"כריש מתקרב לחוף הכרמל" מסרו שני דייגים, שחזרו מהים למצילי החוף. זה היה ב-8 באוגוסט 1994, בשבע וחצי בבוקר. זמן קצר אחר-כך זיהו המצילים סנפיר, שהופיע לסירוגין על פני המים סמוך לשובר הגלים. הם יצאו בחסקה, מצויידים ברובה דיג, ללכוד את "הטורף המסוכן", אך הוא נעלם. ההודעה על כך הגיעה אלי בשעה שתיים וחצי בצהריים, ומיד הבנתי שמדובר בדולפין ולא בכריש.
דולפין עולה מעל פני המים לזמן קצר כדי לנשום ואז ניתן לזהות את הסנפיר שלו העולה ויורד. כריש, לעומתו, נשאר זמן רב מעל פני המים וכך גם הסנפיר שלו. לדברי המצילים, הם זיהו את קיומו של "היצור" ליד החוף לפי הסנפיר שהופיע ונעלם. היה זה, אם כן, דולפין. כך התחיל המסע בעקבות "נָקוּרָה" הדולפינה, שהגיעה לחופי ישראל לבקש עזרה.
נקורה היא אחד הדולפינים, שהתגלו במהלך סקר על דולפיני בר, החיים סמוך לחופי ישראל. התחלתי לערוך את הסקר בפברואר 1993. במהלך תצפיות, שנערכו בשנתיים האחרונות התברר כי כמה עשרות דולפינים חיים דרך קבע בחופי ארצנו, ומאות דולפינים נודדים סמוך להם. סך הכל קיבלתי דיווחים על קרוב ל-1,000 תצפיות בדולפינים, ששהו, או חלפו ליד חופי ישראל. נתונים אלה אינם סופיים משתי סיבות: הדייגים, המדווחים על הדולפינים, אינם סורקים את כל האיזור, כך שתצפיתם אינה מלאה; מצד שני סביר להניח כי סירות דיג שונות דיווחו על אותם פרטים. עם זאת ההנחה היא כי הדיווחים משקפים את הגודל המינימלי של אוכלוסיית הדולפינים על חופי הארץ.
בחופי הים התיכון, להבדיל מחופי ים סוף, נראו מרבית הדולפינים רחוק מהחוף. הלהקות נצפו במרחק של 0.4 עד 25 קילומטרים מהחוף ומרחקן הממוצע ממנו היה 6.1 קילומטרים. פרטים בודדים, רובם במצוקה כמו נקורה, נצפו קרוב יותר לחוף. אחדים מהם נמצאו מתים לאחר מכן.
דם חם
הדולפינים הם יונקים ימיים, שנמצאים בכל האוקיינוסים. בעולם ידועים לא פחות מ-37 מינים שונים של דולפינים. על חופי הים התיכון, ליד ישראל, חיים בעיקר דולפינן ים תיכוני (Turisops trucatus), דולפין מצוי (Delphinus delphis) וסטנלה מפוספסת (Stenella coeruleoalba).
הדולפינים שייכים למערכת בעלי המיתר, תת-מערכת בעלי חוליות, מחלקת היונקים, סדרת הלווייתנאים. הם יונקים ימיים בעלי "דם חם". השם המדעי לכל מיני הלווייתנאים הוא Cetaceans ואליו משתייכים הלווייתנים, הדולפינים והפוקנות (מיני דולפינים קטנים).
ללווייתנאים, כמו לאדם, יש ריאות, להבדיל מהדגים בים, המשיגים חמצן באמצעות העברת המים דרך הזימים. הם נושמים אוויר נקי דרך פתח הנשימה שנמצא במרכז ראשם, הנקרא BLOWHOLE ומכניסים אותו לריאות. מסיבה זו הם חייבים לעלות מעל המים כל כמה דקות כדי לנשום. זמן שהייתם מתחת לפני המים שונה בין המינים השונים ותלוי בפעילותם הגופנית. הדולפינים מסוגלים לשהות מתחת למים בין דקה לשלוש וחצי דקות בממוצע ואילו מיני הלווייתנים, בעיקר לווייתני המזיפות (הקרויים כך משום שבמקום שיניים יש להם שערות מחומר קרני, שמסננות את המזון), יכולים לשהות במים זמן ממושך, בין 25 ל-50 דקות ואף יותר.
מוחם של מיני הדולפינים והלווייתנים גדול יחסית לגודל הגוף וגדול יחסית בשליש ממוח האדם. אך אל לנו לטעות: גודל המוח אינו מעיד בהכרח על אינטליגנציה גבוהה יותר. הלב נמצא בצד הגחון ובו ארבעה מדורים.
הדולפין הוא בעל גוף מוארך, שצורתו הידרודינאמית, בעלת סימטריה דו-צדדית. הוא מאופיין בקו גוף אחיד ללא הפרדה ברורה בין הראש, הגוף והזנב. הראש, שבקצהו פה דמוי צוואר בקבוק, מתחבר לגוף, שמסתיים בזנב שרירי מאוד. סנפיר הזנב מאונך לציר האורך של גוף הדולפין, בניגוד לדגים ולכרישים אצלם הוא מקביל לציר האורך. במרכז הגב נמצא הסנפיר הגבי ומתחת לחזה נמצאים שני סנפירי החזה (סנפירי שת), הפונים לאחור.
דולפינה אדישה
את נקורה זיהינו בזכות סנפיר הגב. יומיים לאחר שהופיעה בחוף הכרמל התגלתה שוב, הפעם בחוף בצת שבראש הנקרה. פקח שמורות הטבע הודיע לי בארבע אחר-הצהריים, שדולפין נראה בחוף כבר משעה שבע וחצי בבוקר. הדיווח התאים לדיווח הקודם על "הכריש".
יצאתי לחוף בצת בחברת פרופ' אהוד שפניר וד"ר דני כרם. בחמש וחצי כבר שחיתי לסירת החסקה של המצילים. הראות במים היתה גרועה והרוח בינונית.
על החסקה סיפרו לי המצילים שמאז הבוקר שוחה הדולפין במעגלים, במרחק של כ-400 מטרים מהחוף. דקות אחדות לאחר מכן הצלחתי לזהות את סנפיר הגב. התברר שזהו דולפינן ים תיכוני, שלאחר מכן זוהה כדולפינה בוגרת שאורכה 2.5 מטרים. היא היתה רזה מן הרגיל, אך משקלה היה לא פחות מ-200 קילוגרמים. לא נראו עליה שום פצעים חיצוניים. היא נראתה רגועה מאוד, אבל תשושה ולא הפגינה סקרנות לגבי הסירה והאנשים שעליה. מסיבות כל שהן בחרה הדולפינה להישאר בקרבת החוף ולא להיעלם בים, כפי שנוהגים דולפינים, הנרתעים מחברתו של האדם. היה ברור לי שהיא משדרת אותות מצוקה.
בשש בערב התקרבנו לדולפינה, שזכתה כבר לכינוי נקורה. היא שחתה סביבנו במעגלים. כשנכנסתי למים עם שנורקל, מיהרה להתרחק. איתרנו אותה שוב חצי שעה לאחר מכן. הפעם הוציאה נקורה את ראשה מהמים והביטה בנו במשך שתי שניות. לאחר מכן המשיכה לשחות ונעלמה. מדי פעם ראינו את זנבה חובט במים.
בשבע ועשרים ראינו אותה שוב. היא נעה כל הזמן ושמרה על מרחק מאיתנו. צופים, שעמדו על החוף, סיפרו אחר-כך, שעקבה אחרי החסקה מבלי שהרגשנו. כשהחשיך, זמן קצר לאחר מכן, נסגר האיזור על ידי חיל הים ואנו נאלצנו להיפרד מנקורה.
אחר כך גיליתי, שהדולפינה התגלתה בחמש וחצי בבוקר בחוף בצת על-ידי יחידת הפטרול של הצבא. גם הם זיהו אותה ככריש. רק בשבע וחצי העבירו הודעה למנהל החוף בקיבוץ ראש הנקרה ולטאפ, פקח רשות שמורות הטבע. בתשע וחצי הגיעה ההודעה למצילים, שמנעו מהמתרחצים להיכנס למים, בגלל שחשבו שמדובר בכריש. רק אחר הצהריים הגיעה ההודעה על הימצאות דולפין מול החוף לפקח רשות שמורות הטבע ומיד הועברה ל"רשת הצלת דולפינים במצוקה".
חיוך מפקפק
מאורעות הימים הבאים זכורים לי היטב. מצאתי עצמי רודף לשווא אחרי נקורה בחופים שונים. ביום חמישי, ה-11 באוגוסט 1994, הגעתי לחוף בצת כבר בשש וחצי בבוקר. נקורה לא הופיעה. הודעתי למנהלי תחנות ההצלה בחופים נהריה, שבי ציון, וארגמן על האפשרות, שיגיע דולפין לחוף. כולם הביטו בי במבט ספקני עם חיוך מפקפק, אותו התרגלתי לראות בשנים האחרונות על פניהם של אנשים. חיוך שאומר "בסדר, בסדר, רק עזוב אותי עם השטויות שלך".
בחמש וחצי נצפה "כריש" (נקורה כמובן) מול חוף קריית חיים. כל המתרחצים הוצאו מהמים. הידיעה לא הגיעה אלינו בזמן, שוב החמצנו הזדמנות.
למחרת בצהריים צצה נקורה מול סוכת המציל הצפונית בחוף ארגמן בעכו. היא היתה במרחק של 30 עד 40 מטרים מהחוף. המצילים ששוחחו איתי יום קודם וקיבלו תידרוך כיצד לנהוג, שמרו איתה על קשר עין. כשהגעתי שעה אחר-כך לחוף, הדולפינה כבר עזבה.
ב-11 בלילה קיבלתי טלפון ממנהל תחנות ההצלה בחוף ארגמן. הוא מסר לי, שהדולפינה נמצאת כרגע ליד החוף. כל יום שישי בערב נערכת על החוף מסיבה ובשעה עשר וחצי הדליקו את הזרקור בסוכת המציל המרכזית והמתרחצים נכנסו למים. הדולפינה הגיעה לחוף וצפתה במתרחצים ממרחק של 30 מטרים. כשהגעתי היא כבר נעלמה. אחד המצילים סיפר לי, שחתר על החסקה והדולפינה בעקבותיו. לדבריו, היא התנשפה בקולי קולות.
חיברתי קלטת עם קולות של דולפינים למערכת הכריזה של החוף והשמעתי את הקולות במשך 20 דקות, אך דבר לא עזר. בחצות עזבו המצילים את החוף, ואני לקחתי את החסקה וחזרתי למים עד השעה אחת לפנות בוקר. עקבותיה של נקורה נעלמו.
ליווי צמוד
בשבת בבוקר טלפנו אלי ממשטרת הנמל ומסרו, שליד חוף בית הספר לקציני ים בעכו הופיעה הדולפינה מעל פני המים. כעבור זמן קצר נמסר לי שהיא כנראה מתה. היא בחרה לעלות על החוף דווקא ברצועה הסלעית של בית הספר ולהם לא היתה כל דרך לאתר אותי. אם היתה בוחרת להתקרב לחוף בכל מקום אחר באיזור, ייתכן שיכולתי לבוא לעזרתה משום שכל יתר הגורמים באיזור ידעו כיצד ליצור איתי קשר. כאשר בחרה דווקא את החוף הסלעי ההוא, חרצה נקורה את גורלה למות.
אחר כך נודע לי ממצילי חוף הארגמן, שבימים שישי ושבת צפו מתרחצים בדולפין/נה נוסף/פת במרחק רב יותר מהחוף. ייתכן שהיה זה חבר להקה, שליווה את נקורה. כמה פעמים בשנתיים האחרונות דווח כי חברי להקה ליוו דולפינים פצועים, או חולים, בדרכם לחוף.
מחקרים מדעיים, שנעשו בעבר, הוכיחו כי במקרים מסויימים מלווים פרטים בריאים את הדולפינים החולים אל החוף ולעיתים אף בוחרים לעלות איתם ליבשה, ולבצע מה שנתפס כהתאבדות. בכנס, שנערך לאחרונה בלוגנו, שווייץ, דיווחו חוקרים יווניים כי בלהקה של ארבעה דולפינים ממין גרמפוס אפור (Grampus griseus), שעלתה על החוף, היה רק דולפין אחד חולה. נסיונות החוקרים להחזיר את הארבעה לים עלו בתוהו. רק לאחר שהופרדו הארבעה זה מזה, והדולפין החולה מת, הסכימו שלושת חבריו הבריאים לשוב אל הים.
ריאות חולות
הדולפינים, בשל היותם טורפי-על, רגישים למחלות ונגיפים כמו האדם. גופם גם נוטה לרכז את המתכות והרעלים, המצויים במזון, אם יש כאלה. בעֵיני מסמלים הדולפינים את הריאות של הים. אם הריאות חולות צריך לטפל בהן, אחרת ידעך הגוף.
נתיחה שלאחר המוות, שנערכה בבית החולים הווטרינרי בראשון לציון, הראתה כי נקורה היתה מורעבת וחלושה. היא לא אכלה מזה כמה ימים. משקלה היה נמוך בכ-70 קילוגרמים ממשקלו של דולפין בריא מאותו מין ובאותו גודל. ריכוז המתכות בגופה היה גבוה בהרבה מריכוזו אצל דולפינים בריאים ואפילו חולים. היא סבלה מבצקת ריאות חריפה, שכנראה, גרמה בסופו של דבר למותה.
במהלך השנתיים האחרונות התגלו לפחות 20 דולפינים מתים בים התיכון ועל חופי ישראל. אולם ברור שמספר זה חלקי משום, שהדיווחים אינם מלאים. מספר פרטים זוהו כשהם במצב של ריקבון מתקדם, וחלק התגלו רק על סמך תמונות.
חלק מהדולפינים מתו לאחר שנלכדו בטעות ברשתות הדייגים. ברוב המקרים היה מצבם הגופני ירוד, בדרך כלל כתוצאה ממחלות. הדולפינים המתים כללו גורים ובוגרים. רובם היו ממין הדולפינן הים תיכוני, אבל התגלו גם דולפינים ממין סטנלה מפוספסת ודולפין מצוי. ממחקרים אחרים התברר, שדולפין ממין סטנלה מפוספסת רגיש יותר למחלות. יותר מ-1,000 פרטים ממין זה מתו במערב הים התיכון בשנים האחרונות.
סקר אוכלוסיות דולפינים זה הוא הראשון שנערך באגן הים התיכון המזרחי. מטרתו היא הערכת גודל אוכלוסיית הדולפינים באזורנו, זיהוי מיני דולפינים, אזורי מחיתם וגילוי אופיין של המחלות והזיהומים מהם הם סובלים. תוצאות המחקר הראשוני מצביעות כי יחסית לאזורים אחרים בעולם, חיים באזורנו מספר קטן של דולפינים. תפוצת הדולפינים החיים והמתים מתפרשת לאורך כל חופי ישראל מראש הנקרה ועד עזה.
שיתוף פעולה
נתונים על להקות דולפיני הבר נאספים מדייגי המכמורת של ישראל, מספינות חיל הים ומבעלי יאכטות המשדרים מידע באמצעות רדיו אלחוטי. פקחי רשות שמורות הטבע, החברה להגנת הטבע, חיל הים, מצילים ואזרחים מדווחים על דולפינים מתים ופצועים, המגיעים לאיזור החוף. כדי להקל על עורכי הסקר מתבקשים מוסרי המידע על הלהקות לספק את הפרטים הבאים: שם הספינה, התאריך והשעה בה נראתה הלהקה, העומק, באיזה מבנה שחו, מה היה מיקום הספינה, שחזתה בהם, התנהגות מיוחדת של הדולפינים וסימנים מזהים.
במהלך הסקר נאגרו תמונות של פרטים ולהקות, שצולמו על-ידי חוקרים ימיים ואזרחים. נתוני הסקר מספקים מידע חלקי על מספר הדולפינים החיים ליד חופי הארץ; תחומים טריטוריאליים של הלהקות; מיני הדולפינים וזמני הופעת הלהקות באזורנו.
מידע רב נאסף גם מנתיחות לאחר המוות בדולפינים מתים. הנתיחות מתבצעות תחת פיקוחו של דוקטור איתמר צור מבית החולים הווטרינרי של האוניברסיטה העברית. מחקר על ריכוזי מתכות בדולפינים מתים מתבצע במכון לחקר ימים ואגמים בראשות דוקטור נורית קרס. כמו כן נשלחות דגימות מדולפינים מתים לבדיקות באוניברסיטאות באיטליה, בספרד, בארצות הברית ובקנדה.
כדי לקבל נתונים מדויקים יותר על אוכלוסיות הדולפינים בחופי ישראל יש לסקור שטחי ים גדולים באמצעות כלי שיט גדולים יותר, כגון יאכטות וסירות מחקר. מתוכנן גם שיתוף פעולה עם חוקרים במדינות נוספות. אחד הסקרים המתוכננים יערך ליד חופי סיציליה, איטליה, דרך יוון, חופי תורכיה, מול לבנון, ישראל ומצרים. סקר נוסף יבדוק את אוכלוסיית היונקים הימיים בחופי ערב הסעודית, ירדן, ישראל ומצרים.
במקביל מתכננים החוקרים לבנות בית חולים לדולפינים, שיכלול ציוד רפואי משוכלל. בדיקות נוספות של דולפינים פצועים ומתים ישפכו אור על הבעיות מהם סובלים הדולפינים באזורנו.
כמו כן יעסקו החוקרים בהכנת תוכנית לגנים, בתי הספר ואוניברסיטאות, בהם יינתן מידע על היונקים הימיים, ובהקמת ספרייה לציבור הרחב, בה ירוכז חומר אודותיהם.
מחקר כזה יוכל לא רק לתרום להבנתנו את אופיה והתנהגותה של אוכלוסיית הדולפינים על חופי ישראל, אלא ישפוך אור על מחקר יונקים ימיים בכלל, ויספק מידע רב על התנאים האקולוגיים של הים התיכון.
תודה לחברים ולמתנדבים, שמסרו מידע ועזרו להעביר דולפינים לנתיחות, לכל צוות המרכז ללימודי ים, אוניברסיטת חיפה, לפרופ' אהוד שפניר, ביולוג ימי באוניברסיטת חיפה, לד"ר דן כרם, פיזיולוג של יונקים ימיים, המכון לרפואה ימית חיל הים.
