הייתי מדריך טיולים, טיילתי כמעט בכל העולם, חציתי את ארה"ב על אופנוע, טירקתי במזרח וגם בדרום אמריקה, צנחתי, טיפסתי, גלשתי, דהרתי והחלקתי אך, בעוונותיי, מעולם לא ביליתי על אוניה. ההזמנה להצטרף להפלגת הבכורה של אוניית הפאר נורוויג'ן אנקור (Norwegian Encore) לוותה איפה בחשש מה. האם יצור יבשתי שכמוני ישרוד על סיפונה של מפלצת ימית בת 20 קומות המסוגלת לאכלס 4000 נוסעים? האם אני בנוי להיטלטל על הגלים במסע השקה מפרך בן יומיים תמימים מנמל ברמרהאבן שבגרמניה לנמל סאות'המפטון שבאנגליה? האם ההזמנה למסע התענוגות אינה אלא תרגיל עוקץ ובסופו של יום אמצא עצמי מסיק פחמים בחדר מכונות אפוף קיטור כדי לזכות במנת מרק פושר ופרוסת לחם יבשה?
הראש עוד המשיך להריץ תרחישים קשים (יש פיראטים בים הצפוני?), ואולם מרגע שהקרוז יצא לדרכו החששות התפוגגו והתחלפו בהתפעלות מכלי השיט אדיר הממדים ומאינספור האטרקציות שהוא מציע לנוסעיו.
האנקור מבית נורוויג'ן קרוז ליין היא המילה האחרונה בתחום ספינות השעשועים והנופש הימי. חובבי הקרוז ימצאו עליה, בנוסף לחדרים מרווחים וסוויטות מפנקות עם מרפסות עוצרות נשימה, היצע מגוון ועשיר בואכה מוגזם של מסעדות, בארים וטרקליני תצפית מהודרים, קזינו, אולמות ריקודים והופעות, בריכות שחיה, מגרשי ספורט, מסלול מירוצים, אולמות קולנוע, מציאות מדומה ומשחקים, גלריית אמנות, ספריה ומה לא.
למעשה, כל אופציה קולינרית מהמטבח העולמי, צורת בילוי, בידור או שעשוע שרק ניתן להעלות על הדעת, חוץ אולי מטורניר דוקים, מוצעים כאן לנופשים, והכל מתוקתק, מאורגן ומנוהל בצורה מעוררת השתאות, עד כי קשה להאמין שזו הפלגת בכורה. התחושה שהצוות משדר היא של מכונה אנושית משומנת ומנוסה, שכל תכליתה לספק לנוסעים "גוד טיים" מסביב לשעון.
ואמנם, עפתי על האוכל והיין האדום המשובח במסעדות הפאר, התמוגגתי ממופע בידור מוקפד ואיכותי (המחזמר "קינקי בוטס" מברודווי עם שירים פרי עטה של כוכבת האייטיז סינדי לאופר), פיזזתי כאילו אין מחר על שלוש רחבות ריקודים שונות, וביקרתי, כמובן, בחדרי הכושר המשוכללים אך המעט מאכזבים – מסתבר ששורפים מעט מאוד קלוריות מהתבוננות באנשים מתנשפים ומזיעים, והאמינו לי שהיו באמתחתי לא מעט קלוריות "הכל-כלול" לשרוף.
למרות שנהניתי מאוד לדגום משלל הפעילויות ואפשרויות הבילוי, הרי שבסופו של דבר, רגע הקסם, מבחינתי, אותו לא אשכח לעולם או לפחות עד הדמנציה, היה דווקא רגע רגוע ושקט, הרחק מקדחת הבידור והשעשועים. היה זה כשישבתי עם מר מרטיני ביאנקו בפינה שקטה על הסיפון התחתון בשעת חצות. רחש גלים, חופת כוכבים מרהיבה, ובראש צפות ועולות השורות האלמותיות של סטטיק ובן אל או ליתר דיוק נתן אלתרמן:
עננים על ראשנו, הרוח איתן.
המלאכה נעשתה, חי שמיים!
נרים כוס, קפיטן, של ברכה, קפיטן.
עוד נשוב ניפגש על המים.
ואמנם, היומיים על סיפונה של הנורוויג'ן אנקור הותירו תחושה של עוד – רצון עז לחזור ללב ים ולטעום עוד קצת ממנעמי החיים היפים שמציע קרוז מפנק ועתיר עינוגים, שהרי בניגוד לטענתה של הגברת לאופר לא בנערות בלבד עסקינן – כולם רק רוצים לכייף, מנער ונערה ועד קשיש יבשתי שכמותי.