המאה של הגלובליזציה

לחיצות המקש של גולשי אינטרנט מיוסרי מצפון בעולם המערבי לא יספיקו להשביע את רעבונם של 790 מיליון בני אדם רעבים בעולם השלישי, להם צריך להוסיף את 34 מיליון הרעבים בעולם הראשון – רובם ממדינות מזרח אירופה ומהרפובליקות של ברית המועצות לשעבר. חלקם, פליטי המשטרים הקומוניסטיים, מחטטים בערמות שבמזבלות המקומיות וממתינים למימוש ההבטחה אודות גן העדן הקפיטליסטי.

לפי נתוני האתר, מדי 3.6 שניות מישהו בעולם מת מרעב. ארגון המזון והחקלאות של האו"ם מציין בדו"ח האחרון שלו לשנת 1999, כי זו הפעם הראשונה שהמחסור במזון הוא תוצאה של פעולותיהם של בני אדם – מלחמות אזרחים ומשברים כלכליים – ולא תוצאה של אסונות טבע.

על מחסור במזון אפשר להתגבר על ידי הקצאת משאבים לפיתוח החקלאות, אולם המשאבים הללו אינם בנמצא, וחובן הכספי של המדינות הרעבות בעולם השלישי למדינות המערב אינו מאפשר להן לקבל אשראי נוסף. ניקח, למשל, את מדינת טנזניה: הוצאותיה של טנזניה על תשלום חובות גדולות פי ארבעה מהוצאותיה על שירותי בריאות ופי תשעה מתקציבה לחינוך בסיסי.

כפר גלובלי וירטואלי בלי טלפונים
על סף כניסה למילניום הבא, כדאי להזכיר כי בעולם שבו חיים שישה מיליארד אנשים, 1.3 מיליארד מהם מתקיימים מפחות לדולר ליום. עלות אריח חרסינה במטבחו של ביל גייטס, האיש העשיר ביותר בעולם – 450 לירות שטרלינג – כפולה מההכנסה השנתית הממוצעת במדינות העניות ביותר של אפריקה. העושר של גייטס ועוד 224 האנשים העשירים ביותר עולה על הכנסתם השנתית של 47 אחוזים מאוכלוסיית העולם.

קיים דימוי נפוץ שהעולם הראשון הוא אורבני והעולם השלישי הוא אגררי. כלומר, שרוב תושבי העולם הראשון חיים בערים ואילו רוב תושבי העולם השלישי חיים בכפרים. הדימוי הזה מוטעה. על פי דו"ח של הבנק העולמי משנת 1999, יותר ויותר מעניי העולם חיים בערים. מספר תושבי הערים בארצות מתפתחות יגיע בשנת 2000 לשני מיליארד, כפול ממספר בני האדם החיים בערים בארצות מפותחות. מתוך אוכלוסיית תושבי הערים בעולם השלישי, ל־220 מיליון בני אדם אין גישה למים נקיים. 60 אחוזים מהם סובלים מבעיות דיור חמורות. בקראצ'י, אחת הערים הגדולות בפקיסטאן, חיים 11 מיליון איש. חצי מהם חיים בבקתות מאולתרות בלי גישה למים, ללא מערכת ביוב וללא מערכת דרכים.

זיהום האוויר בערים הצפופות של העולם השלישי הוא בדרגה כזו, ש"עבור רוב הילדים, שיעור הנזק בנשימת אוויר בערים אלו ביום אחד שווה למידת הנזק שבעישון שתי חפיסות סיגריות ביום", כותבים מחברי הדו"ח. בניו דלהי שבהודו, למשל, עשרה אחוזים מן הילדים סובלים מאסטמה הנגרמת מזיהום האוויר. במאה הבאה יהיו ערי העולם מחולקות לכאלה

מצרים. 75 אחוזים מקווי הטלפון מותקנים בעולם המערבי, שבו חיים רק 17 אחוזים מכלל האוכלוסיה בעולם. בכל יבשת אפריקה מותקנים רק 14 מיליון קווי טלפון, פחות ממספר הקווים במנהטן | צילום: אלעד גונן

שמסוגלות להגן על תושביהן ולספק להם שירותים בסיסיים, ולערים, רובן המכריע בעולם השלישי, שתשמשנה מלכודות מוות לגרים בהן.

בלהט הרטוריקה אודות מהפכת המידע, ההופכת את כולנו לאזרחי הכפר הגלובלי הווירטואלי, נדמה שנשתכחה העובדה כי בעולם קיימת אוכלוסיה גדולה שטרם התוודעה להמצאת הטלפון. 75 אחוזים מקווי הטלפון מותקנים בעולם המערבי, שבו חיים רק 17 אחוזים מכלל האוכלוסיה בעולם. בכל יבשת אפריקה מותקנים רק 14 מיליון קווי טלפון, פחות ממספר הקווים במנהטן שבניו יורק. אין פלא, ש־80 אחוזים מאתרי האינטרנט הם בשפה האנגלית והם מובנים לכל היותר לעשרה אחוזים מאוכלוסיית העולם. הם לא שותפים ל־e-commerce ולא ל־e-buy, ומושגים בסיסיים באינטרנטית, כמו Amazon ו־Yahoo, נשמעים באוזניהם כסוואהילית מערבית. חלק גדול מהם עדיין לא רכש כישורים בסיסיים של קריאה וכתיבה. הטכנולוגיה החדשה רק מדגישה את הפיכתו של הרוב הזה לרוב דומם, שקולו לא נשמע.

פוליטיקת זהות נגד "היפים והאמיצים"
האלף הבא הוא האלף של הגלובליזציה – זרימה חופשית של סחורות, הון ובני אדם, תהליכים שבהם החלל והזמן מתכווצים וגבולות נעלמים. התהליכים הללו טומנים בחובם הזדמנויות להגדלת רווחתם של כל אלה שחיים על כדור הארץ. בפועל, הם פועלים לטובת חלק קטן מאוד מאוכלוסיית העולם. התלות ההדדית פועלת להרחבת הקיטוב החברתי והכלכלי בין מדינות ולהגדלת פערים בין קבוצות אוכלוסיה שונות בתוך מדינות.

איל ההון, טד טרנר, בעליה של רשת CNN, רשת שהיא עצמה סמל לכפר הגלובלי התקשורתי, מודה: "התקשורת, התחבורה והטכנולוגיה מאיצות את תהליכי הגלובליזציה, אבל המאבק בעוני נשאר מאחור. הגלובליזציה נעה במהירות קדימה, אבל נדמה שהיכולת להבין אותה ולהגיב לתוצאותיה היא בהילוך איטי".

טרנר יודע על מה הוא מדבר. המשבר בשוק הפיננסים שפקד את דרום־מזרח אסיה ואשר נגרם, בין היתר, על ידי פעולותיהם של כמה ספקולנטים עולמיים בבורסות העולם, הביא לחיסול מקומות תעסוקה של מיליוני בני אדם באיזור ולקיצוצים בשירותים חברתיים בכל מדינות העולם. עולם שבו סכום הסחר היומי בבורסות העולם הוא 1.5 טריליון דולר הוא עולם לא יציב.

כללי המשחק של הגלובליזציה הם כללי השוק. הכוח המניע הוא רווח, לא רווחה. בתחרות

הודו. הסדר הכלכלי-חברתי הקיים מתיר ניצול אוכלוסיות חלשות, למשל עבודת ילדים. לפי "אתר הרעב", כל 3.6 שניות מישהו בעולם מת מרעב. 75 אחוזים מהם – ילדים מתחת לגיל חמש צילום: דובי טל

הזו יש מרוויחים ויש מפסידים. על פי דו"ח לפיתוח אנושי של האו"ם לשנת 1999, לחמישית מאוכלוסיית העולם, החיה במדינות בעלות ההכנסה הגבוהה ביותר, יש שליטה על 86 אחוזים מהתוצר העולמי, 82 אחוזים מהיצוא העולמי ו־68 אחוזים מההשקעות הזרות העולמיות. מנגד, לחמישון התחתון, הכולל את המדינות העניות ביותר בעולם, יש רק אחוז אחד בכל אחת מהקטיגוריות הללו.

גלובליזציה צרכנית המצויה במרדף אחר רווח מפיצה גם מוצרי תרבות אחידים, שמקורם בתרבות הבידור האמריקאית. ענף היצוא הגדול ביותר של השוק האמריקאי אינו מכוניות או מטוסים, אלא בידור. CNN, MTV ומוצרי ההפקה האחרים של תעשיות הבידור האמריקאיות הענקיות נתפסים יותר ויותר כאיום על הזהות התרבותית והלאומית של קולקטיבים שחוששים לאבד את חירותם, ועומדים בתוקף על זכותם הבסיסית לשמר ולעצב את זהותם הייחודית. מחאתו של אותו איכר צרפתי, שהפך גיבור לאומי לאחר שדהר עם טרקטור לתוך סניף מקומי של חברת מקדונלד'ס האמריקאית, ביטאה את ההתנגדות למה שנתפס בעיני רבים כניאו־קולוניאליזם קולינרי. פוליטיקת הזהות, המבטאת את דרישתן של קבוצות אתניות להגדרה עצמית תרבותית, היא בין היתר תגובת נגד לתהליכי כור ההיתוך שמנסה לכפות השוק הכלכלי ונגד האימפריאליזם התרבותי הברוטלי, שבשורתו היא "היפים והאמיצים" ו"צעירים חסרי מנוח".

האלף הבא יעמוד בסימן המתח הזה שבין הגלובלי ללוקלי – יצירת תנועת התנגדות המבוססת על עיצוב זהות ותחושת שייכות מקומית כנגד השיטפון התרבותי הגלובלי. ה"גלוקליזציה" תהיה המגמה של תחילת האלף הבא – תהליכים של חיזוק תחושת השייכות המקומית יחד עם התחברות לתהליכים כלל עולמיים. חיזוק הזהות המקומית יכול להוביל לעושר תרבותי ולפלורליזם, אבל הוא עלול ליצור בדלנות וגטואיזציה חברתית ותרבותית. בעולם שבו יותר מ־130 מיליון מהגרים רשומים חיים מחוץ למדינותיהם, שנאת זרים עלולה להיות קטלנית.

קפיטליזם בלי תעסוקה ובלי מיסים
דו"ח האו"ם לפיתוח אנושי מציין כי עשרת הקונצרנים הגדולים ביותר בעולם שלטו בשנת 1998 על 86 אחוזים משוק הטלקומוניקציה, על 85 אחוזים משוק חומרי הריסוס ועל 70 אחוזים משוק המחשבים. נתונים אלו ממחישים את העובדה כי השחקנים המרכזיים בעולם הכלכלי החדש הם קונצרנים רב לאומיים וכי ריבונותן הכלכלית של מדינות הלאום הולכת ונחלשת.

הקונצרנים הרב לאומיים הללו יכולים לייצא מקומות תעסוקה לכל רחבי העולם, לייצר במקומות שבהם הם משלמים לעובדים את השכר הנמוך ביותר ובמדינות שבהן המחויבויות לשמירה על איכות הסביבה או לזכויות עובדים הן החלשות ביותר.
הקונצרנים גם מעדיפים מדינות שבהן הם לא צריכים לשלם מיסים. הצלחת המנהלים נמדדת ביכולתם להקטין את עלויות העבודה, כלומר לקצץ במספר המשרות ובשכר העובדים. הסוציולוג הגרמני אולריך בק מכנה את הסדר הכלכלי החדש הזה "קפיטליזם ללא תעסוקה ומיסים". מדינת הרווחה המערבית שהכרנו במחצית השנייה של המאה ה־20 הולכת ומשנה את פניה.

פוליטיקאים שאינם רוצים לאבד את שלטונם חייבים להפגין יחס נדיב כלפי הקונצרנים הללו, אחרת מדינותיהן תיענשנה בבריחת הון ומפעלים, מנוסה המביאה בעקבותיה אבטלה והרעה במצבם הכלכלי של התושבים. הרעה זו מובילה לאיבוד התמיכה הפוליטית בשליטים הקיימים. השוט הכלכלי יוצר פוליטיקה מסוג אחר, שמכרסמת בפוליטיקה של

הודו. 1.3 מיליארד מתושבי כדור הארץ מתקיימים מפחות לדולר ליום. העושר של 225 האנשים העשירים ביותר בעולם עולה על הכנסתם השנתית של 47 אחוזים מאוכלוסיית העולם | צילום: ידיד לוי

מדינת הלאום המסורתית, המבוססת על עקרון השוויון. הפוליטיקה הזו גם מטשטשת את קו התיחום בין פוליטיקה לכסף, קו שנועד למנוע את השחתת הפוליטיקה הדמוקרטית על ידי בעלי הממון.

ההפגנות בדצמבר 1999 של עשרות אלפי מפגינים נגד ארגון הסחר העולמי בעיר סיאטל בארצות הברית הן ביטוי מחאה נגד הסדר הכלכלי־חברתי, המשעבד ערכים מוסריים ואינטרסים חברתיים של רבים לאינטרסים כלכליים צרים של מעטים. הקואליציה הססגונית, שכללה ארגוני עובדים, שוחרי איכות הסביבה, פעילים קהילתיים ואנשי דת, הדגימה לראשונה צורות התארגנות וגיוס פוליטיות חדשות. תוך שימוש בתוצרי המהפכה הטכנולוגית, השתתפו בפוליטיקה הווירטואלית הזו אלפי אזרחים, שיצרו רשת תקשורת גלובלית ואפקטיבית בעזרת דואר אלקטרוני ואתרי אינטרנט.

המפגינים מחו נגד סדר כלכלי־חברתי המקדש – בשם ליברליזציה כלכלית – פגיעה בזכויות עובדים ובאיכות הסביבה ומתיר ניצול אוכלוסיות חלשות, למשל עבודת ילדים. קואליציית סיאטל מצביעה על מגמה בפוליטיקה העתידית: מעתה, מלבד מפלגות מסורתיות וקבוצות אינטרס צרות, ייכנסו למעגל הפוליטי שחקנים חדשים – קואליציות חברתיות רחבות, חוצות גבולות לאומיים, שלהן אינטרסים דומים וערכים משותפים.
מחאתם של מפגיני סיאטל לא היתה נגד הגלובליזציה, אלא נגד תוצאותיה החברתיות. בשורתם החדשה טמונה בהצעתם לגלובליזציה מסוג אחר – גלובליזציה דמוקרטית, שבה בצד קולם של בעלי ההון יישמע קולן של קבוצות אחרות, המעוניינות בגלובליזציה עם פנים אנושיות.

הזמן והחלל מתכווצים והכפר הגלובלי הולך ונעשה מצומצם יותר. הצפיפות הזו יכולה להפוך למלחמת הכל בכל, שבה שורדים רק החזקים והשאר נידונים לחיי עליבות חסרי ערך וכבוד. האלטרנטיבה היא לעשות מאמץ לכונן תהליכים חדשים שיפעלו לייסודו של סדר כלכלי, חברתי, סביבתי ותרבותי שוויוני וצודק יותר. סדר שבו יש מקום לכולם, גם לרובה של אוכלוסיית העולם, שבסוף המאה ה־20 מוצאת את עצמה חסרת כל, מנוצלת ומושתקת בשולי הכפר, ממתינה שגולש אינטרנט בעל מצפון יקיש נקישה באתר הרעב.