הגידו כן לקייל

"ג'ון קייל מופיע בישראל" ייחשב כחרוז נחמד אבל לא לידיעה נדירה ומרעישה. הפרפורמר האגדי הזה בחר לשתף אותנו בסיבוב ההופעות הנוכחי שלו, כמו שעשה חמש פעמים בעבר, ובכל פעם מחדש מתקבצים טובי בנינו, הורינו וסבינו אל מול מבטו המהפנט וכישוריו המופלאים כדי ליהנות מרפרטואר של 45 שנים של יצירה מגוונת. לכאורה, לקייל יש בעיה טובה, שכן לצקת 15 שירים להופעה מתוך סיר שבו כל טוב הכולל 30 אלבומי סולו, שיתופי פעולה עם ה-VELVET (לו ריד), והפקות אליהן תרם את כישוריו (לדוגמה, Horses – הראשון והמצוין של פתי סמית') לא יכולה להיחשב משימה פשוטה כלל. אם נוסיף למשוואה שהבנאדם נמצא כל העת בניסוי ותהייה סגנוני נקבל תוצאה של מנעד יכולות בלתי רגיל.

אך עם כל הכבוד, ויש כבוד, שאלו יהיו צרותיו וצרותינו. קייל בא לערב עבודה, ולקח אותנו אתו למסע טעימות חוצה זמן וסגנון, שהתחיל בקטע אינסטרומנטלי קצר ולאחריו ביצוע נותן בראש לשיר Captain Hook (לקול תשואות עלייתו לבמה), שמאותת לבאות כי שלאגרים לא תהיה מנת חלקנו הערב. בלי להתבלבל משאגות המעריצים המשיך קייל בביצוע מכושף לקטע Heartbreak Hotel (גרסת כיסוי לשיר של אלביס), מתוך האלבום הקלאסי והמעולה Slow Dazzle, שעבר מטמורפוזה עיבודית שלא רק החמיאה לו אלא שמה את כל הספקולציות לביצועים שמרנים ומוכרים בכיס הקטן.

ג'ון קייל בהופעה במועדון בארבי בתל אביב. סיפק את הסחורה בגדול

מפלס הלחות שאיים להציף את הבארבי והתחיל לעלות מעל הקו האדום לא פגע באף ביצוע של קייל, גם כשהיה מדובר בקטעים חדשים ולא מוכרים, שלא התגמדו בשום שלב אל מול הציפיות הגואות. בדיוק כמו השיר Hey Ray  (שייצא בגרסת EP בקרוב) – המספר על חבר הזוי התקוע אי שם בגולדן אייג' של 1967 ולא מגיב לאיתות החיים. הביצוע תאם אחד לאחד את אופיו המוסיקלי של קייל המגוון עם מטעמי גרוב פאנק מתובל ברוק פרוגרסיבי – תענוג צרוף ולא מעט גם בזכות העובדה שכבודו בחר לקום סוף סוף מהכיסא והקלידים ולחבור לגיטרות שכל כך החמיאו לו ולאנרגיות שלנו שטיפסו אל על.

"ומה עם קצת פינוקים מתקליט הבננה המדובר? אולי איזה קטע  מ- Paris 1919 האלמותי?" עבר רחש בין הנוכחים, אבל יוק, בכלל לא בתוכניות של לבן השיער. רוצים בננה קבלו לווין – השיר Satellite Walk בגרסה אוונגרדית שנוחתת לכולם בפרצוף ומשאירה חיוך מביך לנוכח היכולות של האיש וההרכב המסונכרן כל כך, לעשות הכל רק שיהיה מחוץ לקופסה, מחוץ להגדרה. ימי מהפיכה, לא פחות.

קרוב לשעה וחצי במחיצתו של ג'ון קייל, ואתה מספיק להיכנס למנהרה של דאג וטוני, להתגלגל במקומות שונים, לחמוק ממצבים הזויים, ולצאת לבסוף בתל אביב הרטובה מבסוט וטוב לב. ככה זה כשלקטע החותם (לפני ההדרן) יש שם של ישבן מכוסח – Dirty Ass Rocke'N'Roll. אז אל תגידו שלא ידעתם, מדברים על זה בעיר כבר 45 שנה..