דרכי האינקה: בשירות המלך

שליח שעבד בשירות ממלכת האינקה חייב היה להפגין מיומנות מגוונת. הוא היה מאומן היטב ומהיר, חזק מאוד, אחראי ובעיקר נאמן. השליחים התאמנו לקראת ייעודם כבר מילדות. הם לבשו מדים מיוחדים, חבשו כובע עטור נוצה ופעלו בזוגות, ברביעיות או בשישיות, על פי כמות הדואר שהיה אליהם לשאת. החילופים בין השליחים נעשו בריצה כדי שקצב העברת ההודעות לא יואט.

החילופים המתואמים במרחקים קצובים לאורך הדרך אפשרו לאנשי רשת השליחים הממלכתית להעביר במהלך יום אחד הודעות ומסרים למרחק של יותר מ-300 קילומטרים. בזכות עובדי מדינה נמרצים וחסונים כאלה זכה קיסר האינקה לאכול דג טרי שניצוד בחוף הים או באגם טיטיקקה בכל יום. המרחק של קוסקו (CUZCO), בירת הממלכה, מן החוף הקרוב ביותר עולה על 300 קילומטרים. זהו גם המרחק לאגם טיטיקקה.

הדרכים שעליהן רצו אותם שליחים נאמנים, שנשאו על גבם דג מפרפר או בשורה על אויב מתקרב, שרדו בחלקן, 600 ו-700 שנה לאחר שנבנו ושירתו את רצי המלך. ממלכת האינקה פרחה במאה ה-13 ובמאה ה-14 באיזור שבו שוכנות היום פרו, בוליביה ואקוודור. בסך הכל נמשכה הפריחה התרבותית הזו כ-150 שנה, אך במהלך שנים אלה נבנתה אימפריה אדירה שנשלטה בצורה הדוקה מעיר הבירה בידי שלטון מרכזי. כדי לשלוט באימפריה השקיעו שליטי האינקה את מירב המאמצים בפיתוחה של רשת דרכים שנפרסה על פני כל הארץ.

דרך האינקה באזור מאצ'ו פיצ'ו. שתי למות שיחלפו בנתיב הצר יתחככו זו בזו

כיוון שהממלכה הורכבה משני אזורים שונים מאוד – מישור החוף השטוח ורכס ההרים המבותר – בנו בני האינקה שתי דרכים מרכזיות שעברו מצפון לדרום בכל אחד מן האזורים האלה. בנייתה של הדרך ההררית נתקלה, כמובן, במכשולים טבעיים עצומים. הדרך חצתה עמקים, עברה במעברי הרים, עלתה וירדה בגבהים שונים, ביערות ובאזורים פתוחים.

דרך החוף החלה ממפרץ גואיאקיל (GUAYAQUIL), הנמצא כיום בשטח אקוודור, היא נמתחה לאורך חופה של פרו, חצתה את האזור שבו נמצאת כיום לימה, המשיכה דרומה וחצתה את עמק נסקה (NAZCA) והגיעה עד לאזור הנמצא כיום בתחומה של צ'ילה. דרך ההר החלה באיזור המשמש כיום גבול בין אקוודור לקולומביה, עברה דרך קוסקו, כלומר נעה לכל אורכה של פרו, והסתיימה כ-4,500 קילומטרים דרומה לנקודת ההתחלה, באיזור השייך היום לארגנטינה. תוואי הדרך מעיד על כך שהעוברים בה נעו למעשה על רכס הרי האנדים בנתיב קשה במיוחד. רשת הדרכים משניות חיברה בין שני הנתיבים המרכזיים האלה, והוליכה מן ההר אל החוף.

העדויות הממשיות מאימפריית האינקה מעטות. למרות שפסלי האלים שנמצאו מעידים שהכירו את הגלגל, לא נעשה בו כל שימוש מעשי או יומיומי בתרבותם. לא היתה לבני האינקה תרבות כתב ממשית (שימוש מסוים נעשה בצורת קשרים בחוטים שסימנו אינפורמציה על תושבי האימפריה). כשנהרסה התרבות השלטת נהרסו גם העדויות. למרות הערפול, יש בקרב החוקרים הסכמה כללית לגבי שחזורה של רשת הדרכים המפותחת. עדויות שנמצאו מימי הגעת הספרדים לאזור מלאות בביטויי תדהמה ופליאה למראה ההשקעה בתשתית ופיתוח הדרכים שקישרו את קצוות האימפריה.

האנתרופולוג פרופסור נחום מגד התמחה בתרבותם של בני האינקה, ובין השאר, יצא לפרו וצעד במשך ימים ארוכים בנתיבים המפוארים שהותירו אחריהם. השיחה המובאת כאן נערכה בביתו, בין ציורים, תמונות ועבודות אומנות ממרכז אמריקה ומדרומה.

בכניסה למאצ'ו פיצ'ו. לכאן הגיעו הרצים עם חדשות ודג טרי

איך נראות דרכי האינקה כיום?
אלה שבילים קצת יותר רחבים משבילי חמורים; שתי למות החולפות בהם זו מול זו מתחככות האחת בשנייה. במקומות צרים אפשר בקלות ליפול לתהום. הדרכים היו סלולות, ובמקרים רבים מרוצפות באבנים עגולות. הנתיבים נסללו בדרך כלל בשולי ההר. הדרך שאנחנו הלכנו בה הובילה מקוסקו למצ'ו פיצ'ו, והנתיב עלה וירד ללא הרף. מקסימום הגובה הוא 4,200 מטר, אך לעיתים ירדנו עד לגובה 1,200 מטר, רק כדי לשוב ולטפס בחזרה.

כדאי לזכור שדרכי האינקה היו רבות מאוד וקישרו את כל האימפריה. הן יצאו מקוסקו והגיעו עד לאקוודור בצפון ועד לצ'ילה בדרום. כיום מדובר על מספר די קטן של נתיבים שזוהו ונוקו, כך שאפשר ללכת בהם. הנתיבים האלה נסללו בדרך כלל במעבר האפשרי היחידי בהר. במקומות שבהם לא היה פתרון אחר, חצבו בני האינקה מנהרות והקימו גשרים. במהלך ההליכה עברנו בשתי מנהרות וחצינו כמה גשרים שהם הפסגה ההנדסית של הדרכים האלה. זה פשוט עשוי נפלא, התכנון הארכיטקטוני, בחירת הדרך הקלה ביותר, בחירת הנתיב והגובה הנכונים. כל מי שמנסה ללכת באיגוף או בנתיב אחר, פשוט מאבד את הדרך. לא נעשו כמעט עבודות שחזור לאורך הנתיב ובהליכה איטית הנמשכת כמה ימים אפשר להעריך נכונה את סוללי הדרכים האלה.

האם יש עדויות לשימוש שעשו בני האינקה בדרכים?
יש עדויות רבות לקשרים בתוך האימפריה. מלבד התפקידים הצבאיים והממלכתיים ידוע לנו, למשל, שנשים בנות האינקה התחתנו עם גברים מאזורים אחרים, כלומר החתן השתמש ברשת הדרכים שהגיעו לאזור אחר כדי למצוא לעצמו אישה. המלך האחרון של האינקה, למשל, אמו היתה מאזור קוסקו. האבות הרוחניים של האימפריה יצאו מאיזור טיטיקקה וידוע שבני האינקה הגיעו אפילו עד פנמה שבצפון.

מה הייחוד של נתיבי האינקה בתרבות הפרה קולומביאנית?
בולטת במיוחד האיכות ההנדסית של הדרך, ההשקעה העצומה בבנייה. לאינקה היה שלטון מאוד מרכזי ומאוד מסודר. היה להם ברור שכל האינפורמציה צריכה להגיע ממש לקודקוד, ואכן הושקע בכך הרבה מאוד מאמץ. הם פשוט היו בנאים גדולים ודמו בכך מאוד לרומאים. הם התמודד אמנם עם שטח קטן יותר, אך תנאי השטח שבהם פעלו היו קשים הרבה יותר מאלה של הרומאים. חשוב כמובן ההבדל המרכזי – האינקה לא עשו שימוש בגלגל, בעוד שהרומאים בנו את רוב הדרכים שלהם כדי שהכרכרות יסעו עליהן.

הבנייה והיכולת ההנדסית של האינקה היתה הרבה יותר מרשימה מזו של השבטים בצפון, והתנועה שלהם היתה הרבה יותר קלה משל אחרים.

באילו חלקים מן הדרך אפשר ללכת היום?
הנתיב המקובל ביותר כיום לטיול הוא הדרך ממצ'ו פיצ'ו לקוסקו. קטע הדרך הזה שימש בימי האינקה כקישור של קוסקו עם הג'ונגל. זו דרך מאוד ייחודית מבחינת הנוף, ובעלי מזל המגיעים לשם כמונו, בחודש מאי, זוכים לראות שטחים עצומים של מרבדי סחלבים.

דרכים אחרות שבהן אפשר ללכת הן כמה קטעים מצפון ללה פאז, בירת בוליביה, שאף הן הובילו אל יער הגשם. הדרכים השתמרו טוב יותר באזורים שבהם לא היה מי שישחית אותן, כלומר באזורים לא מאוכלסים. קטעי הדרך שעברו ביער התכסו לחלוטין, וכדי לפלס אותם מחדש נדרשים מאמץ גדול ומלאכת אחזקה מתמדת ומייגעת. ככלל, דרגת השימור באיזור האמור מופלאה, ואפשר לראות בו בצורה הטובה ביותר את עוצמתה של רשת דרכי האינקה.

ההליכה עצמה אינה קלה כלל. בייחוד התקשינו ביום הראשון. הטיפוס המייגע לגובה של כ-4,000 מטר הקשה מאוד על הנשימה. הימים שלאחר מכן היו כבר קלים הרבה יותר. הגוף התרגל לתנאי הגובה והאוויר הדליל, הנתיב נעשה אולי קל קצת יותר, והנוף ואתרי האינקה השכיחו בקלות יתרה את כל הקשיים.