דרך בורמה, רכס שיירות

הזווית הפחות מוכרת
כולם מכירים את כביש ירושלים-תל אביב ואת סיפורי המצור על ירושלים במלחמת השחרור. גם סיפורם של שרידי הרכבים המשוריינים ידוע ומוכר: זכר לשיירות האספקה שניסו להבקיע את המצור. אבל לא כולם מכירים את הכביש מנקודת מבטם של תוקפי השיירות, כלומר ממרומי השלוחות השולטות עליו. לכן נצא לטיול רגלי ברכס השיירות, הנמצא מדרום לכביש.
כדי להגיע אל תחילת המסלול נפנה דרומה מכביש מס' 1 במחלף שורש. נחלוף על פני שואבה ושורש, ונמשיך לכיוון מושב בית-מאיר. שני ק"מ לאחר הפניה ימינה לשורש נבחין בלולי עופות משמאלנו ובדרך עפר מימיננו (סימונה ירוק ומקביל לה הסימון של 'שביל ישראל'). נחנה את האוטו בצד הדרך, ונצעד בדרך העפר. כעבור כמה מאות מטרים נפנה שמאלה בדרך עפר המסומנת אדום. זהו למעשה הקצה המזרחי של השביל המפורסם שנקרא "דרך בורמה".

"דרך בורמה" הוא הכינוי לדרך באורך של כ-15 ק"מ, שבה השתמשו להעברת אספקה סדירה לירושלים הנצורה במלחמת העצמאות בין דצמבר ליוני 1948. הדרך עברה בקו התפר בין שני אויבים: כוחות הצבא המצרי מכאן וכוחות הלגיון הירדני משם, אזור שלא התקיימו בו סיורים ופטרולים של האויב.

משמעותה של הדרך הייתה בכך שעקפה את לטרון ואת שער הגיא, אזור בו התבצר הלגיון הירדני. בניגוד לדעה הרווחת, דרך בורמה לא הייתה סודית. הירדנים הכירו אותה והיא הייתה בטווח תותחיהם. מדוע אם כך לא חסמו אותה? ירדן נמצאה תחת אמברגו בריטי, והצבא הירדני היה בחוסר גדול של תחמושת. עהדאללה, מלך ירדן, חש כמי שהשיג את שלו במלחמה ולכן שאף להגיע להסדר תחת המשך לחימה.

משלט 21 במנהרת הזמן
המשך דרכינו בערוץ הקרוי באותו שם: נחל בורמה. לאחר כברת דרך קצרה נעלה בדרך לא מסומנת המסתעפת ימינה, חוצה את הערוץ ומטפסת על השלוחה הנגדית. נעלה בה אל שיא הגובה. בתקופת מלחמת העצמאות נקראה הנקודה בפי הלוחמים "משלט 21". נחצה את שיא הגובה צפונה, לעבר נקודת תצפית מרשימה על "שער הגיא". מכאן נוכל לראות בבירור עד כמה היושב על ההר שולט על הדרך למטה.

נסו לדמיין כביש צר, רוחבו 6 מטרים בלבד והוא מפותל ומלא מהמורות. והנה שיירה מגיעה; רכבים משוריינים כבדים, עמוסי מזון, תרופות וחומרי לחימה, מקרטעות באיטיות בעלייה. הנהגים והמאבטחים סורקים בעיניהם את הדרך לפנים ואת המדרונות, מפחדים ממחסום על הכביש ומהתקפה צפויה. כאן מתחוורת משמעות הכינוי "שער הגיא" שניתן למקום. ניתן לראות בבירור כיצד מסתיימים ההרים (שכבות הסלע הנוטות והמדרונות) וכיצד נעשה הנוף פתוח יותר באזור גבעות השפלה והופך לרצף מפולס אחד, בואך מישור החוף.

נשוב מהתצפית אל שיא הגובה ונשקיף דרומה לעבר נחל בורמה ובית-מאיר. המושב נבנה על מקום הכפר בית-מחסיר, שממנו יצאו מפגעים רבים אל הכביש. ניתן כעת להבין באיזו מהירות יכלו אנשי הכפר החמושים להגיע לשלוחה, מיד כשתצפיתן שנמצא באזור "משלט 21" זיהה שיירה מתקרבת והזעיק אותם.

מכאן ניתן לשוב אל הרכב באותה דרך בה באנו או להמשיך במורד הנחל אל נקודת סיום שונה. לשם כך נדרשת הקפצת רכבים. את המשך דרכנו מעשה מערבה. סימון השבילים הירוק (הפעם שביל צר ולא דרך עפר), יוליך אותנו במורד השלוחה אל חניון נחל בורמה. בנקודה מסוימת נוכל לחצות את הנחל אל גדתו הדרומית בסימון שבילים כחול.

בדרך זו נתחבר אל תוואי דרך בורמה עצמה ובה נרד לחניון. אל החניון יש להקפיץ את אחד הרכבים. כדי להגיע לחניון 'דרך בורמה' לנסוע אל מחלף 'שער הגיא' ונפנה עם השילוט לעבר בית-שמש. פחות מקילומטר אחד אחרי המחלף נבחין משמאלינו בחניון. זוהי נקודת הסיום.

הקפצת רכבים:
מסלולים מסוימים מבין המסלולים המוצעים על ידינו אינם מעגליים, כלומר נקודת הסיום שונה מנקודת ההתחלה (ולעיתים נמצאת במרחק ניכר ממנה). כדי למנוע את החזרה המייגעת באותה דרך בה באתם, וכדי להימנע מקיצור המסלול לכדי גיחות קצרות, הלוך ושוב מתחילתו ומסופו, אנו ממליצים על קיום המסלול עם שני רכבים. באופן זה ניתן להותיר את אחת המכוניות בקצה המסלול, ולהשיב את נהגו אל נקודת ההתחלה בעזרת כלי הרכב השני. בתום המסלול יקפיץ נהג המכוניות השניה בנקודת הסיום את נהג כלי הרכב שהושאר בנקודת התחלה בחזרה אל רכבו. טיול נעים!