גולת הכותרת במסע רוחני למצרים היא הביקור בפירמידות של גיזה. שלוש פירמידות באתר: של ח'ופו, של חפרע ושל מיקרינוס. הפירמידה של ח'ופו היא הגדולה שבהן והיא נחשבת לעתיקה שבשבעת פלאי תבל, והיחידה ששרדה. היא נבנתה על-ידי פרעה ח'ופו בן סנפרו מהשושלת ה-4 באמצע האלף השלישי לפנה"ס ועתידה היתה לשמש לו כקבר. הפירמידה היא הישג הנדסי מרשים. מספר המעברים הפנימיים והחדרים בה גדול יותר מכל פירמידה מלכותית אחרת. בנייתה נמשכה כעשרים שנה. המבנה כולו, כך מעריכים, מורכב משני מיליון אבנים, שכל אחת מהן שוקלת כמה טונות. בוני הפירמידה כיסו את האבנים בשכבת ציפוי מיוחדת שהעניקה גימור סופי, אולם השכבה נעלמה עם השנים. לקריאה נוספת: איך בנו את הפירמידות?ישנן כמה תיאוריות בדבר בנייתה של הפירמידה. תאוריה אחת היא שנבנתה פלטפורמה ישרה או ספירלית שהתרוממה ככל שנמשכה הבנייה, שהיתה מכוסה מים ובוץ ולכן נסחבו עליה האבנים בקלות יחסית; תאוריה אחרת גורסת כי האבנים הונפו והונחו במקומן באמצעות מנופים אדירים; התיאוריה המיסטית טוענת שהפירמידות נבנו מלמעלה למטה בעזרת כוחות-על. כך או כך, בשום תיאוריה לא מוזכרים בני ישראל כבוניה. הפירמידה של ח'ופו היא הגדולה בעולם. שטח בסיסה של הפירמידה הוא כ-50,000 מטר רבוע, אורך הצלע 233 מ' וגובהה 146 מ'. הביקור בפירמידה של ח'ופו מתחיל בקרב על הכרטיסים. בניגוד לחוק הרוחני שלפיו יש מספיק לכולם הרי שכאן – כל הקודם זוכה. בכל יום רשאים להיכנס רק 100 תיירים בבוקר ועוד 100 בצהרים. זהו מספר זניח לעומת אלפי התיירים שמבקרים במקום בכל יום. וכדי שנכנס למשחק, דמיינו ששלושה אוטובוסים של קבוצות מאורגנות סוגרים כבר את המכסה, כשמאות כאלה מגיעים לאתר מדי יום. מכיוון שלהיות בגיזה ולא להיכנס אל תוך הפירמידה זה כמו להגיע לבאר אך לא לשתות ממנה, השכמנו קום ויצאנו לדרך. כשהגענו ראינו שאנו האוטובוס הרביעי. משלחת ריגול חזרה עם הממצא האופטימי שהקבוצות שלפנינו לא מאוד גדולות וסיכויינו טובים. כשנפתח האתר בשמונה בדיוק, העלה הנהג המצרי שלנו את רף האופטימיות, בזריזותו הוא נסע את 300 המטר עד הקופות מהר יותר משני נהגי האוטובוס האחרים, כך שהגענו לקופת האתר במקום השני. המדריך שנראה כמו אחד שלא רץ שנים, פתח בספרינט לעבר הקופה, ואחרי שנכנסנו לאתר מיהרנו אל היעד הנכסף – הקופה המיוחדת שנמצאת בכלל בצדו האחר של מגרש החנייה הגדול. החוק בקופה זו מרשה לאדם לקנות רק כרטיס בודד, כך שכולנו קפצנו מהאוטובוס כדי לעמוד בתור, אבל מה לא עושים בשביל לטעום את הנצח. בשמונה ועשרה הסתיים המרוץ בהצלחה, כולנו היינו עם הכרטיס המיוחל ביד. תודעת הנצחהעניין הבא שאותו צריך לפתור לפני הביקור בפירמידה הוא שאסור לבצע בה כל טקס, תפילה או משהו המזכיר מדיטציה. כדי להשיג אישור רשמי לעניין הזה צריך לשלם סכום דמיוני של כ-1,000 דולר, אבל ברוך השם, מצרים היא מדינה מספיק מתוקנת שבעזרת בקשיש של כמה עשרות דולרים לשומר המקום אפשר לפתור עניין. שומרי המקום מצדם מזמן הבינו את ערכו של האוצר שבידיהם, והם הגיעו לכזאת מיומנות שכבר בכניסה הם מזהים את מי שלדעתם מתכוון לעשות מדיטציה. וכך, עוד לפני שהספקנו לומר ג'ק רובינזון הם כבר היו עמנו בדין ודברים קצר שממנו כולם יצאו מאושרים. הפירמידות של גיזה הן צ'קרת הכתר של מצרים. הכתר מציין מעבר בתודעה למדרגה גבוהה יותר, עד לתודעת הנצח. כמו שהוסבר במאמר בגיליון הקודם, מבנה הפירמידה בנוי כך שכל הנכנס בתוכו לא צריך לעשות הרבה, הוא רק צריך להניח לדברים לקרות. כבר יצא לי להיות בתוך הפירמידה של ח'ופו כמה פעמים, ואני יכול לומר מניסיוני שתמיד קורה בביקור בה משהו עוצמתי, עמוק ובעיקר נשגב. חדר המלךהלכנו במסדרון הצר ואחר כך טיפסנו במדרגות התלולות המובילות לחדר המלך, פתח הכניסה לחדר נמוך מאוד ומכריח כל אדם להתכופף היטב לפני שהוא נכנס. יש כאן עקרון סמלי מכוון: כדי להיכנס לקודש הקודשים חייב האדם להרכין את ראשו. חלל חדר המלך מספיק מרווח ובמרכזו הסרקופג. ישבתי בפינה הרחוקה של החדר קרוב לסרקופג, כיוונתי להתמסר למקום במלואי, והנחתי לדברים לקרות. מהר מאוד הרגשתי את התודעה שלי עוברת למצב אחר, המשכתי להיות שם בתוך הפירמידה, לשמוע את הקולות של שאר המבקרים, את התנועה, את הרחשים, אבל משהו בפנימיות שלי כבר חווה את הדברים בצורה שונה, הרגשתי איך התודעה שלי ממשיכה להתרחב ולהתעדן עד למצב שבו המרחב היה פתוח וללא גבולות והפירמידה היתה רק נקודה קטנה במרחב הזה. במצב תודעה זה חוויתי איך כל המרחב הקוסמי אינו אלא דיאלוג ואינטראקציה של רצונות, ושכל דבר שבו, כל נברא, בין אם יצור חי, דומם, צומח או אפילו ישות גבוהה, הם בסך הכל התבטאויות שונות של רצון. זהו עניין כה מהותי ועל כן נעמיק בו. רצון תמיד נובע מחסר, והתנועה שהוא מייצר היא תמיד לעבר מילוי החסר. אדם רעב יחפש אוכל, אדם צמא יחפש מים, זה המחפש אהבה עושה כל מאמץ כדי למצוא אותה, וכן הלאה. חשוב אם כך לראות ולהבין שכל הפעולות שאנו עושים, אבל כולן, נועדו למלא איזה חסר כלשהו, בתוכנו או אצל אחרים. זו ראייה מאוד מעשית, אבל היא נכונה תמיד ובכל רובד, גם הרוחני הגבוה. מתוך כך יוצא שכל אדם שיתבונן בפעולותיו, יכיר את רצונותיו, וזה כבר משהו בימינו אנו, הללויה. רצון של אדם בודד הוא עניין שלם, אבל מה קורה כששני רצונות נפגשים, ומה קורה כשהרצונות האלו מנוגדים? הרי כל אחד המכיר בפנימיותו שני רצונות מנוגדים יודע איזה כאוס רגשי הם יוצרים, ואם שני כוחות מנוגדים יוצרים כאוס, הרי מה קורה כשיש מיליארדים על מיליארדים שכאלה שחיים להם יחדיו באותו מרחב קוסמי? כאשר מסתכלים על העניין בצורה פשוטה זאת, ורואים שמכלול כל הרצונות בכל זאת מתקיים ביקום זה לצד זה, והיקום בכל זאת עובד ומתפקד, לא נותר אלא לומר זהו פלא (אותיות אלף – אלוהות). בדומה ובזעיר אנפין אפשר להתבונן בגוף הפיסי ולחשוב שבכל בוקר הלב, המוח, הכליות, הריאות, הכבד וכל שאר מיליוני התאים והאיברים שבגופנו, קמים ומוכנים לעבוד יחדיו ברצון משותף על מנת לקיים את הגוף. ואם מעמיקים וחושבים על זה הרי זהו פלא פלאים. דמיינו מה יקרה אם הכבד יחליט למשך חצי שעה שנמאס לו מהלב ומהכליות והוא יוצא למנוחה ולא משתף עמם פעולה? רק חצי שעה! הרמוניה מוחלטתישבתי בתוך הפירמידה והייתי במצב תודעה בו חוויתי את המקום בו כל הרצונות עובדים בהרמוניה מוחלטת, במקום בו יש שלום ואחדות מלאה, חוויתי איך האחדות היא מצב בו כל הרצונות מתמלאים באור, מצב בו כל הרצונות מגיעים למנוחה, זה היה רגע פלאי, לא חוויה רוחנית אקסטטית, גם לא חוויה חוץ גופית או מסע שמאנית, חוויה פשוטה ועמוקה שהרגשתי שנוגעת בשורש. כבוגרים בעלי בשלות רגשית עלינו להבין שהרובד שבו אנו חיים אינו פועל בהרמוניה שכזו. ניגוד אינטרסים ורצונות הוא תופעה יום יומית בעולם הגשמי, ויש לא מעט המוכנים להרוג, לכבוש ולפגוע כדי להגשים את רצונם. אם אנו רוצים ליצור שינוי כלשהו, אם אנחנו רוצים שלום, חיים המלאים באהבה ושמחה חייב לבוא שינוי מהותי בעניין, ולכן על כל אחד מאיתנו לקחת אחריות מלאה, להעמיק ולהתבונן בהתנהלות שלו בתוך מערכות היחסים של חייו, ומגוון אינטראקציות הרצון שיש בפנימיות שלו, ולשנות כל סוגייה ועניין בהם יש מאבק כוחות, ניגוד אינטרסים, מלחמה ומוות, אבל חשוב לזכור שלא את הסוגייה יש לשנות, אלא את הרצונות המנוגדים שיוצרים אותה. ישבתי בפירמידה, החוויה היתה ארוכה. שומר המקום היה כנראה מרוצה ממה שהבטחנו לו, ולא נדנד. נשארתי באותו מצב תודעה וניסיתי להבין איך ממצב של אחדות מתחיל פירוד, איך ממצב בו כל הרצונות עובדים בהרמוניה נוצר ניגוד של רצונות, חיפשתי את המקום שבו זה נשבר, נקטע, ולא הצלחתי למצוא אותו. ניסיתי לגעת ברגע הזה, בהתחלה שיצרה את המעבר לעולם בו אין הרמוניה בין רצונות, ולא רק שלא הצלחתי לגעת ברגע הזה, לא הצלחתי גם להבין איך ברמת התופעה הוא יכול לקרות, איך מקום שהוא מלא באור פתאום נהפך להיות ריק. בתודעתי היו רעיונות כמו צמצום או השוואת צורה, אך בפועל, במרחב האנרגטי לא ראיתי אותם קורים, והתעוררה פליאה גדולה, איך זה באמת יכול לקרות, וככל שהתמדתי כך גדלה הפליאה, איך ממקום שכולו אור הגענו עד הלום? כשיצאתי מהפירמידה חייכתי לעצמי, אהבתי את הרעיון שהמסע לאורך הנילוס, לאורך הציר האנרגטי של מצרים, הסתיים דווקא בסימן שאלה ולא בסימן קריאה. אז הרשו לי לחלוק שאלה זו עמכם: איך זה יכול להיות שממצב של הרמוניה נוצרת דיסהרמוניה? איך ממצב של אושר נצחי אפשר לעבור למצב שבו האושר הוא בר חלוף? מה קורה ברגע הראשוני הזה שיוצר פירוד? ואיך זה קורה? מי ייתן וכל היצורים הברואים יהיו מאושרים! איך בנו את הפירמידות - סרטון וידאו————- שמואל שאול עוסק בריפוי האדמה ועובד עם האינטליגנציה של הטבע, מוביל מסעות רוחניים ומתלמד בשאמניזם מצרי-עברי |
הפירמידות של גיזה הן צ'קרת הכתר של מצרים. הכתר מציין מעבר למדרגה גבוהה של תודעת הנצח עודכן 25.9.23 |
Array
(
[continent] => WP_Term Object
(
[term_id] => 526
[name] => מזרח-תיכון
[slug] => middle-east
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 526
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 0
[count] => 1871
[filter] => raw
[term_order] => 0
) [country] => WP_Term Object
(
[term_id] => 504
[name] => מצרים
[slug] => %d7%9e%d7%a6%d7%a8%d7%99%d7%9d
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 504
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 468
[count] => 71
[filter] => raw
[term_order] => 0
) )