דינוזאורים: שובה של הלטאה הנוראה

התאהבתי בדינוזאורים בפעם הראשונה שראיתי אותם. זה היה לפני שנים רבות, אך לא אשכח את הרושם העמוק שנחרת בי לנוכח הממדים העצומים שלהם, היחס המשונה שבין הראש הקטן לגוף הענקי והחידות שמלוות אותם:

איך הם נראו באמת? איזה צבע היה להם? אילו קולות השמיעו? כיצד נראתה הסביבה שבה חיו?
כשעמדנו על הגבעה, בשערי פארק הדינוזאורים המחוזי
(Dinosaur Provincial Park) במחוז אלברטה, קנדה, יכולתי לדמיין, לראשונה בחיי, את הדינוזאורים בסביבתם הטבעית. למרגלותינו נפרש עמק נהר רד דיר
(Red Deer, הצבי האדום). לפני עשרות מיליוני שנים נעו אלפי צראטופסידים והדרוזאורים בעדרים גדולים בעמק המבותר, הצחיח והפראי הזה, מלחכים צמחים ותולשים עלים משיחים ומעצים, בעוד טורפים רצחניים כמו הטירנוזאורוס שיחרו לטרף, אורבים מאחורי שרכים ענקיים, עצי ציקס, גינקגו ומגנוליה.
אנחנו יורדים בדרך המתפתלת בין נקיקי העמק וערוציו. פרד האמר, שמדריך אותנו בסיורנו במקום, מספר שכבר יותר מ־100 שנה מוצאים כאן מאובני דינוזאורים, וכל שנה נוספות תגליות חדשות. רק בשנה שעברה התגלה כאן מאובן שלם של דינוזאור טורף וכמה מאובני צבים.

אלברטוזאורוס (Albertosaurus), או "לטאת אלברטה". זה היה הדינוזאור אוכל הבשר הראשון שהתגלה בקנדה, והוא זה שהביא ל"בהלת הדינוזאורים הגדולה" איור: פרדרג (אשר) שוטריץ'

אנחנו יוצאים לשטח ועוצרים מדי פעם ליד מאובנים שנחשפו: עצם ירך של דינוזאור, זרוע של דינוזאור אחר, חוליות זנב. יש גם מאובנים שלמים שהושארו במקום שבו נחשפו, וכדי למנוע את התפוררותם נבנה סביב כל אחד מהם מבנה שקוף. אני מרגיש כמי שהכניסו אותו למכרה זהב ומדי פעם נגלה לעיניו מהנוצץ הנוצץ הזה.
וזה אכן מכרה זהב של דינוזאורים. מאות פרטים
מ־37 מינים שונים התגלו כאן, 300 מהם נמצאו לאורך קטע קצר של כ־27 קילומטר. בשנת 1979 הכריזה אונסק"ו על האיזור כעל אתר חשוב למורשת האנושית
(World Heritage) בשל עושר המינים ושפע הפרטים שבו. ממשלת אלברטה לא איחרה להגיב והקצתה יותר מ־73 אלף דונם לפארק, שנחשב לאתר העשיר ביותר במאובני דינוזאורים שלמים בכל אמריקה הצפונית ומהעשירים בתבל. אנשי מדע מכל העולם ממשיכים להגיע לכאן, לחפש, לחשוף ולחקור, וגם מי שאינו מדען יכול להשתתף במשלחות המחקר.

עוד סחף, עוד חשיפה
הדינוזאורים חיו במשך יותר מ־165 מיליון שנה, מתוכן הם חלשו על כדור הארץ ללא עוררין במשך 100 מיליון שנה. כאן, בפארק הדינוזאורים שבמחוז אלברטה, הם חיו, וחשוב מזה – השתמרו. פרד מסביר לנו שהסתובבו כאן מאות מיליוני דינוזאורים, ומה שנמצא עד עתה הוא מעט מזער.
מדוע דווקא כאן התגלו כל כך הרבה מאובני דינוזאורים? כדי שמאובן יתגלה נדרשים תנאים גיאולוגיים מיוחדים, כמו תהליכים של התרוממות שכבות הסלעים ושל בליה. נדרש גם מעט מזל – שיעבור מישהו שהמאובן, ולעיתים רק קצה קצהו, ימשוך את עינו ואת תשומת ליבו. כאן, באיזור הפארק, היו המאובנים קבורים תחת שכבות סלעים בעומק של כקילומטר וחצי. פעילות השחיקה של הקרחונים הסירה יותר מקילומטר סלעים, והסחף המהיר של הנהר חתר בשכבות שנותרו עד שהתגלו שרידי הדינוזאורים לעין השמש.
כשמבקרים פה ורואים את הנוף המדהים על עשרות שכבותיו, את המאובנים המפוזרים בשטח, את הנהר ואת מאות הערוצים המתנקזים אליו, מבינים מדוע מתגלים כאן מדי שנה מאובנים חדשים. כי אין מספר טוב יותר מהטבע עצמו: התהליכים נמשכים, עוד סחף ועוד חשיפה, ולעולם אין לדעת איזו הפתעה מחכה כאן בביקור הבא.

פארק הדינוזאורים במחוז אלברטה, קנדה. בשיפולי הסלעים טמונים מאובנים רבים. משלחות החוקרים מגלות כל העת עוד ועוד ממצאים קדומים

לטאה ושמה אלברטה
העיר הקטנה דראמהלר (Drumheller), המרוחקת כ־170 קילומטר צפונית מערבית מפארק הדינוזאורים, שוכנת בעמק שיצר נהר רד דיר, שנופו דומה לזה הנשקף בפארק. לכאן הגיע בסוף המאה ה־19 הגיאולוג ג'וזף בר טירל (Tyrrell), כדי לערוך סקר על מרבצי פחם שהתגלו באיזור. ב־12 באוגוסט 1884 הבחין באחד הערוצים בגולגולת דינוזאור, ולאחר בדיקה נקבע כי היא בת 70 מיליון שנה. הדינוזאור, פרט ראשון מסוגו שנמצא עד אז, זכה לשם אלברטוזאורוס (Albertosaurus) – "לטאת אלברטה".
זה היה הקרנוזאור (דינוזאור אוכל בשר) הראשון שנמצא בקנדה. בתחילה

טירנטזאורוס. הטורף החזק והמסוכן של תקופת הקרטיקון | איור: פרדרג (אשר) שוטריץ'

חשבו שהוא ניזון מפגרים וקראו לו בהתאם – סרקופאגוס
(Sarcophagus). בהמשך התברר שהיה טורף יעיל לא פחות מבן משפחתו המפורסם, טירנוזאורוס רקס
(Tyrannosaurus rex). לתגלית היו הדים, והיא גרמה ל"בהלת הדינוזאורים הגדולה".
בארנום בראון, אספן הדינוזאורים הנודע, הגיע לאלברטה מדי קיץ לחיפוש אחר מאובנים. סיפרו עליו ש"היה מסוגל להריח מאובנים עוד לפני שראה אותם". בגלל קשיי התנועה באיזור, המכונה "באדלנדס" (Badlands), פיתח בראון שיטת עבודה מקורית: הוא בנה דוברה גדולה והשיט אותה על הנהר, כשהיא משמשת "מחנה צף". מדי פעם עגן בנקודה כלשהי, ושם חיפש ואסף מאובנים. אלה הועמסו על הדוברה והועברו, מאוחר יותר, למוזיאון לטבע בניו יורק. בני משפחת שטרנברג, צוות מתחרה ואספני דינוזאורים ידועים בזכות עצמם, החליטו לאמץ את שיטתו וכמוהו זכו להצלחה רבה. תוך זמן קצר נהרו לכאן מדענים ואספנים מכל העולם.
ההתעניינות המדעית במאובני אלברטה נמשכת עד היום. בשל התגלית של טירל, וגם בשל העובדה שבסביבתה נמצאו מאובנים של 20 מיני דינוזאורים, זכתה דראמהלר לכינוי "בירת הדינוזאורים של קנדה", תואר שאימצה לעצמה בהתלהבות כדי לעודד תיירות. מספרים כי תושבי האיזור הראשונים, אנשי שבט ה"בלאק פוט", הכירו את המאובנים הגדולים זמן רב לפני בוא האירופאים, והאמינו שהם עצמות האב הקדמון של הביזון האמריקאי, ה"באפלו". הם נהגו להגיש למאובנים מנחות כדי שישפיעו מכוחם על ציד מוצלח.

מראה מגבוה של איזור ה"באדלנדס" שליד דראמהלר. בשל קשיי התעבורה באיזור, פיתח בארנום בראון, אספן הדינוזאורים הנודע, שיטת עבודה מקורית: הוא בנה דוברה גדולה והשיט אותה על הנהר, כשהיא משמשת "מחנה צף" לאיסוף מאובנים | צילום: חיים קרופך

מסע בזמן הדינוזאורי
בשנת 1985, כ־100 שנה לאחר מציאת האלברטוזאורוס הראשון, חנכה ממשלת אלברטה את המוזיאון לפליאונטולוגיה על שם טירל, לא רחוק מהמקום שבו מצא הגיאולוג את המאובן ההיסטורי. המוזיאון הוא מהגדולים בעולם לפליאונטולוגיה (חקר מאובנים

וצורות חיים קדומות)  ומהיפים שבהם. הוא מיועד לאיסוף, שימור וחקר המאובנים ולהצגתם, עם דגש על הממצאים שמקורם באלברטה.
התחלנו את הביקור במוזיאון בתצפית לעברו. הוא תוכנן כך שיתמזג בנוף ולא יחרוג מקו הרקיע. מול חזיתו דגמי דינוזאורים "ילידי האיזור". הסיור בו הוא "מסע בזמן" ובתולדות החי על פני כדור הארץ. כמה מהתצוגות בולטות בשילוב המעניין של מדע ואמנות, ואי אפשר שלא לעצור לידן גם כשממהרים לדינוזאורים: מתחת לרצפת זכוכית מוצג ים קדום מהעידן העתיק (הפליאוזואיקון, 590־250 מיליון שנה טרם זמננו), ובו דגמי יצורים שנמצאו בפצלי האבן של ברג'ס (Burgess Shale), אשר נתגלו במחוז קולומביה הבריטית שבמערב קנדה.
יצורים אלה חיו לפני 535 מיליון שנה, ואין בטבע עוד כדוגמתם. אחד מהם, דג הדנקלאוסטיאוס (Dunkleosteus), היה הטורף הימי הגדול בתקופת

מאחורי הקלעים של המוזיאון. טכנאי מנקה מאובן של צב ים מגלימת האבן שעוטפת אותו

הדֵבוֹן (אמצע עידן הפליאוזואיקון העליון, לפני 415־370 מיליון שנה), אורכו הגיע לשמונה מטרים וראשו היה משוריין כטנק.
הגן הקרוי "שמורה עתיקה"
(Paleoconservatory) מנסה לדמות את העולם שבו חיו הדינוזאורים. זוהי חממה בסגנון טרופי שבה צמחייה צפופה ועשירה, עם לחות גבוהה המעלה אד. לדעת המדענים, בשיא תקופת הדינוזאורים כבר היו קיימות רבות ממשפחות הצמחים המוכרות לנו היום, כך שהגן נראה "אמיתי". לשמחתנו, אף דינוזאור לא הגיח מבין השיחים.
גולת הכותרת של המוזיאון היא, בעיני, אולם הדינוזאורים. מוצגים בו יותר מ־30 מינים, רובם מתקופת הקרטיקון של אלברטה. התצוגה משלימה את הביקור בפארק הדינוזאורים, ואפשר לראות בה את הממצאים מהשטח לאחר שעברו תהליכי ניקוי, צביעה (שנועדה לשימור המאובנים) והרכבת החלקים לשלד שלם. ברקע מצויר הנוף שבו, לפי השערות החוקרים, חיו הדינוזאורים, ומוצגת האקולוגיה שלהם. התצוגה מעניינת ואינה מייגעת את המבקר, גם אם הוא לא חסיד של בעלי חיים גדולים מחתול או כלב.

לוקח שנים לנקות מאובן
מאחורי הקלעים במוזיאון מתבצעים מחקרים בתחומים שונים של הפליאונטולוגיה. במעבדות עוסקים בניקוי המאובנים ובשימורם. ניקוי מאובן יכול להימשך כמה שנים, משום שיש לקלף ממנו את

האבן שסביבו בזהירות מרבית כדי לא לאבד אף חלק, ולו גם עצם קטנה. עצם חסרה יכולה להטיל את עולם המחקר הפליאונטולוגי לסחרחרה ולשלל טיעונים ותיאוריות חדשות.
לסילוק האבן משתמשים, לעיתים, בכלים עדינים כמו מחטים או מקדחים זעירים, ומסירים גרגר אחר גרגר. זו עבודה המצריכה מיומנות גבוהה וסבלנות ללא גבול. היום משתמשים גם בטכניקות סריקה ממוחשבת לפני הסילוק הפיזי של האבן, כדי לא לאבד מידע חשוב.
המוזיאון מעורב גם בפרויקטים בינלאומיים שונים בסין, במונגוליה ובאמריקה הדרומית. כך הזדמן לנו לראות ג'יגנוטוזאורוס (Giganotosaurus) מארגנטינה, שהיה ככל הנראה הטורף הגדול ביותר עלי אדמות, וגם חוליית עמוד שדרה ענקית של ארגנטינוזאורוס (Argentinosaurus). חשיבות העניין היא בעובדה שבאמריקה הדרומית ובאמריקה הצפונית התפתחו בתקופת הקרטיקון מינים שונים של דינוזאורים, כי בתקופה זו שתי היבשות כבר התרחקו זו מזו. אמריקה הדרומית כבר היתה מנותקת יבשתית לא רק מאמריקה הצפונית אלא גם מאפריקה. הממצאים האחרונים מארגנטינה הם "משלימים" לאלה של אלברטה בבניית התמונה על החיים בסוף העידן התיכון.

מאובן של דינוזאור טורף מדגם תראפוד (Therapod). הצורה המעוותת של הדינוזאור המאובן, האופיינית למאובנים רבים, נגרמה בשל התכווצות הגידים לאחר המוות

הדינוזאור האחרון
לפני 65 מיליון שנה לערך מת הדינוזאור האחרון. אבל הוא ובני מינו לא נעלמו מהתודעה הקולקטיבית, והם ממשיכים לעורר את סקרנותם של בני האדם גם היום. ואולי זה לא מפתיע, שכן אלה אכן היו חיות יוצאות דופן, מופלאות ורבות עוצמה, אחדות מהן אינטיליגנטיות וזריזות מאוד. עולם הדינוזאורים היה מגוון ומוצלח מאוד. לעומת האדם הנבון, שמייחס לעצמו תבונה אך מצוי על כדור הארץ פחות מחצי מיליון  שנה, חיו הדינוזאורים על כדור הארץ במשך יותר מ־165 מיליון שנה.
תהליך האבולוציה, כתב החוקר סטיבן ג'יי גולד, אינו רק תוצאה של הברירה הטבעית, אלא גם של אירועים אקראיים בסביבה, שלעולם אינה קבועה ומתרחשים בה אסונות טבע גלובליים ואירועים מקומיים בלתי צפויים. רק מקרה הוא שכתבה זו נכתבה על ידי מי שמוגדר כהומו סאפיינס ולא על ידי דינוזאור.

תודה ללשכת התיירות הקנדית ולברברה שור, לגב' Virginia Haahrמאלברטה, לגב' Marty Hickie ממוזיאון טירל ולחברת "אייר קנדה" על עזרתן בהכנת הכתבה.