הולנד עם ילדים: הרוח והחופש

"נניח שלפיטר היתה אצבע בקוטר 1.2 סנטימטר, והסדק בסכר היה בעומק שני מטרים מתחת לפני המים. כמה זמן היה לוקח למי הים להציף את שטח הכפר של פיטר אם הוא היה מוציא את האצבע?". בחינה בפיזיקה באחת האוניברסיטאות של הולנד כללה את השאלה הזאת על אצבעו של פיטר, הילד המיתולוגי שהציל בתושייה ובאומץ לב את הולנד מהצפה. ההולנדים חייבים לדעת.

כבר מאות שנים מקיים העם ההולנדי דיאלוג מתמשך עם הים, הרוח והאדמה, ובורא כל הזמן פתרונות יצירתיים לחיים של שכנות טובה. בשביל זה צריך הרבה ידע ונחישות מיתולוגית: מיתוס בלי אלים וכוחות מכושפים, רק אדם קטן ובעיה גדולה.

החיבור המלהיב והמפתיע בין חשיבה מודרנית, מדעית, לבין רוח המיתוס הוא החוויה העיקרית שלי מהטיול הנפלא בארץ הזאת. כשביקשתי מהילדים ומבן זוגי להעלות זכרונות מהטיול שלנו בהולנד, התמלאו גם הם שמחה והתלהבות, כי עבורנו היא היתה פארק שעשועים גדול, מלא בהפתעות משמחות.

גרים על פני המים
כבר ביום הראשון ציפתה לנו הפתעה נעימה: מקום משכננו בטיול היה בית ביער עם ארנבים ותעלות מים ואגם וברווזים וברבורים. לבקתה שלנו, הקומפקטית והמאובזרת, היתה יציאה לפינת ישיבה קסומה, המוקפת ביער ומשקיפה אל המים. הכל מצא חן בעיני כולם, והילדים מבחינתם הודיעו שכנראה הם יעברו לגור שם כשיהיו גדולים.

הבית שוכן כ־55 קילומטר ממזרח לאמסטרדם, בכפר תיירים בשם דה אמהוף (De Eemhof), המשתייך לרשת סנטר פארקס (Centre Parcs, האתר הרשמי). מאחר שנחתנו אחר הצהריים, קנינו את המצרכים לארוחת ערב עוד בסופרמרקט שבשדה התעופה (הסופר הקרוב בכפר הסמוך לנו נסגר בשמונה בערב, והחיפזון, מוטב שיישאר כעת מחוץ לזמן).

דמות בפארק האגדות והשעשועים דה אפטלינג

בבוקר למחרת כולם התעוררו מוקדם. בחוץ היתה שמש מאירת פנים, והרעיון להתחיל בטיול אופניים בתוך פארק ענקי שבלבו גן פסלים ומוזיאון נשמע מצוין. נסענו לשמורת דֶה הוֹחֶה פֶלווֶה (De Hoge Veluwe), שבלבו נמצא מוזיאון קרולר מולר (Kroller Muller). עוד בבית החליטו נעמה, ילדתי בת השמונה, ואבא שלה שבהולנד הם נפטרים מגלגלי העזר (הם, כי מרגע ההיפטרות הוא מתחיל לרוץ אחריה. זה יכול להימשך קילומטרים).

בכניסה לפארק חיכו לנו מסודרים עשרות זוגות אופניים לבנים מכל הגדלים ובחור נחמד שעוזר ומסביר. בעודי מדמיינת כל מיני סוגים של קשיים ואכזבות, ניסיתי להציע שאולי ניקח אופניים עם כיסא לילדים ונעניתי במבטים קשוחים מכל עבר, אפילו מכיוונו של הבחור הנחמד שמיד הזדהה עם ילדתי. שני האחים בני ה־12 וה־14 בחרו אופניים ומהר מאוד נעלמו בשבילי הפארק בקריאות אושר וחזרו מדי פעם רק כדי לבדוק מה העניינים.

הפארק הוא מקום מקסים ומענג לרכב בו על אופניים. הדרך עוברת בערבות אינסופיות, המתחלפות ליער, שלמרבה ההפתעה משתנה למדשאות מטופחות כשמגיעים למרכז המבקרים שבלב הפארק. במרכז תמצאו גן פסלים ענקי ונפלא, מסעדה וקפיטריה, אבל האטרקציה האמיתית היא מוזיאון קרולר מולר הנהדר.
המוזיאון מציג אוסף מרשים של ואן גוך, יצירות של סרה, פיקאסו, מונדריאן ושל רבים אחרים, וכן תערוכות מתחלפות של אמנים מכל העולם. הסיפורים הדרמטיים על חייו ויצירתו של ואן גוך שסיפרנו לילדים עוד בבית והציורים שראינו בהחלט עזרו להפוך את הביקור במוזיאון לחווייתי ונעים (אם כי לזמן מוגבל).

בדרך חזרה מהמוזיאון נעמה כבר הפכה לרוכבת אופניים עצמאית; המישור נטול השינויים ואינספור רוכבי אופניים מחייכים מסביב זירזו כנראה את התהליך, והאושר על קפיצת המדרגה הזאת חלחל והדהד בה לאורך כל הטיול. הפארק פתוח בחודשים יוני־אוגוסט בשעות 8:00־22:00. מרכז המבקרים והמוזיאון פתוחים בשעות 10:00־17:00. טל' 591627־318־31, האתר הרשמי.

הילדים כיבסו בפיילה
בהמשך היום נסענו לראות איך חיו פעם: לשחק בלשאוב מים, לכבס על קרש בפיילה ולסלול כבישים על הברכיים. הגענו למוזיאון הפתוח של הולנד
(Het Nederlands Openluchtmuseum), הנמצא בארנהם (Arnhem), מדרום־מזרח לאמסטרדם. המקום פשוט מדהים. הוא מרתק, הוא יפה, הוא משעשע ומלא הפתעות.

ההולנדים הקימו מערכת של סכרים המגינים עליה ממערב

אל המוזיאון, העוסק בפולקלור ההולנדי, הובאו כשבעים בתים שהיו שייכים לתושבי הולנד משכבות כלכליות שונות במאות ה־17 עד ה־19 והם שוחזרו לפרטי פרטים, עד לנייר בחדר השירותים. יכולנו להתרשם שם מהאווירה ומאורח החיים ההולנדי באותן מאות, והתחושה היתה כאילו נתנו לנו להציץ בבתים של אנשים באמצע החיים שלהם.

המבקרים מוזמנים לא רק לראות, אלא גם ללמוד לעשות דברים כמו שעשו פעם. למדנו איך היו מכינים נייר משובח משאריות בדים, וגם הכנו בעצמנו, יצרנו נתח הגון של גבינה הולנדית, רקמנו תחרה וגילינו שהמדריכה היא עובדת היי טק שאוהבת תחרה ומשלימה הכנסה.

צאצאינו המשיכו וכיבסו לבנים בפיילה, סחטו במסחטה ידנית, יצרו כביש של אבנים משתלבות, שאבו מים ונשאו אותם באסל ודליים (כשאמא שלי ראתה את התמונה של בני ילי עם הדליים התלויים על כתפיו, אמרה בהתרגשות "זה כמו אח שלי בדיוק, שם, בכפר שלנו", והעמידה את התמונה בחדר השינה).

הילדים לא התעייפו מלראות עוד ועוד, ורק שעת הסגירה הפסיקה אותנו. זה מזכיר לי להציע לכם שאם תחליטו לבקר בשני המקומות באותו יום, כדאי להתחיל במוזיאון הפתוח ולעבור לפארק, כיוון שהפארק פתוח עד 22:00, ואילו המוזיאון פתוח בשעות 10:00־17:00 (מסוף מרץ עד אוקטובר). כתובת Schelmseweg 89,   6816 SJ Arnhem, טל' 3576111־26־31, האתר הרשמי. בדרך חזרה לבית ביער ראה ילי לפחות עוד שתי עיירות שאולי הוא יעבור לגור בהן כשיהיה גדול.

הכפר של הילד שהציל את הולנד
כולנו רצינו לראות טחנת רוח עובדת. יש הרבה אפשרויות, ולבסוף בחרנו בטחנות של זאנסֶה סְחאנְס (Zaanse Schans, טל' 6168218־75־31) שבעיר זאנדם (Zaandam), השוכנת מצפון לאמסטרדם. בעבר, בתקופה שבה הולנד היתה אימפריית מסחר, היו באיזור כ־800 טחנות רוח שייצרו הכל – מקמח ועד שמן וצבעים. מספרים שהנייר שעליו נכתבה הצהרת העצמאות של אמריקה נוצר באחת מטחנות הרוח שנמצאות כאן.

רעש חזק הזמין אותנו לטחנה הראשונה. בפנים היה רועש אפילו יותר. זו היתה טחנה לייצור שמן בוטנים, וריחו העז מילא את חלל האוויר. על מגש ענקי סביב גלגל השיניים הונח הר של בוטנים, ושלט גדול הזהיר בשפות שונות, וגם בעברית, "נא לא לאכול!". הטחנה פועלת באמצעות הרוח, שנתפסת במפרשים של כנפי הטחנה, מנפחת אותם ומסובבת את הכנפיים. הן מפעילות את גלגלי השיניים, שמסובבים את אבני הריחיים, שטוחנות את הבוטנים לשמן שחור, שעובר דרך מסננת ישר לחבית.

החשש מהצפות מחייב המצאת פתרונות יצירתיים

פתאום התחילו הגלגלים להסתובב מהר יותר – הרוח התחזקה. עלינו למעלה לראות. עמדנו קרוב לכנפיים. העוצמה האדירה של הרוח שנלכדה בכנפי הטחנה וסובבה אותן והקולות הרועמים שנוצרו עם מגעה במפרשים היו עבורי חוויה מעוררת שמחה – לחוש את הכוח האדיר של הרוח בלי לפחוד להיות שם, בחיבור היצירתי הזה בין האדם לטבע.

במוזיאון לכפכפי עץ ראינו הדגמה לייצור כפכפים, וכמובן שגם קנינו. נעמה הולכת בהם אפילו לבית הספר. אחר כך קנינו נתחי גבינה מתובלת בשמיר ובקימל, מצאנו עץ ודשא ליד המים, הוצאנו את הכריכים, הפירות והשתייה מהבית והתיישבנו לפיקניק של צהריים.

מסעדות הן המצאה מבורכת, אבל דווקא את הפיקניקים אנחנו זוכרים הכי טוב. בחירת המקום היא מעין הרפתקה קטנה, וכיוון שכבר עוצרים, חוקרים את המקום ויוצרים קשר עם איזה ברווז, אולי צב. חסכוני ומומלץ.

אחרי הפיקניק רצינו לשתות קפה ושוקו ולאכול משהו מתוק, והחלטנו להמשיך אל כפר הדייגים מארקן (Marken) שלחוף ימת אייסל (Ijsselmeer), כעשרים דקות נסיעה מזרחה. כבר בכניסה לכפר קיבלו את פנינו אופניים לבנים, מסודרים בשורות. האחראית אמרה שאפשר לעשות טיול מסביב לאי עד למגדלור, ובדרך לעצור בבית קפה בנמל. מיד שכרנו חמישה זוגות אופניים לשעתיים ויצאנו ברכיבה.

הטיול היה נפלא, על אף שהיו רגעים מפחידים במיוחד. קטע מהשביל היה קרוב למים, והרוח באותו יום היתה חזקה. הפעם, להבדיל מהחוויה הנעימה בטחנת הרוח, חששתי שהרוח פשוט תעיף אותנו אל המים. אבל אז ראיתי שילי ויותם עסוקים בלרכב מהר ולא עפים לשום מקום, וגם לא בן זוגי שהשגיח על נעמה, כך שלא נותרה לי ברירה אלה להישאר בחיים, תוך כדי התקדמות באומץ לב חסר תקדים. מאוחר יותר, כששאלתי אותם אם הם פחדו מהרוח, הם רק דיווחו שזה היה הקטע הכי כיפי.

טיילנו בין הבתים הקטנים עם הגינות היפות, שנראים כמו בתי בובות, וכשדייר אמיתי הגיע ונכנס לביתו, הוא נראה כאילו הרגע יצא מתוך "גוליבר". בית הקפה, שיושב קרוב למים, מומלץ לאתנחתא מהרכיבה, במיוחד עוגת התפוחים והפוֹפֶרצֵ'ס שמגישים בו, שהם מאפינס קטנים עם סוכר או עם רוטב שוקולד וקצפת.

את היום סיימנו על קיר האבן הארוך שחוצה את ימת אייסל. באמצע, כשמשני צִדי הכביש רק מים, עצרנו להביט בשחפים ועל המשחקים שלהם עם הרוח. יש אומרים שהסיפור על הילד פיטר קרה באֵרק (Urk), כפר דייגים יפה שיושב בחוף המזרחי של הימה, לפני שסגרו את הים עם קיר האבן הארוך.

ההתמודדות התמידית עם המים היא אחד הדברים הכי הולנדיים בעיני. למשל, סכרי הנהר הנפתחים (Sluis), שמסייעים למעבר של סירה ממפלס גבוה בנהר למפלס נמוך, בשיטה פשוטה הפועלת לפי חוק הכלים השלובים.

הכי כיף לראות את השיטה פועלת מבפנים: שוכרים סירת מנוע, יוצאים לשיט בנהר ומגלים איך זה עובד. הדרך כבר תגלה עוד המון דברים מעניינים.

שיעור עירוני על חופש בחירה
אל יום שלם בפארק האגדות והשעשועים דה אפטלינג (De Efteling) שנמצא בקאטסהפל (Kaatsheuvel), הצטרפו אלינו חברים מהארץ. הביקור שם מופלא ומהנה. המלצה חמה לקיצור זמני המתנה בתורים: באוגוסט הפארק נסגר ב־21:00, והחל משעות אחר הצהריים התורים לארץ האגדות ולמתקנים מתקצרים. לעומת תור של שעה ויותר בצהריים, בשעה 20:00 כבר אין תור בכלל. ביתר השנה הפארק פתוח בשעות 10:00־18:00 (כתובת Europalaan 1, 5171 KW Kaatsheuvel, טל' 288111־416־31, האתר הרשמי).

באמסטרדם עצמה חיכה לנו חבר שגר בה שנים רבות, ואיתו יצאנו להסתובב בעיר ולהיפגש עם חיי הרחוב המרתקים של אמסטרדם. העיר כל כך עשירה ומעניינת והאפשרויות הן כה רבות, שאני לא אנסה אפילו להתחיל להציע מה לראות ובאיזה בית קפה לשבת, קצר המקום. קחו מדריך טוב על העיר וקחו את הזמן, העיר מדהימה (ראו "מטיילים" אמסטרדם, גיליון מספר 42).

העיר הפתוחה והסובלנית, מרובת הלאומים וסגנונות החיים, עוררה שיחה מעניינת בין ידידנו לילדים שלנו. במהלך השיטוט ברחובות, נתקלו הילדים בפעם הראשונה בחייהם בזוגות של גברים ובזוגות של נשים הולכים מחובקים ומתנשקים ברחוב. ילי ויותם, נסערים ביותר, תחקרו את ידידנו על העניין, והמסע הרגלי הפך לשיעור מרתק על חופש בחירה, על הומואים ולסביות ועל העיר המיוחדת הזאת שמכבדת את חירות האדם.

כשהלכנו לרחוב החלונות האדומים, בעקבות בקשתו של יותם, הם שוחחו על הנשים שיושבות בחלונות ראווה ומוכרות את גופן ועל "חופש" הבחירה שלהן. ידידנו הציג להם את המציאות, כפי שהוא מכיר אותה, על חיי הנשים מאחורי החלונות שהם הולכים לראות. בדרך חזרה לבית ביער הם עוד המשיכו לדון ולחקור בדברים.