המסלול היהודי בפורטוגל – בעקבות סודות האנוסים

פורטוגל יושבת לחופי האוקיינוס האטלנטי, בקצה הדרום מערבי של יבשת אירופה. גרים בה כ-10 מיליון תושבים וגודלה פי חמישה מגודל מדינת ישראל. החל מתחילת המאה ה-15 יצאו ספניה של פורטוגל לגלות דרכי מסחר ימיות, והראשונה שבהן – הדרך הימית לתת-יבשת הודו העשירה בתבלינים. היציאה לימים הפגישה את הפורטוגלים עם עולם חדש לאירופאים – אפריקה, דרום אמריקה, צפון אמריקה וקנדה וכן דרום מזרח אסיה. במאות 17-16 פורטוגל הייתה אימפריה עולמית ענקית.

לראשונה הגיעו יהודים לפורטוגל כבר במאה השנייה לספירה. הישוב היהודי גדל במאה ה-12, עם כינונה של פורטוגל כמדינה עצמאית וכן קיבל תגבורת מכיוון ספרד, כשבכל גל פרעות מצאו יהודי ספרד מפלט במדינה השכנה, פורטוגל. שיא ההגירה מספרד לפורטוגל התרחש בשנת 1492, השנה בה חל גרוש יהודי ספרד. באותן השנים כל אוכלוסיית פורטוגל מנתה כמיליון נפשות, כאשר רבע מהתושבים היו יהודים. ארבע שנים לאחר גירוש יהודי ספרד, המלך הפורטוגלי ניצר, במרמה, את כל היהודים שחיו בפורטוגל – הוותיקים ואלו שבאו אליה מספרד.

לקריאה נוספת:

• מדריך מסע אחר לפורטוגל
• מדריך מסע אחר לליסבון
• פורטוגל מחוץ למסלול
• פורטוגל עם ילדים
• פורטו – עשרת הגדולים

בטראנקוסו, באר מים ששימשה את הרובע היהודי ואת בית הכנסת העתיק שנהרס בהוראת האינקוויזיציה. ברקע נראה מבנה בית הכנסת החדש | צילומים בכתבה: תמי פורטיס

היהודים הפכו ל"נוצרים חדשים" (Novos cristãos) ומי מהם שהמשיכו לקיים את דתם היהודית, עשו זאת בהסתר. כבר במחצית הראשונה של המאה ה-16 התקיימה האינקוויזיציה הפורטוגלית (אחותה הספרדית קדמה לה), כנגד אותם נוצרים "מתחזים" המקיימים את דתם הקודמת (יהודים ומוסלמים) באין כל רואה. הדיבור על היהדות פסק, הפחד מהאינקוויזיציה ומהלשנות השכנים שיתק, ולמעשה אנשים ידעו שבבתיהם נוהגים במנהגים כאלו ואחרים, אך הס להזכירם ולדבר אודותם. היו ילדים ששאלו את הוריהם לפשרם של נוהגים אלו והתשובה הקלאסית הייתה: "אנו עושים את מה שסבתא עשתה…". במקביל, התקיימו גם הרבה נישואי תערובת בין "נוצרים חדשים" ל"נוצרים וותיקים", בעיקר בני המעמדות היותר גבוהים ומשכילים. הגן היהודי החל להתפשט בכרבע מאוכלוסיית פורטוגל.

כתובת על קיר בית "נוצרים חדשים" בטראנקוסו

חלפו השנים. בתחילת המאה ה-20 בא הקץ למלוכה, המושבות הפורטוגליות התקוממו, פורטוגל הענקית ירדה מנכסיה ומשטר דיקטטורי אכזרי, בראשותו של אנטוניו סאלאזאר, ניסה לייצב את כלכלתה. הדיקטטור ומשטרו רדפו את אלו שקיימו את דתם בסתר, דבר שגרם לצאצאי האנוסים לפחד מתמשך ולהתחפרות מתחת לפני השטח.

במלחמת העולם השנייה שמרה פורטוגל על ניטרליות. בשנת 1974 התקיימה הפיכה ששמה קץ למשטר הדיקטטורה.

גשר דרכו נכנסו מגורשי ספרד לפורטוגל, בעיירת הגבול פורטאז'ם

500 שנים לאחר הניצור ההמוני פורטוגל הפכה לאחת מארצות אירופה היותר עניות וחסרות משאבים כלכליים. בתחילת המאה ה-21 הבינו בפורטוגל שענף התיירות יכול להיות משענתה הכלכלית העיקרית: יפי הטבע שלה ביחד עם אוצרות ארכיטקטוניים בני מאות שנים שנותרו מתקופת האימפריה הגדולה, מזג האוויר הנוח, אלפי הקילומטרים של חופים, בהם מהטובים בעולם לגלישת גלים, תרבותה, מאכליה ואופיים הנינוח והלבבי של תושביה, ביחד עם השקעות ענק בתשתיות ובהשתדרגות גורפת, הפכו אותה תוך שנים מעטות ליעד התיירותי החם של אירופה.

בית הכנסת העתיק בתומר. המבנה אינו שונה משאר בתי השכונה ואינו בולט על פי הוראות המלך

במקביל, קומץ מצאצאי האנוסים "תפס אומץ" והחל לשאול על עברו. בבתי הספר לא מלמדים על תקופת הניצור. אותו הקומץ שם לנגד עיניו מטרה ללמד את הפורטוגלים חלק חשוב ונסתר מהיסטוריית עמם. אנשים אלו החלו לקנות בתים שנבנו, בעיקר במאות 14-15, כבתי כנסת, לשקמם ולהפכם ל"מוזאונים יהודים", למשל בעיירות Tomar ,Castelo De Vide ועוד. קהילה קטנה בעיירה Belmonte חזרה ליהדותה והפכה לאטרקציה תיירותית ולמקום חשוב על מפת התיירות הפורטוגלית. חשיפת יהודי בלמונטה נתנה ועדיין נותנת דחף לבני אנוסים אחרים להוציא מהמרתפים דברי יודאיקה עתיקים שעברו בסודי סודות בתוך המשפחה.

בית הכנסת בבלמונטה נבנה בשנת 1996 לקהילת האנוסים שגויירה וחזרה ליהדות

לעתים מתגלים ממצאים חסרי בעלים, כמו הסיפור הבא: בצד המזרחי של רכס הרי הכוכב (Serra da Estrela), שבצפון מזרח פורטוגל, שוכנת עיירה בשם קוביליה (Covilha). בקיץ 2016 שופץ בית ישן שבמשך מאות שנים דיירים רבים שהו בין כתליו. בזמן הריסת הקירות הפנימיים התגלתה תקרה כפולה. על קרקעית התקרה היה מונח ספר תורה מהודר.

למקום הגיעו חוקרים רבים. ההתלהבות הייתה עצומה. הספר נלקח למוסדות הממשלתיים ועדיין מנסים ללמוד ממתי הוא, מי היו בעליו, היכן נכתב ועוד שאלות רבות הזקוקות למענה. סיפור זה הגיע לכותרות העיתונים ויבוא היום וספר התורה ישוכן במקום של כבוד שימשוך אליו תיירים רבים.

גגות הרובע היהודי בקשטלודה וידה, מתחת למבצר שממנו אפשר היה להשקיף ולהלשין לאינקוויזיציה על כל מה שקורה ברובע

סיפור נוסף: תעלומה מסתורית העסיקה דיירים בבניין עתיק מהמאה ה-16 שבעיר קוימברה  (Coimbra), בירתה הראשונה והעיר האוניברסיטאית של פורטוגל. התעלומה הייתה רטיבות מתמדת המתפשטת בבניין. דיירי הבניין פנו לעזרת אנשי העירייה. הללו הגיעו עם מיטב המהנדסים והפועלים. הם הקיפו את המבנה, נכנסו דרך כל הפתחים הגלויים והנסתרים ומצאו פתח נסתר באחת הרצפות שבקומת המרתף. הם הרימו את המכסה שסגר על הפתח והבינו שמתחתם נמצא חדר משונה. הם ירדו אל החדר, שהכיל שבע מדרגות שהובילו לאגן טבילה. בגומחות שבקיר נותרו גופי תאורה ששימשו את באי המקום, בקיר החיצוני היה פתח דרכו נכנסו מי הנחל הזורם מתחת לרחוב.

המקווה בקוימברה, כנראה מהמאה 16

הם גילו את מקור הרטיבות, אבל לא הבינו את משמעותו של החדר. הם פנו לעזרת הפרופסורים מהאוניברסיטה. הללו חשדו שמדובר במשהו שהוסתר על ידי האנוסים שקיימו את יהדותם בסתר. לטובת פענוח התעלומה גויסו רבנים ומומחים ליהדות מישראל ומארצות הברית. כולם הגיעו למסקנה אחת ויחידה – שזהו מקווה טוהרה שנבנה במאה ה-16. מי היו הבונים, את מי שימש המקווה, כמה שנים פעל ועד מתי? על שאלות אלו לא ניתנה תשובה. לא רחוק הזמן שהמקווה ייפתח לקהל ויהיה אתר תיירותי חשוב מאוד.

קרולינו טפה דז'ו, בן למשפחת אנוסים, לשעבר ראש עיריית קשטלו דה וידה, ממובילי לימוד ושימור העבר היהודי בפורטוגל. בידיו – מפתחות מהמאה ה-15 שנדדו עם תושבי קשטלו דה וידה לאיזמיר ומשם לישראל וארצות הברית. בת משפחה, שמתגוררת בארה"ב, נתנה לו אותם במתנה והם יוצגו במוזיאון היהודי (בית הכנסת הישן) בקשטלו דה וידה

בני האנוסים שרצו לקבל תשובות לגבי עברם מבינים עכשיו שהם מחזיקים בביצת זהב: התיירים הבאים לעיירות הנידחות הם משאב תיירותי וכאן המקום לשתף את היזמים למיניהם, את ראשי העיירות ואת הנמצאים בעמדות מפתח, לטובת מיזם התיירות היהודי, שבאמצעותו הכלכלה המקומית תתרומם. ואכן יש שיתוף פעולה מלא. יד לוחצת יד, הכלכלה משתפרת וכולם מרוצים. "המסלול היהודי" – Ruta Judaica – הוא כבר חלק בלתי נפרד מהתיירות הפורטוגלית.

כך הופך "המשאב היהודי" לחלק חשוב ומשמעותי בפיתוח התיירות העולמית בפורטוגל.

בתמונה הפותחת: המעיין במרכז הרובע היהודי בקשטלו דה וידה. המבנה, ובמרכזו פסל של צבעוני, הוא מתנת משפחת שפינוזה שגרו בעיירה והיגרו להולנד | צילום: שאטרסטוק

____

תמי פורטיס – מדריכה בכירה באיילה גיאוגרפית