הירדן ההררי

עדכון: ספטמבר 2020.

• כדאי לברר מראש את מצב הדרך. עבירות לרכבי שטח בלבד.
אחרי גשמים – הדרך הופכת בוצית במיוחד ועשויה להיות בעייתית.

מידע מעשי

עונה מומלצת:כל השנה, מומלץ במיוחד בחורף ובאביב

התאמת המסלול: לכל המשפחה. עבירות משתנה

קושי המסלול: עבירות – לבדוק מראש! אפשר גם באופניים

אורך המסלול: כעשרה קילומטרים

משך המסלול: כשעתיים-שלוש בנסיעה איטית עם עצירה לתצפיות

מפה: מפת סימון שבילים מס' 1 "החרמון, הגולן ואצבע הגליל", או אתר עמוד ענן

הגעה מצומת עמיעד: ממשיכים צפונה בכביש מס' 90, פונים ימינה (מזרחה) בצומת חצור, אל כביש 91 לעבר גשר בנות יעקב ועין זיוון. בשיאו של העיקול החד שמאלה בכביש היורד ממשמר הירדן הישנה לעבר גשר בנות יעקב ישנה פנייה ימינה, בדרך עפר מסומנת אדום. זו נקודת ההתחלה.

המסלול

ערוץ הירדן בקטע זה הוא בעל שיפוע כה גדול, כך שתוך עשרה קילומטרים נופל הנהר כ-400 מטר. קטע זה של הנהר מכונה "הירדן ההררי" ונחשב לאחד מקטעי הרפטינג המאתגרים בעולם. למרות הפיתוי שבדבר, הפעם לא נצא לרפטינג וגם לא למסלול ההליכה (סימון שבילים שחור) הנמשך לאורך גדות הנהר. נסתפק במסלול הרכוב, אפשרי גם באופניים, שיאפשר לנו להתרשם מיופיו של האזור.

מיד לאחר שנפנה מהכביש נראה משמאלנו מבנה אבן גדול, חרב. אלו שרידים של מבצר צלבני, הנקרא מצד עטרת (ובעבר שסטלה), שנועד לשמור על המעבר מדרום עמק החולה אל רמת הגולן. גשר בנות יעקב היה בימי קדם מעבר חשוב ביותר. מצפון לו השתרעה ימת החולה הגדולה ומדרום לו שוצף הירדן בערוץ מחורץ הקשה למעבר. אחד הדברים המרשימים שהתגלו בחפירות שנערכו בשטח היו סדקים סימטריים, שנבעו בחומות הצפוניות והדרומיות של המצודה. הסדקים, הנמצאים בהתאמה זה מול זה, נגרמו כתוצאה מהעובדה שהמבצר הוקם בדיוק מעל קו השבר הסורי אפריקאי, ותזוזתו של הלוח המזרחי צפונה הביאה לביקוע הקירות הניצבים על קו התפר. בהמשך הדרך נחלוף על פני מאגר מים נסתר מהעין. זהו מאגר כפר הנשיא, שתכליתו ייצור חשמל בעזרת מים המוזרמים ממנו בשיפוע גדול חזרה אל הערוץ. בשעתו ניתשו סביבו מלחמות מרות בין אנשי הקיבוץ, יוזמיו, לבין נציגי הגופים הירוקים.

מכונת היציקה הישנה בתוואי ההטיה | צילומים: יותם יעקבסון

בהמשך המסלול נגיע לפיצול דרכים. דרך מסומנת כחול עולה לעבר קיבוץ כפר הנשיא, דרך מסומנת שחור יורדת עד קו המים והדרך שלנו, המסומנת אדום, ממשיכה ישר לאורך אותו קו גובה. מצד ימין של הדרך נוכל להבחין בשרידיה של תעלה חפורה, מדופנת בחלקה ובתוכה אף נמצא מתקן יציקה מוזר, ההולך ומחליד. תעלה זו היא למעשה תוואי ההטיה של הירדן – מפעל שנהגה והוצא לפועל אי אז בשנת 1953, כשהאזור כולו היה שטח מפורז בין ישראל לבין סוריה. הרעיון היה להטות את המים מכאן, גובה שישים מטר מעל פני הים ולחסוך את עלויות האנרגיה העצומות הנדרשות כדי להזרים את המים מהכנרת הנמוכה (210 מטר מתחת לפני הים) במעלה הרי הגליל. בעקבות מסע הסברה סורי נאלצה ישראל להיכנע ללחץ הבינלאומי ולחדול מעבודותיה. כתחליף הוקם בשנת 1964 המוביל הארצי הפועל עד היום. בדיעבד הסתבר שלמרות עלויות הפעלת המשאבות יש לשאיבת המים מהאגם יתרונות חשובים.

נוסף על ההיסטוריה האנושית עתיד יפי הנוף הפראי להכות בנו. מדרונות בזלתיים סוגרים על הערוץ מכל עבר ומי הנהר הלוחכים את תחתיתם יוצרים לא אחת מפולות עפר גדולות הנראות כפצעים מוזרים בצלע ההר. הצמחייה בעונה זו של השנה צומחת ומוריקה מכל עבר ויש גם סיכוי גדול כאן בשפני סלע, צבי או ארנבת נמלטת ולא מעט עופות דורסים. דרך העפר המסומנת אדום מסתיימת בכניסה למושב כרכום. בהגיעה לכביש נפנה שמאלה עד לצומת T שבה נפנה ימינה (כביש 8277). דרך כורזים וורד הגליל נגיע אל צומת כורזים וכביש 90. נפנה ימינה וכעבור קילומטר אחד נגיע חזרה לצומת עמיעד.