הצלם והים – איך לצלם בים

כל מקום מבחינתי כרוך בהתמודדות עם האנשים שנמצאים בו, עם תנאי מזג האוויר השוררים בו, ובעיקר התמודדות רגשית. בחוף מתרחש מפגש חד פעמי של מקום ותנועה, התנועה הבלתי פוסקת של גלי הים. עוצמה של טבע שאינה דומה לשום חוויה אחרת. אם ניכנס רגע לסמלים רגשיים, הרי שהים נתפס תמיד כמקום פתוח, מקום שגם כשהוא סוער אנשים הולכים אליו כדי להירגע למולו.

אבל הולכים לים לא רק כדי להירגע. חופים הם אולי מגרש המשחקים הגדול ביותר בעולם. זהו מקום שאנשים מרשים לעצמם לעשות בו דברים שלא היו מעזים במקומות אחרים. למשל לשחק. אנשים משחקים שם כפי שלא ישחקו בשום מקום אחר, למשל בגלים, לפעמים פשוט בחול. גם הלבוש מתירני יותר מבמקומות אחרים. זה המקום שבו אנשים מבוגרים מרשים לעצמם להיות הכי ילדים. הם פחות מתביישים בעצמם, ואיני מתכוון רק לעירום הפיזי, אלא גם לכך שהם נותנים לילד שבהם לצאת החוצה, להיראות.

המפגש האנושי בחוף דרמטי, אבל קשה להסביר אותו. מצד אחד איני מעורב בהתרחשויות, ומצד שני אני נדרש להיות קשוב, להקרין נוכחות שתיתן לאנשים להרגיש בנוח לעשות מה שבא להם למרות המצלמה (ואולי דווקא בגללה).

צעירים בחוף חבצלת. כדי להמנע מתמונה בנאלית של שמש
בשקיעה אפשר לצלם תמונות באורה האדמדם

אני בא לצלם כדי לנסות לגעת, לתאר ולהעביר הלאה את החוויה הפרטית. הכל קיים שם, בהתרחשות שמולי, והשאלה היא אם אני מצליח להעביר הלאה את החוויה הזאת. ההתרחשות חייבת להמשיך להתנהל בלי התערבות שלי, או אולי רק עם אותו שדר חיובי שאני מנסה להעביר למצולמים, משהו שמבהיר להם שאיני מתכוון לתפוס אותם בקלקלתם או לפגוע בהם. ואז, מהמקום הזה, קורים דברים מפתיעים. מעמדה של צופה אני נכנס למקום אחר, שבו אני מעורב במתרחש מולי, מקום שבו הצד השני נותן לי להתקרב אליו יותר מן הצפוי. המקום הזה מתבסס על סקרנות ועל האמון ההדדי שנוצר בין המצולמים לביני.

בים יש מקומות רבים שצילום שלהם יכול להיות בנאלי, שקיעה למשל. אבל בעיני אין דבר כזה נושאים בנאליים, יש רק התייחסויות בנאליות. אני מנסה שלא להתייחס כך למראות שמולי. אני משתדל לברוח מהבחירות הרגילות שנעשות בצילום, אם כי לא תמיד הדבר מצליח. אני אמנם משתמש באותם כלים יסודיים, אבל שואף להעביר באמצעותם מסרים אחרים, ולא את ההתייחסויות הפופולריות.

בצילומי שקיעה איני מכניס בדרך כלל את השמש לפריים. בתמונת הדייג לא רציתי לצלם את ה־שקיעה, אלא להשתמש באור שקיעה אדמדם. הרעיון הוא לצלם אנשים וחפצים באור השקיעה האיכותי המוקרן עליהם, בלי להראות את כדור השמש.

נשים רוקדות בחוף דור. מדידת האור נלקחה מהחצאית של האישה השמאלית

קרוב לבית
מטרתי אינה להגיע לחופים רבים ככל האפשר. אני מעדיף להתמקד במקומות אחדים ולהכיר אותם לעומק. אני חוזר שוב ושוב לנקודה שמעניינת אותי, למקום שמרתק אותי. כשאני רואה בסיס חזק לצילום, אני מניח שכל מגבלה שתעלה בצילום מקורה בכישרון שלי, ולא במה שמונח לפני. ולכן עולה הרצון הזה לחזור אל אותו מקום שוב ושוב. החופים שאני אוהב יפים בעיני, אבל אני בוחר אותם גם מתוך עצלות: אלה החופים הקרובים לביתי.

את חוף הבונים אני אוהב משום שיש בו הרבה מפרצים והרבה תאי נוף נפרדים. כל מפרץ בחוף הזה הוא מעין עולם בפני עצמו, והם אינם דומים זה לזה. את חוף חבצלת אני אוהב בגלל הגוונים של הכורכר בשקיעה. איני מכיר עוד חוף נגיש שזוכים לראות בו כורכר מוזהב. המראה פנטסטי, ואין צורך להרחיק עד חופי צרפת כדי לראות תופעות יפות כאלה.

לחול לבן של ים, בעיקר ביום קיץ לוהט, יש אפקט דומה לשלג בחורף, כלומר הוא מחזיר הרבה מאוד אור. לפיכך יש לקחת את מדידת האור מגופים אחרים שמצויים בחוף שהם בעלי גוון אפור, או צבעים אחרים שאינם שחור או לבן, כמו אדום, חום או כחול כהה. במדידת אור מהחול תתקבל תוצאה של חשיפת חסר. חשיפה כזאת יכולה לתת תוצאות מעניינות, אבל חשוב לדעת שלא ייראו פרטים באזורים המוצלים בתמונה.

דייג משליך חכה בחוף מכמורת באור השקיעה

בעיני אפשר גם לצלם מול השמש. אין זה אומר כמובן שצריך לכלול את השמש בצילום. וכך, אם השמש אינה בתוך הצילום, יש לקחת את מדידת האור מהכחול של הים. אם מחליטים להכניס את השמש לפריים, יש לקחת את מדידת האור מהאזורים שלידה. אין להשתמש במדידת האור המשוקללת, אלא במדידה נקודתית של אזור בשמים שבו כדור השמש אינו מופיע.

מתי: מבחינת ההתרחשות בחופים, כל זמן הוא זמן טוב. מבחינת השעות היפות לצילום, התשובה דומה כמעט בכל מקום: קצת אחרי הזריחה, קצת לפני השקיעה ובשקיעה עצמה. אם יש תאורה בשעות החשכה, גם צילום בלילה יכול להיות מעניין. למשל בתמונה של הנשים שרקדו על החוף בפסטיבל "סגול". האור הגיע מאזור האוהלים, והיה חלש מכפי שנראה בתמונה. צילמתי אותן כשהמצלמה בידי במהירות סגר של שנייה (נחשב לזמן ארוך מאוד). התוצאה יצאה מעניינת בעיני בגלל האור על הגלים ובגלל הדמויות, שאף על פי שהן מרוחות יש לאחת מהן פנים.

מבחינת עונות, יום קיץ חם עם שמים כחולים אינו מלהיב אותי, אבל כל יום אחר יכול להיות מעניין לצילום. בחורף למשל יום סערה או מזג אוויר אפלולי יוצרים עניין.

כשמצלמים מקום בחורף, התזמון משמעותי מאוד בתוצאה. צריך לתפוס את העניין ברגע הנכון, ואז נוצר אימפקט רגשי חזק. אם מצלמים את אותו המקום דקה קודם או דקה אחר כך, התוצאה יכולה להיות אחרת. לפעמים זה עניין של מזל, ולפעמים צריך לראות את הנולד.

איש מתרגל יוגה בחוף חבצלת. תזמון הצילום משמעותי מאוד

בתמונה של אמת המים למשל, שצולמה בשעה של עננות כבדה (ראו למעלה), ראיתי חור בעננים שיכול להכניס אור מעניין לתמונה. תמונה שהיתה מצולמת זמן קצר אחר כך היתה יוצאת בגוון אפור אטום, אבל התמונה הזאת מגובה באור שנותן לה עומק ומאיר את הגלים הנשקפים מבעד לאמת המים. צריך לזהות את הרגע שהאור יעבור בתמונה ויעשה את ההבדל. זוהי פעולה מתוך אינטואיציה. הפעלת המצלמה היא טכנית, אבל מניע אותי מצב רגשי.

זהירות: הדברים הקטלניים ביותר למצלמה הם חול ים ומלח. אני מציע לנקוט זהירות רבה בצילום בחוף הים, ובעיקר בזמן החלפת עדשה. יש לנהוג משנה זהירות גם כשרוצים לצלם גלי ים שנשברים אל המזח. רסס גלים שחודר לגוף המצלמה מחבל בה.

ציוד: אני יוצא לצילום עם מעט ציוד: עדשה אחת רחבה (21 מילימטר) ועדשת טֶלֶה קטנה (100 מילימטר). מבחינתי מבזק הוא מחוץ לתחום בצילום בלילה. באור בהיר של שמש חזקה אפשר להשתמש בו למילוי צללים. אני מתנגד לאפקטים חיצוניים כמו פילטרים. בכלל, אני שמרן בדרך הצילום שלי ומחזיק בדעות שאיני יודע אם עוד יש להן מקום. אבל כך אני אוהב לצלם.