בפעם הראשונה פגשתי את יֶטִי ב-1978. זו לא היתה פגישה פנים אל פנים, אבל היא הותירה בי רושם. יצור חום מוזר ניצב על רכס מושלג, שמתחתיו כפר נפאלי טיפוסי. נתקלתי בציור במקדש קטן, אי שם בהרי ההימלאיה. הביקור הראשון שלי בנפאל וברכס ההרים האדיר החוצה אותה, הותיר בי, ילד טוב מגבעתיים, רושם עצום. קטמנדו, שעטפה אותי בשלל צבעים וריחות, היתה רק יריית הפתיחה. הרי ההימלאיה היו כל מה שחלמתי עליו. מן הרגע שעזבנו את הכביש המוביל לטיבט נבלעתי בהרים, נהנה מהנתק המוחלט מהעולם שבחוץ. שום דבר, שראיתי קודם לכן, לא היה יפה ומרשים כמו הארץ הזו. בשבוע השני של המסע טיפסנו במעלה עמק הרולוולינג (ROLWALING). הותרנו את יערות הרודדנדרום הפורחים הרחק מתחתנו, והתקדמנו צפונה, לאורך ערוץ צר וגועש, שניקז את הקרחונים הגדולים מאיזור הגבול הטיבטי. היער ריכך את הנוף הנוקשה, וכשנעלמו העצים השתנתה מייד האווירה. העמק היה מנוקד בסלעי ענק, שהתדרדרו מן המדרונות, ושימשו במקומות שונים בסיס למכלאות של עדרי יאקים. מדי פעם חלפנו על פני שטחים קטנים ומעובדים של תפוחי אדמה. סמוך לכפר הרולוולינג, הניצב בגובה 3,500 מטרים על המדרון הצפוני של העמק, הקמנו את האוהלים. זה היה כפר קטן של בתי אבן מדורגים, והרחק מעליו התנוססה פסגת הגרי שנקר, אחד ההרים היפים והגבוהים באיזור, הנחשב להר קדוש לתושבים המקומיים, בני שבט השרפה.
בערב ניגשנו לגומפה המקומית. הלאמה של המקום, איש קטן וחייכן בגלימה כתומה, קיבל אותנו בשמחה. פנים המקדש היה בנוי מעץ כהה, כמעט שחור. תשמישי קדושה בודהיסטיים רבים היו מונחים על מדפים נמוכים לאורך הקירות. קופסאות, שהכילו ספרי תפילה, כיסו קיר שלם. ליד הקיר שמול הפתח ישב בישיבת לוטוס, כשגבו אל הקיר, פסל בודהא בגודל אדם. טנטרות בודהיסטיות וציורים שרפאים כיסו את יתר הקירות. בין הציורים הציצה אלי דמותו של יטי – איש השלג המסתורי. אחרי יום מנוחה, במהלכו התרגלנו לגובה הרב, המשכנו לטפס במעלה העמק. הטמפרטורה הלכה וירדה, ואחר הצהריים החל לרדת שלג כבד, שתוך כמה דקות כיסה את קרקעית העמק בשכבה לבנה. קצת לפני החשיכה הגענו לגדותיו של אגם גדול קפוא לחלוטין, שם הקמנו את המחנה. קרחון גדול הזין את האגם מהעבר השני, ומאחוריו ניצבו כמו חומה שתי פסגות גדולות, שחסמו את ראש העמק. הקור הניס אותנו לאוהלים, ומייד לאחר ארוחת הערב השתררה דממה. לחץ כבד בשלפוחית השתן הכריח אותי לצאת מהאוהל. האגם הקפוא וההרים המושלגים, שהקיפו אותו, זהרו לאור הירח והאוויר היה קר, צלול ושקט. שורת עקבות מוזרים הקיפה את האוהל שלנו, חצתה בקו ישר את איזור המחנה והמשיכה לכיוון ההרים. העקבות היו שייכים ליצור הולך על שתיים. המרחק בין העקבות היה כמטר. "היטי", הבליחה בראשי המחשבה. אולי בכל זאת הכל נכון, ורק אנחנו, עם הספקנות והציניות המערבית שלנו, רואים בסיפורי השרפות אגדות ילדים נחמדות. פתאום, בליבם של ההרים האדירים הללו, הכל נראה אפשרי.
בשורת היטי מסיונר נוצרי, שחזר ממונגוליה במאה ה-15, הביא לאירופה בפעם הראשונה את הסיפורים על קיומו של איש שלג. הוא שמע שהאנשים, החיים בעמקים הגבוהים והמבודדים של ההימלאיה, מאמינים כי במעלה ההרים הגבוהים, חי יצור מוזר. חלק מהם טוענים כי זהו קוף-אדם, החי מעל לקו השלג והקרחונים ויורד לכפרים, כדי לטרוף אנשים וחיות; אחרים רואים בו את האל הצייד, שמתגלה רק לאלה המאמינים בו, המקדישים לו את שללם. מספר המבקרים האירופאים באיזור היה אפסי, ובמערב התייחסו לסיפורים הללו כאל אגדות עם. ב-1899 דיווח מייג'ור ל.א. וואדלג'נד כי ראה עקבות מוזרים בשלג. לדבריו, ייחסו אותם המקומיים לאדם שעיר ופראי, החי באזורים המושלגים. וואדלג'נד נחשב לבר-סמכא בנושא טיבט והבודהיזם הטיבטי, וסקרנות המערב התעוררה. ב-1921 ראה קולונל הווארד בודי, ראש משלחת האגודה הגיאוגרפית הבריטית הראשונה, שיצאה אל האוורסט, דמויות כהות צועדות בשלג. כשהתקרב למקום, מצא עקבות ענק של רגליים יחפות. ב-1949 פתחה ממלכת נפאל את שעריה בפני העולם החיצון, ומשלחות טיפוס חיפשו דרך להרים הגבוהים מדרום. האירופאים הראשונים ביקרו בארץ הקומבו שלמרגלות האוורסט, ולמדו לראשונה כי איש השלג נקרא על-ידי בני השרפה, התושבים המקומיים – יטי. בני השרפה סיפרו למטפסים הזרים סיפורים רבים על היטי, והפגינו כלפיו הערצה ופחד. כמה מטפסים, ביניהם לורד האנט, שהוביל את המשלחת שהעפילה לפסגת האוורסט, ראו עקבות ענק של רגליים יחפות בשלג. ב-1951 פגשו מטפס אנגלי בשם שיפטון והשרפה סן טסניג שורת עקבות דומה, לא הרחק מעמק הרולוולינג. הם צעדו לאורך העקבות על הקרחון, מדדו וצילמו. העקבות הופיעו לאורך כ-1,500 מטרים, עד שנעלמו בסלעים שלצד הקרחון. היו אלה עקבות רחבים ביותר ואורכם קרוב היה ל-40 סנטימטרים. אצבע גדולה, נפרדת משאר האצבעות, זוהתה בבירור. נראה היה כי משהו מוזר באמת מסתובב שם בחוץ.
מספר המטפסים והמטיילים, שחדרו לאיזור הקומבו, משנות ה-50 והלאה הלך וגדל. עדויות נוספות על עקבות, דמויות מטושטשות וקולות מוזרים, זרמו מהשטח. ב-58' צילם מטפס ההרים האמריקאי נורמן דירנפורת' עקבות דומים לאלו שראה שיפטון. ב-1960 הוביל אדמונד הילרי, שהעפיל על האוורסט, משלחת לאיזור, בו ראה שיפטון את העקבות. מטרתה העיקרית של המשלחת היתה לחפש את היטי. המשלחת חזרה עם שלל מפוקפק של עקבות מוזרים, ודגימות משתי קרקפות, שלפי התושבים המקומיים, היו של היטי. בבדיקות מעבדתיות התגלה שהקרקפות שייכות לדוב הטיבטי הכחול ולעז הימלאית. בסוף הוא יבוא ב-1974 וב-1980 דיווחו שתי משלחות של מטפסים, האחת יפנית והשנייה פולנית, על יצור מוזר, ששוטט במחנה הבסיס, והותיר עקבות רבים בשלג. בשני המקרים יצאו מטפסים בעקבותיו, וטענו שנעצרו לאחר ששמעו צעקה חזקה, שהזהירה אותם לא להתקרב. ב-1986', כשהגעתי לעיר רישיקש לאחר טיול מושך בהימלאיה ההודית, הופיעה בדף הראשון של העיתון המקומי כותרת שטענה כי אשה התגוררה עם היטי שמונה חודשים במערה. מתחת לכותרת הופיעה תמונה של אשה צעירה. הכתבה לא הבהירה אם הגברת נחטפה, או חיה עם היטי מרצונה. מה ראו כולם בהרי ההימלאיה? האם היה זה דוב טיבטי כחול, גיבון אסמי או איש שלג, שחציו קוף וחציו אדם? כל אלה שבדקו את הנושא באופן מדעי משוכנעים לחלוטין כי איש השלג לא היה ולא נברא. אבל למי שמכיר את רכס ההרים האדיר הזה, ובילה בו רבים מלילותיו, הכל נראה הגיוני.
ב-1992, כשטיפסתי על האוורסט, חלקתי באחד הימים את האוהל במחנה השלישי עם פסנג נורו, מטפס משבט השרפה, בן כפר הרוולוולינג. שהינו בגובה 7,300 מטרים, והטמפרטורה היתה 22 מעלות צלזיוס מתחת לאפס. שנינו שכבנו קבורים עמוק בתוך שקי השינה שלנו, שותים בתאווה תה חם, ומנסים להתאושש מן היום הקר והקשה שעבר עלינו. פסנג נורו ידע שביקרתי בכפר הולדתו, ושוחחנו על האיזור, וכמובן על התושב המפורסם ביותר – היטי. הוא סיפר לי את הסיפורים המוכרים על העקבות בשלג, על היאקים שנמצאו מתים, לאחר שמישהו בעל כוח על-אנושי שבר את מפרקתם, ועל פחדם של הילדים מן היצור המסתורי. כששאלתי אותו אם הוא חושב שהיטי אומנם קיים, חזר באוזני על תשובתו של הנזיר הבודהיסטי הזקן לתייר אנגלי, ששאל אותו היכן אפשר לראות את איש השלג: "טפס על הקרחון הגדול, הקם את האוהל מעל האגם הקפוא וחכה. אם תמתין מספיק זמן, הוא יבוא". |
הימאליה – החיפוש אחר יטי
לעובדות אין במקרה הזה סיכוי. במרומי ההימאליה, בלילות סערה, כשהטמפרטורה יורדת עמוק מתחת לאפס, השלג מתערבל באוויר והרוח שורקת, רבים שמעו את צעדיו של יטי, איש השלג המסתורי של נפאל |
נפאל: סודות ההימלאיה
Array
(
[continent] => WP_Term Object
(
[term_id] => 374
[name] => אסיה
[slug] => asia
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 374
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 0
[count] => 3455
[filter] => raw
[term_order] => 0
)[country] => WP_Term Object
(
[term_id] => 430
[name] => נפאל
[slug] => nepal
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 430
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 374
[count] => 79
[filter] => raw
[term_order] => 0
))