מזיע ומתנשף אני רץ מהר ככל יכולתי לאורך מסדרונות אינסופיים, עד לדלפק טיסת ההמשך מבריסל הבלגית לגלזגו הסקוטית. כשאני מצליח לבסוף להירגע ולהשתלט מעט על נשימתי, אני מביט סביב ומבחין במשהו מוזר למדי: אני אחד הגברים הבודדים באולם שלובשים מכנסיים. בתורים ארוכים ניצבים אוהדי כדורגל סקוטים, לבושים בחצאיותיהם המסורתיות. הבעת פניהם העגומה מעידה על הפסד קבוצתם, וריח הבירה העז שנודף מהם מספר כיצד הטביעו את יגונם. מטוס בוכנה ישן, המזכיר בצורתו טרקטור מעופף, אמור להטיס אותי ליעדי: האי אַייְלֶה (Islay), הדרומי שבהברידים הפנימיים במערב סקוטלנד. המטוס הזה הוא הקשר העיקרי בין האי שכוח האל על 3,400 תושביו לבין סקוטלנד והעולם. הנוסעים, עמוסי חבילות, נראים כאילו שבו זה עתה ממסע קניות שבו ניסו לרכוש את כל מה שאין להשיג באי. בודדים בלבד נראים כתיירים, ואלה מבקשים ודאי לבקר באי הידוע כל כך בקרב מביני דבר במוצר הסקוטי המפורסם ביותר: וויסקי. איילה הוא אמנם אי לא גדול, אך במושגי אלכוהול הוא נחשב למעצמת וויסקי – באי יש שבע מזקקות (אחת לא פעילה), שבהן מכינים וויסקי משובח. רק מעטים יודעים על חיי הטבע העשירים באי, וגם לי לא היה נודע הדבר אילולא הפלגתי בספינתו של פקח ימי הולנדי. הוא סיפר לי כי באחוזה אחת באיילה גר זוג אוהבי טבע אנגלים, ג'ורג' ופיונה מידלטון, הנאבקים יותר מ־20 שנה להפוך את האיים הקטנטנים הסמוכים לאי, שברובם שייכים להם, לשמורת טבע של כלבי ים. כלבי הים, מצידם, מוקירים לזוג תודה, וכשפיונה מנגנת בכינורה, הם עולים על הסלעים ומאזינים בקשב רב. כעבור כמה דקות אנו מגיעים ל"בית האלמנה", השוכן לחופו של מפרץ קסום ולמרגלות "גבעת הפיות". "בית האלמנה" נקרא על שם בעליו לשעבר של הבית – ויולט, אלמנתו הצעירה של לורד טלבוט קליפטון, אציל עשיר ואמיץ שהרבה לסייר בעולם. לפני שמלאו לו 20 שנה כבר הקיף פעמיים את העולם, ובשנת 1928 מת במהלך מסע מפרך באפריקה. בעבר שימש הבית הגדול כמלון, וכיום מתגוררת בו אליזבת, אשתו הראשונה של ג'ורג' מידלטון. אליזבת מקבלת את פנינו בחיוך ובספל תה, ומיד לוקחת אותי לצפות בזוג ברבורים המדדים לעברה כדי לקבל ככרות לחם. אני מעלה את הציוד לקומה השנייה ומתבונן כמכושף בנוף הפראי שנגלה מבעד לחלון חדרי: חופי המפרץ צבועים בוורוד עז מעומס פריחת האזליאות, צמחייה טובלת במי הים, איים ומצוקים מזדקרים בים אפור כשעננים כבדים ומאיימים תלויים מעל.
ג'ורג'י מוליך אותי בשבילי היער לעבר בית החווה שבו גרים ג'ורג' ופיונה. מזג אוויר קריר ואפרורי מלווה אותנו כשאנו פוסעים בין עצי אדר ואשוח אדירים ועתיקים, שרכים ומרבדים של פרחי שום בר לבנים, פרחים פעמוניים כחולים ועמודי תפרחת סגולים של דיגיטליס. מדי פעם צצים מבין השרכים צלבים קלטיים עתיקים, מכוסים טחב. אני עוצר לרגע, עוצם את עיני ומאזין בדמיוני לצלילי מנגינות קלטיות שמתנגנות ומתגלגלות ועוטפות אותי באווירה קסומה. אנחנו מגיעים לקרחת יער גדולה שממנה מיתמרים שרידי טירתו המרשימה של קליפטון, מקיפים את הטירה ומתקרבים לחזית. ארנבונים נמלטים במהירות למחילותיהם ואחוריהם הלבנים של איילים מנתרים משם בבהלה אל תוך סבך האזליאות. כשאנחנו פונים וממשיכים בדרכנו, מלווה אותי תחושה שמישהו מביט בי מאחורי גבי. האם זו תחושת שווא או שמא רוח רפאים? בסקוטלנד אין לדעת. הקללה העתיקה של האחוזה
את פנינו טווסים, פרות, כבשים, תרנגולות, כלבים, סוסי פוני וילדות יפהפיות, שנראות ממש כפיות יער. פיונה, רגליה במגפיים, ציוד הכרחי למבקשים לטייל באי, מאכילה את בעלי החיים. ג'ורג', שמצטרף אלינו, מזמין אותנו להיכנס לחדר המגורים ללגום תה ריחני.
ג'ורג' סיפר לפיונה על האחוזה באיילה, וכשהיא ביקרה במקום בשנת 1978, נשבתה מיד בקסמיו. אמרגנה של פיונה נרתם לעזרת בני הזוג, והנחה את ג'ורג' כיצד להשיג מניית מיעוט בחברת הפיתוח, שמאוחר יותר אפשרה לו, בקומבינציה מסובכת, להשתלט על החברה. ג'ורג' חשש ממגמת הפיתוח שאיימה על האי, וניסה לחסום את פיתוחם של שטחי האחוזה. מכל עבר גולחו שטחים טבעיים והפכו למגרשי גולף או למלונות, ורק ג'ורג' התעקש להשאיר את האחוזה כפי שהיא. "כאן", מספר ג'ורג', "פעלה לטובתי קללת קילדולטון. אשתו של קליפטון כתבה בספרה שמי שיהרוס את נוף האחוזה, מר יהיה סופו". המת הראשון היה מומחה למקורות מים, שהגיע לאיזור מטעם חברת הפיתוח כדי לבדוק אם יש באי מספיק מי שתייה לתושבים העתידיים. כשטיפס על גבעת הפיות שבשטח האחוזה, התמוטט ומת. זמן קצר לאחר מכן, היכתה קללת קילדולטון שנית. באותם ימים התגוררו ג'ורג' ופיונה בדיר חזירים קטן בצמוד לחווה, ששימשה אז מלון. בעלת המלון הרסה באופן אינטנסיבי את סביבת הטירה – היא כרתה עצים ואפשרה לצוד ללא רחם את בעלי החיים שבאחוזה. את מבנה הכנסייה היא הפכה לבר. ערב אחד בבר, בעת שפיונה ניגנה מיצירותיה, פנה ג'ורג' לבעלת המלון ואמר לה שהיא חייבת לתת לו את החווה. בעלת המלון הביטה בו המומה. כשהתעשתה, אמרה כי היא יודעת שזה מה שהיא צריכה לעשות. וכך, בתום כמה חודשים של משא ומתן, רכש ג'ורג' את המלון. בעלת המלון היגרה לארצות הברית, ועם הגעתה – מתה. היזהרו מחלומות "כדי להיכנס לעולם הפיות", מספר ג'ורג', "יש להקיף את הגבעה שש פעמים בריצה לאחור בלילות ירח מיוחדים בלבד. הפיות אוהבות להזמין נגנים מקרב בני האדם. מסופר על שני כנרים שהוכנסו לארמונן, ניגנו מעט וקיבלו תשלום עבור נגינתם בזהב מלא. כאשר יצאו מן הגבעה, נבהלו לגלות שחלפו כבר מאה שנים". למרגלות הגבעה, בין שתי אבנים מרוחקות זו מזו, נח, כך מספרת האגדה, קברה של הנסיכה הדנית יולה (Yola). מקור השם איילה אינו ידוע, אך יש המשייכים אותו לנסיכה יולה, בעוד שאחרים סוברים כי האי נקרא על שמה של אלה גאלית קדומה. מרחוק נראית הגבעה כאילו היא מכוסה בדשא תמים, אך לאמיתו של דבר הטיפוס במעלה התלול הוא בסבך של שרכים צפופים השורצים קרציות. מעט מתחת לפסגה נמצא קברו של קליפטון, ועליו צלב קלטי. גופתו הושבה לסקוטלנד בארון עופרת עם מכסה זכוכית, ועל פי משאלתו הוא נטמן במורד הגבעה, קברו פונה לעבר בית האלמנה ומשקיף על אחוזת קילדולטון, על שרידי הטירה ועל המפרץ היפה. סביב הקבר, מספר ג'ורג', התרחשו דברים מוזרים. "חברת החשמל הציבה עמוד שהסתיר את מראה הטירה. פעמיים נפל עמוד החשמל ללא כל סיבה הגיונית, ורק מאז שהוסט מעט מיקומו, נותר העמוד על כנו. כמו כן, היו כאן שני פועלים אירים שעבדו באחת המזקקות. יום אחד הם החליטו לעלות אל הקבר כדי לנסות לגלות את הארון. לפתע הופיע איש מבוגר והציע להם לבוא ולשתות בביתו. אחרי ששתו, ליווה אותם האיש, ולפתע נעלם. כששבו למלון שפעל אז בבית האלמנה ותיארו את מה שקרה, התברר להם שאין שם בית. השניים, משוכנעים כי היתה זו רוחו של קליפטון, מיהרו להימלט מן האי.
ם פיונה וג'ורג' אל השרטונות. פיונה לוקחת עימה את הכינור. כשהסירה נצמדת לאחד השרטונות, אנחנו מדלגים ועולים על הסלע החלקלק. חלק מכלבי הים גולשים אל המים, אך רובם ממשיכים לרבוץ ולהביט בנו באדישות על הסלעים. פיונה מרימה את כינורה, מחליקה את קשתה על המיתרים, בוחנת את הצלילים. היא עוצמת את עיניה ומתחילה לנגן. |
טירה חרבה, קללה מסתורית וגבעה של פיות הן רק חלק ממאפייניו המופלאים של האי הקטן איילה, השוכן לחופי סקוטלנד. את התמונה משלימים זוג אוהבי טבע אנגלים, ג'ורג' ופיונה מידלטון, הנאבקים להפוך את האיזור לשמורת טבע של כלבי ים. אגדה עתיקה־מודרנית פורסם 24.11.08 |
כנסיית רוסלין, סקוטלנד
Array
(
[continent] => WP_Term Object
(
[term_id] => 551
[name] => אירופה
[slug] => europe
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 551
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 0
[count] => 3867
[filter] => raw
[term_order] => 0
) [country] => WP_Term Object
(
[term_id] => 580
[name] => בריטניה
[slug] => united-kingdom
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 580
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 551
[count] => 343
[filter] => raw
[term_order] => 0
) [area] => WP_Term Object
(
[term_id] => 584
[name] => סקוטלנד
[slug] => %d7%a1%d7%a7%d7%95%d7%98%d7%9c%d7%a0%d7%93
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 584
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 580
[count] => 67
[filter] => raw
[term_order] => 0
) )