המקומות המסתוריים והמיוחדים שלא הכרתם

העולם שלנו מלא בניסים ונפלאות, ויש בו לא מעט מקומות מסתוריים, מיוחדים ויוצאי דופן. אתרים רבים שהמסתורין אופף אותם כבר זכו לתהילה עולמית – מסטונהנג' בבריטניה, דרך משולש ברמודה ועד לאיי הפסחא. אבל יש גם הרבה מקומות מסתוריים ומוזרים שעדיין לא כולם שמעו עליהם. בחרנו להביא כאן כמה מקומות כאלה, חלקם עדיין נחשבים בגדר תעלומה ואילו לחלקם יש הסבר, מה שלא גורע מהמיוחדות של המקום.

סלעי מוארקי, האי הדרומי, ניו זילנד
אחד מאתרי הטבע הפופולריים בניו זילנד הוא אתר סלעי מוארקי (Moeraki Boulders) בחוף קואקואה (Koekohe) שבאי הדרומי, ולא קשה להבין מדוע. על החוף היפהפה פזורים עשרות סלעים בצורת כדורי אבן גדולים ומושלמים שמעניקים למקום תחושה בראשיתית. חלק מהסלעים מחורצים בצורת משבצות כך שמי שרואה אותם מרחוק עשוי לחשוב שמדובר בשריון של צב ענק. אין הסבר ודאי לתופעה, אבל ככל הנראה הכדורים נוצרו מסחף על קרקעית הים, ואילו צורתם הכדורית מוסברת בריבוי מינרלים ומשקעים שהצטברו והתגבשו בצורה שווה מסביב לסלע. יש דוגמאות מוספות של סלעים כאלה בעולם, אבל הגודל והצורה של סלעי מוארקי הופכים אותם לתופעה יוצאת דופן.

חלק מהסלעים במוארקי נראים כשריון ענק של צב | צילומים: שאטרסטוק

עמק הכדורים, טוריש, קזחסטן
גם בקזחסטן יש תופעה של כדורי סלע ענקיים. הכדורים, שנמצאים בעמק טוריש (Torysh), בסמוך לעיר שטפה (shetpe) במערב קזחסטן, הם כדורי סלע סימטריים בשלל גדלים. יש בהם כדורים זעירים ויש כדורי ענק בגודל של מכונית, כאשר קוטרם של מרבית הכדורים הוא כשלושה-ארבעה מטרים. הכדורים נראים כאילו נחצבו ביד אדם, אם כי לאיש אין הסבר ממשי כיצד הם קיבלו את צורתם. הדעה הרווחת היא שמדובר בתהליך טבעי של בליה כתוצאה מרוחות וגשמים, ויש גם סברות שמדובר באפר וולקני או בתוצאה של תהליכים טקטוניים.

גם בקזחסטן יש כדורי סלע ענקיים


שער הגיהנום, דרווזה, טורקמניסטן
כפר הנוודים דרווזה (Derweze) ששוכן בליבו של מדבר קארה קום בטורקמניסטן נראה במבט ראשון ישוב רגיל למדי, אך למעשה, הוא יכול לשמש בקלות כתפאורה הולמת לסרט אימה. בסמוך לכפר, באמצע המדבר, פעור בקרקע מכתש בקוטר של כשבעים מטר, אשר בתוכו בוערת ברצף אש מאז 1971. המראה של האש אשר אינה כבה והחום הרב שהיא מפיצה העניקה לאתר, במידה רבה של צדק, את הכינוי "השער לגיהינום". לתופעה יוצאת הדופן הזו אחראים גאולוגים סובייטים, שקדחו במקום בראשית שנות השבעים. ציוד הקידוח שלהם נפל פנימה, ואז הם גילו שהבור מלא בגז רעיל. הם סברו שאם ידליקו את הגז הוא יתכלה בתוך כמה ימים, אך הערכתם היתה שגויה ומאז ועד היום האש בתוך הבור בוערת.

השער לגיהנום בדרזווה. הבור בוער ברצף מאז 1971

מבט נוסף על השער לגיהינום

חוף הזכוכיות, מפרץ אוסורי, רוסיה
מי שמבקר במפרץ אוסורי (Ussuri Bay) באזור וולדיווסטוק (Vladivostok) ברוסיה, ייתקל בחוף ססגוני במיוחד – תוצאה של אינספור שברי זכוכיות המנצנצים בשלל צבעים. קשה להאמין שהחוף המרהיב הזה, שתיירים מגיעים מרחוק במיוחד כדי לראותו, הוא למעשה תוצאה של  זיהום הסביבה. באזור נמצא מפעל זכוכית, ובמשך שנים נהגו להשליך את הפסולת ושברי הזכוכיות לנהר הסמוך, משם הם זרמו אל הים. הגלים החליקו את שברי הזכוכיות וסחפו אותם אל החוף. בימי שמש הזכוכיות מנצנצות ויוצרות מראה מושך ויוצא דופן.

חוף הזכוכיות במפרץ אוסורי

מבט מקרוב על חוף הזכוכיות

ישו הטבוע, מפרץ סן פרוטוסו, איטליה
מי שצולל במעמקי הים במפרץ סן פרוטוסו (San Fruttuso) בריביירה האיטלקית, עשוי להיתקל במראה רב עצמה, ויש שיאמרו – עוכר שלווה. על קרקעית הים ניצב פסל ברונזה של ישו, שנקרא Il Cristo degli Abissi ("ישו בתהום" באיטלקית), גובהו שני מטרים וחצי והוא מרים את ידיו כלפי מעלה. בשונה מתופעות מסתוריות אחרות, במקרה הזה ידוע מי אחראי לפסל ולמיקומו יוצא הדופן – פיסל אותו גידו גלטי והוא הונח בקרקעית המפרץ ב-22 באוגוסט 1954. גרסאות נוספות של הפסל הזה נוצקו מאותה תבנית והושקעו בים – האחת באי גרנדה ואחרת במעמקי הים בפארק הימי ג'ון פנקאמפ (John Pennekamp Coral Reef State Park) בקי לארגו בפלורידה.

פסל של ישו ניצב במעמקי הים בקי לארגו, פלורידה 

מבנה רישאת, מאוריטניה
לא אחת קורה שמטייל מגיע למקום שנחשב למסתורי ולא מבין על מה המהומה. הסיבה לכך היא שבחלק מהמקרים, עצמתו ומוזרותו של המקום ניכרים רק מלמעלה. זה המקרה של מבנה רישאת (Richat) במאוריטניה, מבנה גאולוגי מעוגל ורחב ממדים ששוכן בלב הסהרה. רק במבט מלמעלה ניתן להבחין בכך שהוא נראה כלוח מטרה שהטבע יצר. בשל המראה המיוחד שלו הוא מכונה "עין הסהרה". המקום נראה בצורה הטובה ביותר מהחלל, ולמעשה הוא צולם לראשונה על ידי אסטרונאוטים ב-1965. המראה הבולט בלב הנוף המונוטוני של הסהרה הפך אותו לנקודת ציון לצוותי מעבורות החלל. יש כמה תאוריות המסבירות את היווצרותו של המקום, בהן טענות שהוא נוצר מפגיעת מטאוריט, שזוהי כיפה שכבתית אשר נוצרה כתוצאה מפליטת לבה ועוד.

תמונת לוויין של מבנה רישאת בלב מדבר סהרה | צילום: NASA

מפלי הלהבה הנצחית, ניו יורק
פארק צ'סטנט ברידג' (Chestnut Bridge) שבמערב מדינת ניו יורק נראה כעוד פארק טיפוסי לאזור, עם גבעות המכוסות ביערות ערמונים ופלגי מים. גם המפל הלא גדול שבפארק נראה תמים למדי. אבל במערה שבבסיס המפל בוערת תמיד להבה, כאילו מישהו הדליק שם נר שאינו כבה לעולם – דבר האחראי על הכינוי "מפלי הלהבה הנצחית" (Eternal Flame Falls). מקורה של הלהבה בגז מתאן שדולף מתחת לפני הקרקע, מה שיוצר פני שטח דליקים מאוד. מבקרים שהגיעו למקום החליטו לנסות להבעיר אש, ומאז האש בוערת מתת למפל, או כך לפחות מספרת האגדה. למען האמת, ולמרות השם המבטיח, מדי פעם המים מכבים את הלהבה והיא בוערת שוב רק אחרי שמטייל נחוש מדליק אותה מחדש. 

האש הבוערת (כמעט) תמיד במפלי הלהבה הנצחית | צילום: Mpmajewski, CC BY-SA 3.0 

האבנים הנודדות, עמק המוות, קליפורניה
אחת התופעות שהסעירה במשך שנים את דמיונם של רבים, בעיקר של מדענים, היא תופעה שמתרחשת בעמק המוות בקליפורניה ומכונה "האבנים הנודדות", אם כי יהיה הולם לא פחות לקרוא לה "האבנים המתגלגלות". סלעי ענק, חלקם שוקלים 300 ק"ג ויותר, אשר לעיתים עמדו שנים יציבים במקומם, זזים באופן מסתורי למרחק של עשרות מטרים ואף יותר, ללא כל עזרה חיצונית הנראית לעין. נתיב התזוזה של האבן נותר ברור על החול, כאשר חלק מהאבנים נעות בקו ישר ואחרות נעות בזיג זג ואפילו במעגל.

אבן נודדת בעמק המוות. האבנים הללו משאירות אחריהן נתיב ברור המראה את כיוון התזוזה 

 ב-2014 סיפקו שני חוקרים פתרון לתעלומה: הם גילו שהאבנים זזות לאחר לילות קפואים במיוחד, שבהם מצטברת על הקרקע המדברית שכבת קרח דקה שנמסה בבוקר עם זריחת השמש והופכת את האדמה לחלקה. הרוח מצידה תורמת גם היא לתזוזתם של הסלעים (מה שלא היה קורה ללא הקרח). ההסבר הזה הפריך תיאוריות קודמות שניסו להסביר את תזוזת הסלעים – משדות מגנטיים מתחת לקרקע ועד לכוחות מאגיים של האבנים. 

לקריאה נוספת:

		מזג האוויר השתגע – יש דרמות בשמים החורף הים תיכוני לא מספק לנו דרמות רבות. בין הרבה ימים של שמש יש מדי פעם ימים גשומים ולעתים רחוקות יורד מעט שלג. אבל יש מקומות שבהם הכל סוער וגועש. כתבה מצולמת על מזג אוויר משוגע

 בתמונה הפותחת: סלעי מוארקי בניו זילנד