ברצלונה, ונציה, רומא, פוקט – כולם יעדים נפלאים ונחשקים. הבעיה היא שלא רק אתם חושבים ככה. כל היעדים האלה, יחד עם יעדים רבים נוספים, בעיקר באירופה, כורעים תחת עומס התיירים, במיוחד בעונת התיירות. כשאתם נוסעים בקיץ לרומא יחד עם עוד מאות אלפי תיירים, החופשה הנחשקת נראית קצת פחות אטרקטיבית – מחירי הלינה מרקיעים שחקים, התורים באתרי התיירות בלתי נסבלים, ואיתם גם הצפיפות, ואפילו הניסיון לצלם אתרים ידועים נידון לעתים לכישלון. גם המקומיים לא תמיד מסבירי פנים, וקשה להאשים אותם – תיירות היתר פוגעת בראש ובראשונה בתושבי המקום. אלה נאלצים להתמודד עם עלייה חדה במחירי הדיור ועם מחסור בדירות (כי בעלי הדירות מעדיפים להשכיר אותן ב-Airbnb), עם תורים, עם צפיפות, עם פקקים ועם לכלוך שהתיירים משאירים אחריהם. פעמים רבות הם נוקטים בצעדי מחאה – מהפגנות ועד גרפיטי כנגד התיירים, והרשויות מצדן מנסות לנקוט בצעדים כדי להפחית את מספר התיירים (כמו האגרה שמוטלת על מבקרי היום בוונציה), אבל זה לא מספיק. הבעיה מורגשת גם באתרי טבע – שם אולי לא תחושו את הצפיפות. כפי שהיא מורגשת בעיר גדולה. אבל היא גורמת לפגיעה בסביבה ובחיות הבר ופוגעת בתחושת השקט והשלווה שבשבילה אנחנו נוסעים לפעמים לקצה השני של העולם.
לקריאה נוספת:
אז מה הפתרון? העולם הוא גדול ויש המון מקומות שהם קצת פחות עמוסים. אם זה אפשרי, נסו לחשוב על אלטרנטיבות ליעדים שאתם חושקים לנסוע אליהם (בהמשך הכתבה, וגם כאן, נמצאו כמה רעיונות). אפשרות נוספת היא לנסוע מחוץ לעונה, וליהנות מיותר שקט ושלווה וגם ממחירים נוחים יותר.
הנה כמה יעדים עמוסים שכדאי להימנע מהם בעונה החמה:
סנטוריני, יוון
סנטוריני הוא אחד האיים הכי יפים ורומנטיים ביוון, עם בתים לבנים שתלויים על מצוקים תלולים מעל לוע הר הגעש, כנסיות כחולות כיפות ושקיעות עוצרות נשימה. כל אלה מושכים לאי המוני תיירים מדי קיץ, כשבנוסף לתיירים שמגיעים לבלות באי את החופשה, ספינות התיירים פולטות מדי יום בנמל של פירה המוני תיירים שמגיעים לביקור יום. כתוצאה מכך, מלירי הלינה מרקיעים שחקים וכדי לראות את השקיעה המפורסמת של איה, תצטרכו להגיע כשעתיים לפני השקיעה כדי לתפוס מקום בזווית שמאפשרת צילומים, וגם אז תמצאו את עצמכם מצטופפים עם עוד המוני תיירים כמו שמרגיש מי שעומד בקדמת הבמה במופע רוק. הבעיה היא שכמויות התיירים שפוקדות את האי מדי קיץ פוגעות לא רק בתיירים אלא גם בתושבי האי. ביו היתר, בשל התיירים הרבים חלה עלייה דרמטית בצריכת המים והאנרגיה באי – הכמויות הקיימות של האי ששטחו 29 קמ"ר בלבד פשוט לא מספיקות ובאי נבנו מפעלי התפלה רבים כדי להתמודד עם הצריכה העודפת.
כשתנסו לתפוס תמונה של השקיעה המפורסמת באיה, לא תהיו לבד
אז לאן אפשר לנסוע במקום לסנטוריני? בארכיפלג האיים הקיקלאדיים לבדו יש כ-220 איים אז לא חסרות אפשרויות, גם אם אף אי לא מציע את הנופים הייחודיים של סנטוריני. אחד מהאיים היפים ביותר הוא מילוס (Milos), אי געשי המציע גם הוא נופים ייחודיים וחופים דרמטיים. למרות שמגמת התיירות לאי נמצאת בעלייה בשנים האחרונות ויש בו תשתיות תיירות מפותחות, אין בו את הצפיפות והעומס של סנטוריני וגם המחירים זולים יותר. החוף שמזוהה עם סנטוריני יותר מכל הוא חוף סרקיניקו (Sarkiniko), המפורסם בסלעים לבנים וחלקים עם נוף ירחי, שיוצרים מפרצון קסום עם מי טורקיז. בנוסף, גם כאן כמו בסנטוריני יש חופים עם חול גופריתי בשלל צבעים – חום, אדום וכתום, למשל חוף פליאוחורי. העיירה המרכזית של האי היא פלאקה (Plaka) – עיירה קיקלאדית טיפוסית עם סמטאות מרוצפות אבן, בתים לבנים, חנויות, גלריות וטברנות. השקיעה הנשקפת מכאן יפה לא פחות מזו של איה בסנטוריני, אבל תוכלו ליהנות ממנה מבלי להידחק בין המוני תיירים שמנסים לתפוס תמונה.
השקיעה במילוס יפה לא פחות מזו הנשקפת מסנטוריני
רומא, איטליה
כ-26 מיליון תיירים מבקרים בעיר הנצח מדי שנה. קשה להאשים אותם, אבל המספרים האלה הופכים את חווית הביקור ברומא להרבה פחות מהנה, בוודאי עבור מי שכבר ביקר בעיר לפני כמה עשורים – גם אז היה מדובר ביעד תיירות פופולרי אבל החוויה היתה שונה לגמרי. מי שמבקר היום ברומא מדווח על תורים אינסופיים בוותיקן בוותיקן ובאתרים פופולריים אחרים, על צפיפות בלתי נסבלת במזרקת טרווי ובמדרגות הספרדיות ועל מחירים מופקעים במסעדות, בבתי הקפה, במלונות ובחנויות ועל פקקי תנועה. זאת ועוד, בשל העומס הרשויות נוקטות בצעדים כמו הגבלת הגישה למזרקת טרווי ומניעת ישיבה על המדרגות הספרדיות (מה שנחשב עד לא מזמן לחלק בלתי נפרד מהחוויה של רומא).
עם כל כך הרבה תיירים במזרקת טרווי, לא בטוח שתרצו להטיל למזרקה מטבע כדי להבטיח את שובכם לעיר | צילום: vvoe, שאטרסטוק
התיירים הרבים פוגעים בתחושת האותנטיות של העיר, אבל הבשורה הטובה היא שבאיטליה נותרו עוד המון ערים בהן ניתן ליהנות מאוצרות אמנות וארכיטקטורה ומאוכל משובח ממש כמו ברומא (ואפילו יותר), וגם מאווירה אותנטית שכבר הפכה למצרך נדיר ברומא. בולוניה, למשל. בירת חבל אמיליה-רומנה היא אחת הערים היפות באיטליה שהצליחה להישאר מחוץ לרדאר של המטיילים. אלה פוקדים אותה, אבל לא במסות של רומא אלא באופן שמאפשר לה להישאר תוססת ומלאת חיים ובו זמנית ידידותית ונעימה. בבולוניה יש עיר עתיקה ויפה עם ארכיטקטורה ימי ביניימית, רנסאנסית ובארוקית. המרכז העתיק שמור היטב ובו מגדלים, רחובות מרוצפי אבן וכיכרות מקסימות, ובראשן נמצאת פיאצה מג'ורה. בולוניה ידועה גם באוכל המשובח שלה ונחשבת לבירה הקולינרית של איטליה. כאן נולדו מנות כמו לזניה, טורטליני וראגו בולונז, ואילו מחבל אמיליה רומנה הגיעו גבינת הפרמזן וחומץ הבלסמי. גם המחירים בבולוניה, בהתאם, הרבה יותר ידידותיים.
מזרקת נפטון בפיאצה מאג'ורה בבולוניה. גם בבולוניה יש מזרקות יפות שלא צריך להצטופף בשביל לצלם אותן
רייקיאוויק, איסלנד
זהו כנראה היעד המפתיע ביותר ברשימה. אחרי הכל איסלנד, בה מרחבים עצומים ולא מיושבים של קרחונים, שדות לבה, מפלים וגייזרים, נראית כמו המקום האידאלי לברוח אליו מההמונים (ומהחום). אז נכון שלא תחוו פה את הצפיפות של ונציה או ברצלונה, אבל התשתיות של האי מתאימות ל-400 אלף התושבים שחיים בו ולא ערוכות לכ-2.3 מיליון תיירים בשנה, רבים מהם מתמקמים בבירה רייקיאוויק ויוצאים ממנה לטיולי יום. הסיבה לכך היא מיקומה המרכזי, קרוב לאתרים הבולטים ולנמל התעופה הבינלאומי היחיד באי. לכך יש להוסיף את העובדה שמרביתם מגיעים בעונת הקיץ הקצרה, כך שבמשך תקופה קצרה יחסית בשנה גודשים את העיר המוני תיירים, מה שגורם לקשיים במציאת מקומות לינה, במחירים גבוהים וגם בפגיעה באטרקציות הטבעיות של האי, במיוחד אטרקציות פופולריות במיוחד שאינן רחוקות מהבירה, כמו הלגונה הכחולה ומפל גולפוס. התיירים הרבים גם פוגעים בתחושת האותנטיות של רייקיאוויק. אמנם איסלנד היא אחת המדינות הבודדות בעולם שאין בה סניף של מקדונלדס, אבל הרחוב הראשי של העיר גדוש בסניפים של רשתות מזון בינלאומיות ובחנויות מזכרות שמוכרות בובות של תוכוי ים (פאפינס). הלגונה הכחולה, אתר המרחצאות הגיאו תרמליים המרוחק כ-40 ק"מ מרייקיאוויק, היא אחד היעדים הפופולריים באי, אבל בשל העומס תתקשו למצוא בה את השלווה המתבקשת ממקום כזה.
האטרקציות הטבעיות של איסלנד, כמו הלגונה הכחולה, נפגעות כתוצאה מתיירות היתר
את השילוב המיוחד של הנופים האופייניים לאיסלנד לא תמצאו בשום מקום אחר, אבל אתם אוהבים מקומות קרים ונופים דרמטיים, תבואו על סיפוקכם בכמה יעדים בצפון אירופה ובצפון אמריקה. באיי שטלנד שמצפון לסקוטלנד, למשל, תמצאו תקין תלולים, גבעות מכוסות עשב, חופים מבודדים והמון פאפינס, ואילו באלסקה תיהנו מנופים של קרחונים והרים מושלגים, מחיי בר עשירים ומהזוהר הצפוני. אפשרות נוספת היא לוותר על ביקור באי בעונת הקיץ ותגיעו באביב או בסתיו תיהנו מחוויה אחרת לגמרי. אמנם תצטרכו להתלבש חם אבל אתרי התיירות לא יהיו צפופים, המחירים יהיו זולים יותר ויהיה לכם סיכוי טוב לראות את הזוהר הצפוני.
פאפין על המצוקים באיי שטלנד. תמונות דומות לזו תראו גם באי
ברוז', בלגיה
ברוז', עם התעלות שחוצות אותה, הגשרים, המרכז הימי-ביניימי השמור היטב וצליל הפרסות של הסוסים שמושכים את הכרכרות, היא אחת הערים הרומנטיות והציוריות באירופה ויש האומרים שהיא נראית כאילו נלקחה מסיפור אגדה. הבעיה היא ששמונה מיליון תיירים מבקרים בעיר מדי שנה כדי לראות את כל היופי הזה, והמקומיים טוענים שהאגדה הזו הפכה את העיר לסוג של דיסנילנד. בברוז' מתגוררים בסך הכל כ-120 אלף תושבים, ומיליוני התיירים שפוקדים את העיר מדי קיץ הופכים את חייהם לסיוט. מכיוון שמרבית התיירים בעיר מגיעים אליה במסגרת טיול יום, תראו במהלך שעות היום נחיל אינסופי של תיירים ההולכים מתחנת הרכבת לכיוון הקתדרלה כשהם חמושים במפות ומצלמות. לפני שנים אחדות עיריית ברוז' החליטה לנסות לצמצם את מספר התיירים המגיעים לטיולי יום על ידי הפסקת קידום טיולי היום לעיר וצמצום מספר האניות המורשות לעגון בסמוך לעיר. למרות הצעדים שננקטו, התיירים עדיין פוקדים את העיר בהמוניהם, לתושבים שנמאס וגם התיירים מרגישים שהעיר עמוסה מדי, ושברוז' היא כבר לא העיר השלווה שהיתה.
שמונה מיליון תיירים מגיעים מדי שנה לברוז' ופוקדים את תעלות העיר | צילום: Jolanta Wojcicka, שאטרסטוק
במרחק שעת נסיעה מברוז' נמצאת העיר גנט (Gent), אשר בדומה לברוז' היא עיר ימי ביניימית עם רחובות מרוצפי אבן, תעלות ציוריות שאפשר לשוט בהן ובוטיקי שוקולד. גנט אמנם חסרה את הקסם הראשוני של ברוז', אבל היא מפצה על כך באותנטיות, באווירה פחות קיטשית ומסחרית ובעיקר בהרבה פחות תיירים. מרכז העיר הוא האזור ללא מכוניות הגדול בבלגיה, ותוכלו ליהנות בו משיטוט רגלי בין המבנים הימי ביניימיים, ובהם קתדרלת באוו הקדוש הגותית, מגדל הפעמונים מהמאה ה-14 וטירת גראוונסטן. בנוסף, יש בעיר מוזיאונים משובחים כמו המוזיאון לאמנויות יפות שמציג יצירות של אמנים כמו הירונימוס בוש, פיטר ברויגל, גוסטב קלימט ורנה מגריט.
בגנט יש ארכיטקטורה ימי ביניימית, תעלות והרבה פחות תיירים
פוקט, תאילנד
האי התאילנדי האהוב הוא סוג של גן עדן – חופים עטורי דקלים עם חול לבן ורך ומי טורקיז צלולים, סלעי גרניט עצומים שמעטרים את קו החוף, יער גשם טרופי, אננס טרי ומיץ קוקוס – מה יכול להיות רע? ובכן, לא מעט. פוקט הוא היעד המתוייר ביותר בעולם באופן יחסי למס' התושבים. בשיא העונה, מס' התיירים כפול פי 118 ממס' המקומיים! אי אפשר לקחת מפוקט את היופי, אבל שלווה לא בטוח שתמצאו שם. החופים עמוסים בתיירים, האווירה מסחרית, ואם אתם רוצים לברוח מהכל – עדיף שתחפשו מקום אחר. זאת ועוד, אזורים מסוימים בפוקט מצדיקים את השם הרע שיצא לתאילנד בכל הנוגע לתיירות מין. ובמילים אחרות – גן עדן זה לא כאן.
חוף קרום בפוקט עמוס בתיירים | צילום: Alisia Luther, שאטרסטוק
הבשורה הטובה שהיא שבדרום תאילנד יש המון איים, חלקם קצת יותר קטנים וההגעה אליהם מעט יותר מסובכת, מה שמבטיח פחות תיירים ואת אווירת השלווה שהיתה בפוקט לפני כמה עשורים. אחד מהאיים האלה הוא קו לנטה (koh lanta), שאמנם זוכה לפופולריות הולכת וגוברת בשנים האחרונות אבל עדיין מציע שקט ושלווה. יש בו הרבה חופים מבודדים בהם תוכלו לשחות, לשנרקל או פשוט להתבטל, יש בו שמורות פילים אתיות בלב הג'ונגל, שמורות מנגרובים ומערות של אבן גיר, וכל אלה ללא המסחור וההמוניות של פוקט אך במרחק שיט של שעה וחצי בסך הכל.
בקו לנטה עדיין אפשר למצוא חופים מבודדים ובתוליים
מיאמי, ארצות הברית
מיאמי היא אחת הערים המתויירות ביותר בארצות הברית, שניה רק לניו יורק, עם למעלה מארבעה מיליון מבקרים בשנה החולפת. אפשר להבין למה – החופים שטופי השמש, הסצנה התרבותית התוססת, אמנות הרחוב בשכונת וינווד, חיי הלילה התוססים והאטרקציות המשפחתיות הרבות. הבעיה היא שעודף התיירים, רבים מהם צעירים וסטודנטים בחופשת סמסטר שרוצים לחגוג ולהשתכר, הופכים את העיר לפחות נעימה ומזמינה. בעונת התיירות שיעור הפשיעה בעיר עולה והעיר הופכת לרועשת ומלוכלכת. אבל מה אם אתם לא סטודנטים שרוצים לפרוק עול אלא פנסיונרים שרוצים ליהנות מחופשה ליד הים או משפחות שרוצות ליהנות מהחופים והאטרקציות של העיר לפני או אחרי החופשה באורלנדו?
במים או על החוף, קשה למצוא מקום פנוי בסאות' ביץ' במיאמי
יש בפלורידה כמה ערי חוף שמהוות אלטרנטיבה ראויה למיאמי הצפופה. אחת מהן היא נייפלס (Naples) הממוקמת כשעתיים נסיעה ממערב למיאמי. נייפלס מפורסמת בחופים שלה, שכמה מהם נחשבים ליפים ביותר בארצות הברית. עם זאת, בדומה למיאמי, נייפלס מציעה יותר מחופים יפים – הדאון טאון שלה הוא מהמזמינים בפלורידה, עם שדרה רחבה – Fifth Avenue South – הנמתחת לאורך 1.6 ק"מ ומשובצת במסעדות אופנתיים ובוטיקים יוקרתיים, בתים צבעוניים שמזכירים את ארכיטקטורת האר-דקו של מיאמי ביץ' וסצנה אמנותית תוססת, עם למעלה ממאה גלריות לאמנות. בדומה למיאמי, גם נייפלס גדושה באטרקציות תיירותיות לכל המשפחה, ובהן מזח נייפלס ממנו ניתן לצפות בים, בדולפינים ובשקיעה, גנים בוטניים מרשימים, גן חיות מוצלח ומוזיאון למכוניות עתיקות. בנוסף, ממש כמו מיאמי, נייפלס מהווה בסיס מצוין לטיול בשמורת הטבע אוורגליידס המרוחקת רק כארבעים דקות נסיעה מהעיר. כל אלה העניקו לעיר את הכינוי "מיני מיאמי" ומכל אלה תוכלו ליהנות עם פחות צפיפות ועם יותר שלווה.
הבתים הצבעוניים של נייפלס תורמים לדמיון שלה למיאמי | צילום: Andriy Blokhin, שאטרסטוק
הפארק הלאומי ציון, ארצות הברית
הפארק הלאומי ציון הוא אחד הפארקים הפופולריים ביותר בארצות הברית – כחמישה מיליון מטיילים מבקרים בו מדי שנה – ואפשר להבין מדוע. יש בו נופים בראשיתיים דרמטיים ומגוונים שממחישים את העצמה של הטבע – מלבד קניון ציון הדרמטי, העשוי אבן חול אדמדמה, תראו בו צוקים תלולים, צמחייה עשירה, בריכות ופלגי מים, קשתות טבעיות ועוד. הבעיה היא שבניגוד לפארקים פופולריים אחרים כמו יילוסטון או הגרנד קניון, שמשתרעים על שטח עצום מה שמאפשר פיזור גדול יותר של המבקרים, ציון הוא פארק קטן יותר. שרות הפארקים הלאומיים אמנם עושה נסיונות לווסת את מספר המבקרים ולצמצם את העומס, בין היתר על ידי איסור על כניסת מכוניות פרטיות לפארק (מכוניות יכולות להגיע רק עד מרכז המבקרים שבכניסה לפארק) והפעלת שאטל שלוקח את המבקרים למוקדי העניין המרכזיים בפארק, אבל זה לא מספיק. עדיין יש פקקים ארוכים בכניסה לפארק ותורים ארוכים לא פחות לשאטלים ומבקרים רבים לא מוצאים חניה ונאלצים לנסוע לעיירה הסמוכה, ספרינגדייל, ולעלות שם על שאטל אחר המוביל לפארק. בנוסף, כמה ממסלולי ההליכה בפארק, ובהם Angel's Landing ו-The Narrows עמוסים במטיילים, מה שעשוי לגרום לפגיעה בסביבה וגם לפגוע בביטחונם של המטיילים. לא פחות חשוב – קצת קשה להרגיש את העצמה של הטבע כשמסביב יש כל כך הרבה אנשים.
רוצים לבקר בפארק הלאומי ציון? כנראה שתצטרכו לעמוד בפקק ארוך בכניסה | צילום: Kelly vanDellen, שאטרסטוק
מדינת יוטה בה נמצא הפארק הלאומי ציון גדושה בפארקים לאומיים, פארקים מדינה ויערות לאומיים, חלקם נותרו בצלם של פארקים מפורסמים יותר כמו פארק ציון וברייס קניון, ולכן הם רגועים ושלווים למרות שהם לא פחות יפים. היער הלאומי דיקסי (Dixie National Forest), למשל, ממוקם בדרום יוטה ומציע נופים דרמטיים מגוונים, בדומה לפארק ציון. למרות מיקומו המדברי, יש בו אזורים מיוערים אשר משתלבים יפה עם תצורות הסלע האדמדמות. גולת הכותרת של הפארק היא הקשתות הטבעיות, אשר חלקן ממוקמות ממש על הכביש ומאפשרות למכוניות לעבור דרכן.
הקשתות הטבעיות ביער הלאומי דיקסי מאפשרות למכוניות לעבור דרכו ומשתלבות יפות עם הסביבה המיוערת