הכותל המערבי – תעלומה ופתרון

בין המסמכים נמצאו גם מכתבים מארץ ישראל, ובהם חמישה מירושלים. וכך כתב מושל ירושלים לפרעה אח'נאתון לפני כ-3,350 שנה: "למלך אדוני… יואיל נא המלך להקשיב לעבד חפה, עבדך, וישלח צבא שיוכל לשמור על ארץ המלך למלך. אולם אם לא יהיה צבא, הרי ארץ המלך תעבור אל החבירו וזה יהיה גורל הארץ. ידאג נא המלך לארצו" וממה פחד המושל? מן החבירו, שמם הקדום של שבטי ישראל העבריים, שבסופו של דבר כבשו את ירושלים ואת כל ארץ ישראל. אי אפשר לעסוק היום בהר הבית בלי לזכור שכבר בראשית ההיסטוריה של ארץ ישראל היה עם ישראל קשור בטבורו אליו ולירושלים.

הגורן שבהר המוריה
ההבטחה האלוהית לאברהם אבינו ניתנה גם בהר המוריה – הוא הר הבית –בירושלים. וכך נאמר שם לאחר עקידת יצחק: "כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמיים וכחול אשר על שפת הים וירש זרעך את שער איביו" (בראשית כב, יז)

דוד המלך כבש בשנת 999 לפנה"ס את יבוס, היא ירושלים – וזו הפכה לבירת ממלכתו. ספר שמואל ב מסתיים בסיפור קניית גורן ארונה היבוסי: "ויקן דוד את הגרן ואת הבקר בכסף שקלים חמישים" (שמואל ב כד, כד).

על הגורן הזאת בהר המוריה בנה שלמה במשך שבע שנים את בית המקדש הראשון, שמתואר בפירוט רב בפרק ו בספר מלכים א. שלמה בנה את בית המקדש בשיא הר המוריה ויישר את השטח סביבו, לאפשר התכנסות המונים בשלושת הרְגָלים. בראש ההר הייתה באותה תקופה שֵן סלע, שכונתה מאוחר יותר "אבן השתייה". בית המקדש הזה חרב בשנת 587 לפנה"ס בידי נבוכדנצאר מלך בבל.

בשנת 538 לפנה"ס כבש המלך הפרסי, כורש השני, את בבל, ושנה אחר כך החלה "העלייה הראשונה" של גולי בבל לירושלים. בראשם עמדו ֹשֵשְׂ בַּצַר הזקן ונציגי "הדור הצעיר": זרובבל בן שאלתיאל ויהושע בן יהוצדק הכהן. העולים הניחו את היסוד לבית המקדש השני, שבנייתו הסתיימה בשנת 515 לפנה"ס.

אבל שיקומן של ירושלים וחצר המקדש התממש רק בימיו של נחמיה, שהגיע לארץ ישראל בשנת 445 לפנה"ס.

בית המקדש וחורבנו
לאחר מסע כיבושיו של אלכסנדר הגדול במזרח בשנת 332 לפנה"ס התפשטה בארץ ישראל התרבות ההלניסטית שהתחזקה והלכה. בשיאה, כשהחליט אנטיוכוס הרביעי, אפיפנס, להפוך את בית המקדש להיכל אלילי, פרץ בשנת 167 לפנה"ס המרד החשמונאי. שלוש שנים אחר כך נחנך המקדש מחדש על ידי החשמונאים. לזכר הנסים הללו אנחנו מדליקים נרות בחג החנוכה.

משנת 37 לפנה"ס עד שנת 4 לפנה"ס ביסס המלך הורדוס, הבנאי הגדול של ארץ ישראל, את מלכותו. בשנת 22 לפנה"ס הרחיב את שטח הר הבית ופיאר את בית המקדש. על בית המקדש המפואר של הורדוס אמרו בתקופתו: "מי שלא ראה בניין הורדוס, לא ראה בניין נאה מימיו." כל זה חרב שנים ספורות לאחר מכן, בתשעה בחודש אב בשנת 70, במרד הגדול נגד רומא, בידי טיטוס וחייליו הרומאים. מאז, יום זה הוא יום אבל וצום, בכי ומספד לעם היהודי. מן התקופה הזאת נותרו בירושלים שרידים רבים, שהחשוב בהם לעם היהודי הוא הכותל המערבי.

הר הבית בשלג | צילום: יח"צ

מדוע לא חרב הכותל המערבי?
מדוע לא חרב הכותל המערבי? המקורות מלאים אגדות וסיפורים על בית המקדש ועל הכותל המערבי ולשאלה הזאת יש תשובה בקהלת רבה. וכך מסופר: במצור על ירושלים השתתפו ארבעה דוכסים, ומלאכת הרס החומות נחלקה ביניהם. שלושה מילאו את תפקידם בנאמנות, ורק אחד התרשל ולא החריב את הכותל המערבי. כשנזף בו טיטוס אמר לו הדוכס הפיקח: בכוונה עשיתי זאת, שכן אילו נהרסו כל הכתלים לא היו יודעים בדורות הבאים איזה יופי החרבת. קיבל טיטוס את ההסבר וציווה להשאיר את הכותל המערבי לדורות שיבואו. וכך, על פי האגדה, ניצל הכותל המערבי ונותר על כַּנוֹ עד היום.

המדרש: "לעולם אין השכינה זזה מכותל מערבי של בית המקדש" (שמות רבה), הביא לדעה המוטעית שהכותל הוא שריד של בית המקדש עצמו, בעוד שלאמִתו של דבר, היה זה הכותל המערבי של הר הבית. זו הייתה אחת הסיבות לכך שבמהלך הדורות הפך הכותל למקום המקודש ביותר לעם היהודי. עם חידוש היישוב היהודי בירושלים על ידי הרמב"ן בשנת 1267, החלה תפילה סדירה של יהודים ליד הכותל המערבי. יותר מ-700 שנה עברו מאז, ועדיין הכותל המערבי נמצא במרכז הכיסופים של העם היהודי בארץ ובתפוצות, ויהודים נוהרים אליו לבכות ולהתפלל לידו כמימים ימימה.

אבן במשקל 400 טון
לאחר מלחמת העצמאות היה הכותל המערבי, כמו כל ירושלים העתיקה, תחת שלטון ירדן, ורק במלחמת ששת הימים שב ועלה לסדר היום של מדינת ישראל. שכונת המוגרבים הרעועה שהקיפה את הכותל נהרסה כדי להגדיל את הרחבה שלפניו לתפילות ההמונים. כך גם החלו החוקרים בחשיפה מדעית סביב הכותל המערבי ומתחתיו. מדהים היה למצוא שם נדבכים אדירים של אבנים במשקל של 70 טון. והשיא: 400 טון משקלה של אבן אחת, שעוביהּ מגיע לארבעה מטרים.

נמצאו גם כתובות עבריות. על אבן אחת נחקקה הכתובת: "לבית התקיעה להכ […]". לדעת החוקרים יש להשלים את המילה ולקרוא: "להכריז". על פי יוסף בן מתתיהו, התנשא בפינה הדרומית-מערבית של הכותל מגדל, שממנו נהגו הכוהנים להכריז על כניסת השבת בתקיעת חצוצרה. כתובת אחרת, מעל לרחוב מרוצף מימי בית שני, חרותה על נדבך שגובהו שישה מטרים: "וראיתם ושש לבכם ועצמותם כדשא." היא לקוחה, בשינוי קל, מדברי הנביא ישעיהו האומר: "וראיתם ושש לבכם ועצמותיכם כדשא תפרחנה" (ישעיהו סו, יד).

החוקרים חשפו מתחת לכותל המערבי סבך של מנהרות, ובהן: "מעבר סתרים", "אולם החשמונאים", "האולם המצולב", "הנדבך רבא", ועוד שפע רב שניתן לבקר בו.

ספר השיאים התלמודי
בתלמוד מצויה רשימת שיאים ומסכת ביצה מפרטת אותם בערך כך: עַז באומות עם ישראל; עז בחיות הכלב; עז בעופות התרנגול; עזה בבהמה הדקה העֵז, והעז באילנות הוא הצלף הקוצני. העומד מול הכותל המערבי ומרים את עיניו רואה צמחייה עשירה המבצבצת מבין האבנים. חדי העין יבחינו שם בשבעה צמחים שונים.

הצלף הקוצני >> שיח ששורד בתנאים קשים, והוא ה"עַז באילנות", כעם ישראל השורד בתנאים קשים. פרחיו לבנים וניצניו משמשים לתיבול למחמצים. שרביטן מצוי >> נמנה עם חשופי הזרע, כמו עצי המחט, ופרחיו האדומים מושכים אליהם את העופות. נפוץ בכל ארץ ישראל. שיכרון זהוב >> הנפוץ בין צמחי הכותל המערבי. מצוי בכל הארץ, בעיקר על סלעים וחורבות. פרחיו הזהובים רעילים ומשכרים, ומכאן שמו. מציץ סורי >> צמח ירוק עד הגדל בין סלעים ועל קירות, לעתים ללא אדמה כלל. צמרנית הסלעים >> בעלת תפרחת זהובה עדינה כפלומה דקה. הבדווים השתמשו בה כפתיל להצתת אש. לוע הארי הסיצילי >> בעל פרחים צהובים בהירים, נפוץ בכל הארץ על קירות וחומות אבן. ארכובית שבטבטית >> צמח הפורח כמעט בכל ימות השנה. שמו במשנה "אבוב הרועה", והיו מכינים ממנו תרופה נגד הכשת נחשים.

תפילה ליד הכותל המערבי | צילום: יח"צ

טיסת הלילה והסוס הפלאי
איך קרה שהר הבית הוא השלישי בקדושתו לאסלאם, לאחר מכה ומדינה? התשובה נמצאת במסורת המוסלמית, המספרת שמוחמד, נביא האסלאם, היה מכוון בשנים הראשונות את תפילתו כלפי ירושלים והמקדש. ומאז החל הקשר העמוק של המוסלמים לירושלים, אל-קָדְס בלשונם. על פי אותה מסורת לקח המלאך גבריאל בשנת 621 לספירה את מוחמד למסע ממכה אל הר הבית – הוא "המסע הלילי" בפי המוסלמים. המסע נערך על גבה של סוסת הפלא בעלת הכנפיים, שנקראה אלְבורק (הברק, בעברית). מוחמד ישן בהר הבית במערה, והמלאך גבריאל העלה אותו השמימה לפגישה עם משה, עם אליהו הנביא ועם ישו.

הר הבית עמד בחורבנו עד לכיבוש ירושלים בידי הח'ליף המוסלמי, עומר בן חטאב, בשנת 638. מאז בנו שם הערבים, וכך אנו רואים היום עשרות מבנים שראשיתם בכיבוש הערבי. כיום ניתן לראות על הר הבית עשרות מבנים מוסלמיים, קצתם קדומים מאוד:

אבן השתייה >> אתר עקדת יצחק ומקומו של הדביר בבית המקדש. אורוות שלמה >> מבנה הרודיאני בפינה הדרומית-מזרחית של הר הבית. אל-אקצה >> המסגד שהוקם בראשיתו על ידי הח'ליף עומר והיה בתחילה מבנה עץ. כיפת הסלע >> בפי הערבים: קובת א-צחרא. בניין מתומן שנבנה בשנת 691 על ידי הח'ליף עבד אל-מלך בן מרואן, סוכך על אבן השתייה שכיפתו צופתה בזהב על ידי הירדנים. כיפת העלייה >> מבנה מתומן מצפון-מערב לכיפת הסלע. על פי המסורת המוסלמית כאן התפלל מוחמד לפני עלייתו לשמים. כיפת השלשלת >> מבנה מפולש בעל 11 צלעות, סמוך לכיפת הסלע. לפי מסורות קדומות, כאן נשמרו לוחות הברית, ולמקום זה מייחסים גם את חלום "סולם יעקב". המשטח הראשי >> משתרע על 23 דונם בלב הר הבית ובמרכזו כיפת הסלע. גובהו של המשטח מעל פני הים: 744 מטרים. כתובת עברית >> בשנת 1928 התגלתה כתובת עברית מהמאה השישית: "יי אלהי צבאות תבני [יבנה] הבית הזה בחיה [בחיי]. יעקב בן יוסף ותיוטלקטוס וסיסיניה ואנסטסיה. אמן ואמן סלה".

ברושים בציורי הכותל
במאה ה-19 השתמשו אמני ירושלים היהודים בברושים כבאלמנט אמנותי מרכזי בציורי הכותל. ר' יהוסף שווארץ צייר את הכותל בשנת 1837, ובציורו ניתן לראות חמישה ברושים. האמן שלמה דיסקין-יאניוור, שהגיע לירושלים בשנת 1853, עיטר את ציור הכותל שלו בשלושה ברושים. משה בן יצחק מזרחי שאה, שעלה לירושלים מטהרן בשנת 1890, צייר "מזרח" שנתלה בבית כנסת, ובו נראה הכותל המערבי ומעליו ברושים.