האם מבנים היסטוריים בישראל ישרדו רעידת אדמה?

בישראל יש פחות מעשרה מהנדסי שימור, שיכולים להתמודד עם טיפול מקצועי במבנים היסטוריים והיערכות לשימורם במקרה של רעידות אדמה. כך עולה מסדנה למהנדסים, ראשונה מסוגה בישראל, שעסקה בטיפול במבנים היסטוריים באופן שוטף ובעקבות רעידות אדמה. מיקומה של ישראל סמוך לשבר הסורי-אפריקני, והסטטיסטיקה המראה כי כל מאה שנה מתרחשת רעידת אדמה גדולה באזור, מחייבים היערכות הולמת. אולם התקנים הקיימים עוסקים בדרך כלל במבנים מודרניים, בעלי שלד מבטון מזוין, וחסרים סטנדרטים, הנחיות וידע ייחודי לטיפול במבנים ההיסטוריים הרבים הפזורים ברחבי הארץ.

הסדנה היא פרי יוזמה של הוועדה הבין משרדית להיערכות לרעידות אדמה, מִנהל השימור ברשות העתיקות, איגוד המהנדסים לבנייה ותשתיות, הפקולטה להנדסה אזרחית של אוניברסיטת פדובה באיטליה ופרויקט ניקר, בשיתוף הוועד הישראלי לאונסק"ו והמועצה לשימור אתרים. בין המרצים בסדנה היו מומחים בינלאומיים, מהמובילים בעולם בתחום זה. פרופ' פאולו לורנצ'ו מאוניברסיטת מינהו בפורטוגל סיפר למשתתפי הכנס כי באירופה 35 עד 50 אחוזים משוק הבנייה עוסק במבנים היסטוריים, וישנם מהנדסי שימור רבים שמתמחים בטיפול במבנים היסטוריים. לדבריו, מהנדס שימור נדרש לניתוח מעמיק של המבנה על מנת לקבל את המידע על סוגי החומרים שנעשה בהם שימוש ומצבם הפיזי העכשווי, טכניקות וטכנולוגיות הבנייה שהמבנה נבנה בהם – וכל זאת, על פי עקרונות כלליים של שימור.

פרופ' קלאודיו מודנה מאוניברסיטת פדובה באיטליה דיבר, בין השאר, על רעש האדמה העז שפקד ב-2009 את העיר האיטלקית אקווילה, החריב את גרעין העיר ההיסטורי וגבה 306 קורבנות אדם. לדבריו, טיפול במבנים היסטוריים בטכנולוגיות לא מתאימות, בעיקר בחומרים מודרנים כמו בטון, הביאו לכשל המבנים וגרמו להחמרת הנזקים. מדבריו עולה החשיבות הרבה שיש לעבודתם של מהנדסי שימור ולצורך להשתמש בחומרים מתאימים.