללא הרף, כאילו הוא מנסה להוציא את החומר שזה עתה הוזרק לגופו. הצרעה חוזרת אליו לאחר כמחצית השעה, קוטמת את המחושים שלו, אוחזת בגדם המחוש ומוליכה אותו אל שוחה קטנה. היא דוחקת את התיקן פנימה, מטילה ביצה אחת בגחונו או ברגלו, ולאחר מכן מכסה את הבור באבנים קטנות. לתיקן האומלל לא נותר אלא להמתין לסופו המר. העלילה אינה הולכת ונעשית שמחה יותר. בשלב הבא בוקע מן הביצה זחל קטנטן. הזחל מכרסם חור זעיר בצדו של התיקן ומפלס את דרכו פנימה אל תוך גופו, שם יגדל ויתפתח במשך כמה ימים ויסעד את לבו מאיבריו של המארח, שעדיין חי, עד שיהיה לגולם. הגולם יהיה מונח לו כגלוסקמה זעירה בגוף התיקן במשך כמה שבועות. או אז תגיח מתוך הגולם צרעה חזקה ובוגרת דיה להתעופף אל העולם שבחוץ, ובבוא הזמן היא תחפש לה שם קורבן חדש. את הצרעה חוקר זה כמה שנים צוות בפקולטה למדעי החיים באוניברסיטת בן גוריון שבנגב, בראשות פרופ' פרדריך ליברסאט. עימו עוסקים במחקר שניים מתלמידיו, ליאור רוזנברג ורן גל. ליברסאט הוא נוירו־ביולוג שעלה לישראל מצרפת לפני כעשרים שנה, לאחר שהשלים את הדוקטורט שלו באוניברסיטת בורדו בצרפת. מאז עלה ליברסאט ארצה הוא עוסק במחקר ובהוראה באוניברסיטת בן גוריון. מבחינה מדעית לפחות יש בסיפור הזה כמה היבטים מרתקים, מסביר ליברסאט. לדבריו, הצרעה היא בעל החיים היחיד שידוע כי הוא מזריק את הארס שלו היישר אל מערכת העצבים המרכזית של קורבנו. מדובר כאן בדאגה נטו לצאצאים, הוא מדגיש, מאחר שהצרעה בעצם אינה ממיתה את התיקן אלא הופכת אותו למקור מזון חי עד כמה שאפשר עבור הזחל הבוקע מהביצה. "איך הצרעה יודעת, אתה שואל? חקרנו גם את הנושא הזה ונוכחנו כי אין כאן תהליך של למידה, ומדובר כנראה במידע גנטי המצוי בצרעה". וזה עדיין לא הכל. הצרעה המגיחה מתוך הגולם היא צעירה, בתולית ותמימה. היא מסגלת לעצמה התנהגות של טורף רק אחרי הזיווג. זה בדיוק הרגע שהתיקנים בסביבה צריכים להתחיל להיזהר. |
כמו מנתחת מיומנת מזריקה הצרעה את הארס שלה היישר אל מוחו של התיקן. כך היא משתקת אותו ומשתמשת בגופו כבית גידול לצאצאיה. צוות מחקר ישראלי חושף את שיטותיה פורסם 20.8.11 |
Array
(
)