בשבוע הראשון שלנו בשיאמן שבסין גרנו בסופרמרקט, ומאז לא עובר יום שאנחנו לא עוברים דרכו כדי לעשות קנייה קטנה לבית. הוא חלק מרשת של סופרמרקטים בשם שִין-חוּאָה-דוּ שפזורה לאורך מחוז פוּגְ'יֶן, הוא נמצא ישירות מתחת לבניין שלנו ויש בו הכל. אחרי שבוע של קניות כל יום, קיבלנו כרטיס מועדון בצבע אדום. אין לנו מושג מה הוא עושה, אבל אולי יום אחד נוכל לקנות בעזרתו ווֹק בהנחה. הנה רשימת מכולת, חלקית בלבד, של האוצרות שאפשר למצוא בסופרמרקט שלנו: • מנות חמות – עשרות סוגים שונים של מנות חמות, ממנות קטנטנות לילדים ועד מנות כפולות בגודל של סיר קטן. נגה אוכלת את מנות הילדים, סטודנטיות דקות באוניברסיטה אוכלות את הסירים. • חמוצים סיניים – רגלי עוף, בוטנים מטוגנים (ייחודי לפוג'ין), נשלי נחש (עוד לא ניסינו) ועוד הרבה חמוצים אחרים שטרם זיהינו. • דגים ופירות ים – דגים, שרימפס, דיונונים, סרטנים, צלופחים, צדפות וצפרדעים – כולם חיים ושוחים להנאתם באקווריומים. • בשר טרי – רגלי ואוזני חזיר, לבבות, תרנגולות שחורות ומאז ש-KFC נכנס לסין – כל חלק אפשרי של העוף בטיגון עמוק. • מתוקים – סינים לא כל-כך אוהבים מתוק, כך שהמתוקים שלהם הרבה פחות מתוקים מבמערב. כמו כן, רובם מבוססים על שעועית או על אורז. גם המתוקים המיובאים הם סיכון, כיוון שהם הותאמו לטעם המקומי. לבָּפְלוֹת המקומיות, למשל, יש טעם של קרטון, בדיוק כמו בישראל בשנות השמונים. חציו השני של הסופר מוקדש למוצרי בית: • היגיינה – לשמחתנו התחילו לייבא חברות מערביות. לפני שהגענו לסין קראנו על כמה מקרים של משחות שיניים מורעלות, אז הבאנו איתנו את כל מוצרי ההיגיינה שלנו ולמוצרים המקומיים אנחנו לא מתקרבים. • מוצרי חשמל – יש מגוון רחב של סירי אורז חשמליים וקומקומים לתה. אפשר למצוא גם מקררים, מייבשי כלים וכיריים חשמליות. • כלי מיטה – את כל הסדינים, ציפות, כריות ושמיכות קנינו בסופר. הכל מצועצע נורא, ואי-אפשר למצוא סדינים בלי הדפסים של פרחים או של כלבלבים. עשינו כמיטב יכולתנו, ועדיין המיטה שלנו נראית כאילו הוצאנו אותה מבית בובות ויקטוריאני. • צעצועים – איפה, מחוץ לסין, אפשר למצוא משגר קטיושות מלגו? האוכל פה זול עד כדי בדיחה עבורנו: מים בחצי שקל לבקבוק, עוף בגריל בחמישה שקלים, תפוזים טריים בחצי שקל לקילו. גם המוצרים האחרים זולים: שמיכה+סדין+ציפות במאה שקלים, סיר אידוי תלת-קומתי בחמישים שקלים. למרות רשימת ההלל, יש מוצרים שקשה מאד למצוא, כמו גבינות או חלב טרי. הסינים כמעט ולא שותים חלב, הם לא יכולים לעכל אותו (lactose intolerant). יוגורטים מאד פופולריים (בכל מיני טעמים, כולל תירס), אבל יש רק חלב עמיד, וגם אז צריך לבדוק שקונים חלב פרה ולא חלב סויה או חלב בוטנים. עברנו ארבעה סופרים שונים עד שמצאנו סניף של רשת Carrefour הצרפתית שבו יש חלב טרי וגבינות מיובאות מאוסטרליה. לחם הוא גם בעייתי – הסינים חושבים שהלחם המערבי הוא מלוח מדי, כך שהלחמים המקומיים מתוקים ורכים מאד. הם גם צבעוניים, בגוונים של ירוק, סגול וורוד. בדרך-כלל אנחנו קונים את הלחמים המערביים יותר, אבל מדי פעם אנחנו מנסים גם את המאפים המקומיים. כבר התאהבנו בבּאוֹ שהוא בעצם גוש של בצק דחוס ומאודה, אבל הלחמניה המתוקה עם הנקניקיה בפנים הייתה כישלון מוחץ. לא רחוק היום שננסה גם את הלחם עם הקוביות הצבעוניות – לא רחוק, אבל גם לא קרוב מדי. לכתבות נוספות של אור גראור: • השכונה שלנו בסין » • המורה לאנגלית » |