הדרך הרומית מבית-גוברין לירושלים

אנו נמצאים על הדרך הרומית שהוליכה מבית-גוברין לירושלים. מכאן, סוף העלייה התלולה, המשיכה הדרך במעלה השלוחה המתונה עד אזור הכפר אלח'דר ובית-לחם ומשם, לאורך קו פרשת המים, המשיכה צפונה, לירושלים. בסמוך אלינו נמצאים שני אתרים מעניינים. בודאי שמתם לב לגבעה הקטנה המוזרה הנמצאת בין האורנים בסמוך אליכם. מבט מקרוב יגלה כי היא עשויה כולה אבנים שהונחו בערימה. על פי המסורת הביזנטית בנקודה זו נקבר ראשו של גוליית, לאחר שנערף על ידי הנער האדמוני יפה העיניים. קבר גוליית לא נועד להנציח את הענק המאיים, עובד האלילים הפלישתי, אלא את נצחונו של דוד, הדבק בדבר האלוהים. ייתכן והקבר מוקם בראש המעלה כדי לייחד משמעות נצחונית גם עבור העולים בדרך ש"נצחו" את העלייה (אנחנו, תכננו מסלול בירידה) .

קטע מרצפת הפסיפס בח'רבת חנות | צילום: רן בר, ויקישיתוף

בסמוך לגל האבנים הגדול נמצאים שרידי חורבה. זוהי ח'רבת חנות מהתקופה הרומית-ביזנטית, וכשמה כן היא: נקודת חניה על הדרך. גם היא, בדומה לקבר גוליית, נבנתה בראש המעלה לנוחותם של המשתמשים בדרך. החורבה נמצאת ממזרח לקבר גוליית. באחד ממבניה השלמים יותר ישנו כיסוי חול. זה הזמן לשלוף את המטאטאים שהבאנו ולחשוף את הפסיפס היפה הקבור תחת כיסוי החול. הפסיפס מציג מדליונים עשויים ענפי גפן. נשים לב שחלק מהאבנים הוצאו והוחזרו למקומן בסדר שונה. זוהי עדות מיוחדת לתקופה שבה גם בנצרות, בדומה ליהדות ולאסלאם, אסור היה "פסל ומסכה". בקצה המזרחי של הפסיפס ישנה כתובת הקדשה ביוונית. חשוב מאוד שנקפיד לשוב ולכסות את הפסיפס על מנת שישמר. דרכנו, המכונה בשלטים גם "דרך הקיסר", מסומנת בסימון אדום. היא חולפת על פני קבר גוליית וממשיכה במקביל לערוץ ולכביש כשהיא עוברת בחורש אורנים. בכמה נקודות נוכל להבחין בשרידי הדרך הרומית. על מנת לאפשר לסוחרים, לפקידים, לגובי מסים, לשליחי דואר ולצבאות להתנייד ממקום למקום ביעילות ובמהירות, הקימו הרומאים מערכת ענפה של דרכים. הרומאים היו הראשונים בעולם שסללו דרכים מסודרות. בבחירת התוואי הושקעה מחשבה כה רבה שהביאה לבחירות ההגיוניות ביותר. מסיבה זו השתמרו עד היום קטעי דרך שלמים, בעוד דרכים מודרניות רבות סלולות בתוואי הדרכים הרומיות הקדומות או במקביל אליהן. החציבות בסלע, העשויות כמדרגות שטוחות נועדו לאפשר את המעבר במעלה. נוכל לעצום עיניים, להפליג על כנפי הדמיון ולראות בראשנו את הצועדים בסך בימים עברו. עד היום לא ברור אם המדרגות היו חשופות והיוו את הדרך עצמה, או אם היו מרוצפות באבנים שטוחות שהונחו באלכסון ויצרו שיפוע מתון ורצוף. בכמה נקודות נוכל להתרשם מבורות מים חצובים שנועדו לשבור צימאונם של אדם ובהמה. באמצע המסלול חוצה השביל את הכביש ויש לחצות אותו במהירות ובזהירות.

בטרם נשוב הביתה, ישנו אתר נוסף שכדאי לבקר בו. בצומת האלה נפנה שמאלה (דרומה). כעבור פחות מקילומטר וחצי, ממערב לעיקול רחב, ניצבות כמה אבנים כשלצדן מספר ברושים. כאן עבר המשכה של אותה דרך שלאורכה הלכנו. מצפון לנקודה זו פנתה הדרך הקדומה מזרחה ונסללה בשולי עמק האלה (הדרכים נסללו לרוב בשולי בקעות ועמקים כדי להתגבר על קרקעות לא יציבות ואזורים מוצפים). האבנים המוזרות הן אבני מיל, התמרור הקדום בעולם. המיל, אלף ושש-מאות מטר בקירוב, הוא מידת מרחק רומית. מקורה בביטוי "מיליה פאסום" (Milia Pasum), שפירושו בלטינית אלף צעדים כפולים. בשיטה זו, של אומדן מרחקים בכפולות של אלף צעדים כפולים, קבעו את המרחק בין נקודה אחת לאחרת. על האבנים היו חוקקים וצובעים נתונים על הדרך, כגון מי בנה אותה, מתי וכמה מילין נשארו עד לנקודה הבאה. בדרך כלל הן נשאו גם פרסומות (לרוב את שם הקיסר, שלא אחת טרח למחוק את שם קודמו).