תפריט עמוד

עונה מומלצת: כל השנה למעט ימים גשומים או לאחריהם (בגלל סכנת החלקה)
התאמה: משפחות מטיבות לכת
קושי מסלול: בינוני (ירידה ועליה תלולה)
אורך מסלול: קילומטר וחצי
משך מסלול: שעתיים וחצי
מפה: מפת סימון שבילים מס' 3 "הגליל התחתון העמקים והגלבוע".
הגעה מהמרכז: בצומת גולני ממשיכים ישר בכביש מס' 77 לעבר טבריה. גם בצומת פוריה ממשיכים ישר. כעבור שלושה קילומטרים לאחר הצומת יש פניה שמאלה המשולטת כפר חיטים, ארבל, כפר זיתים ונבי שועייב. כשלושה קילומטרים וחצי לערך לאחר הפנייה מגיעים לפניה ימינה אל מצוק הארבל. הליכה קצרצרה מהחניון המסודר תביא אותנו אל התצפית מראש המצוק.

• המסלול מעגלי, אין צורך בהקפצת רכבים.
• בראש המצוק הרדוף רוחות עשוי להיות קריר גם בימים חמים ולכן מומלץ להצטייד בבגד חמים.

• הארבל הינו גן לאומי. הכניסה אליו כרוכה בתשלום וכפופה ללוחות הזמנים ולחוקי רשות שמורות הטבע והגנים הלאומיים.

סביר להניח שעם ההגעה אל מרפסת התצפית נהדף לאחור על-ידי רוח חזקה שעולה מלמטה. אם נתגבר עליה, נוכל לראות מכאן את כל צפון הכינרת, רמת הגולן, רמת כורזים, הרי הגליל העליון ובראשם צפת והר מירון וכן את הרי הגליל התחתון ואת הפסגה המרשימה של קרני חיטין. ממש מתחתנו, כ-400 מטר בהפרשי גבהים, נראה כפר חמאם כמו פרוס על כף היד.

ממרומי המצוק נפנה ימינה (מזרחה) בעקבות השביל המסומן בשחור. משך כברת דרך קצרה, לפני שהוא פונה ימינה, מקביל אליו שביל מסומן בכחול. השביל השחור מקיף את מצוק הארבל ממזרח וגולש בו בתוואי קל יחסית. בכל זאת ישנם כמה קטעים תלולים למדי בהם יש להיעזר בידיים ובידיות האחיזה שהותקנו לשם כך בסלע. כשנגיע אל תחתית המצוק יפנה השביל השחור בחזרה מערבה. כשהוא שומר פחות או יותר על אותו קו גובה הוא מקיף את תחתית המצוק. בקצה עליה קטנה מגיע השביל השחור לקצהו ונפגש בשביל מסומן אדום. בדיוק מעלינו נמצא האיזור המחורר ביותר במצוק, כמו במצוק ממול, על הר נתאי, גם כאן יש שפע מערות טבעיות וחצובות ביד אדם.

בנקודה בה מסתיים הסימון השחור והופך אדום, נפנה שמאלה, בעלייה, כעבור מרחק קצר נבחין בשביל מדרגות המטפס שמאלה, היישר אל הנקרות שבסלע ושרידי המצודה החרבה. שביל זה נחנך לפני כשנתיים. כדאי בהחלט לטפס ולסייר במצודה בטרם נמשיך בהעפלה בשביל האדום בחזרה אל מרומי המצוק.

בארבל נחצבו המערות כך שהיו ביניהן גרמי מדרגות, מסדרונות ומעברי סתרים. בכמה מקומות נחצבו בורות שטויחו כך שיוכלו לשמש לאגירת מים. המצודה שהוקמה כאן שלטה באופן מוחלט על הדרך העוברת לאורך גדת הכינרת. ככל הנראה שימש המבצר מעוז למורדים החשמונאים ולימים, עם עלייתו של הורדוס התבצרו כאן מתנגדיו והסבו לו אבדות גדולות. קרב גדול נערך בין צבאו לצבאם בבקעת ארבל (אותה חצינו בדרכנו לפסגה), אולם מורדים רבים הוסיפו להתבצר במצודה.

מסופר כי בסופו של דבר חזר הורדוס לארבל וצר על המקום. הוא הורה לשלשל תיבות עם חיילים מקצה המצוק מטה. החיילים היו מצוידים במוטות ארוכים עם ווים בקצותיהם ולפידים. הם הציתו את המערות ובעזרת המוטות המעוקלים משכו את המתגוננים אל עבר התהום (מלחמות היהודים ספר א' פרק ט"ז). הורדוס ניסה לשווא להביא לכניעתם של המורדים. ככל הנראה הוא ניהל את המשא והמתן מראש הר נתאי שעליו נותרו, אגב, שרידי חומה מרשימים. בגלל המיקום הדרמטי של המצודה על הסלע המתפורר לא נותר ממנה הרבה. רוב השרידים הנראים כיום הם מתקופה מאוחרת יחסית, ימי השלטון הע'ותמאני.

לאחר הביקור במצודה נמשיך בשביל האדום מעלה. זהו הקטע המתיש ביותר במסלול, אך אין לנו כל סיבה למהר. כל אחד יכול לעשות את העלייה בקצב שלו, כשכל מבט לאחור, אל הנוף, מזכיר לנו לנשום לאט וליהנות.

לטייל עם אופניים בנגב

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.

שתפו: