דו"ח בן בסט: חתולים ותיבת נוח

במחקר שנערך לפני כשנה על ידי צוות וטרינרים מאוניברסיטת אוקספורד באנגליה נצפו מקרוב אורחות ההתנהגות של חתולים בכמה חוות גדולות. החוקרים בדקו, בין היתר, מי יושב ליד מי במרחק של חמישה מטרים ופחות. הם מצאו כי לחתולים יש "חברים". התברר כי לחתולים היו העדפות ברורות: ברוב המקרים הם העדיפו לשבת ליד חתולים מסוימים. עוד התברר שהסיכוי שנקבה בוגרת תשב ליד מישהו מבני משפחתה גדול פי ארבעה מהסיכוי שתשב ליד חתול זר.
באחד המקרים עקבו אחר חתולה בהריון, שבחרה להידחק למקום צר, שבו גידלה אחותה את שלושת גוריה על ערימת קש. האחות ליקקה את הגורים החדשים ואת אחותה וטיפלה בהם כמיילדת. שתי האמהות המשיכו לטפל בגוריהן במשותף, כשהן מאכילות לסירוגין את הגורים שהיו רעבים בכל רגע נתון.
השאלה אם יש בין החתולים קשרי חברות הטרידה גם את החוקר האמריקאי רנדל וולף. הוא הציב תצפית סביב בית שהיו בו כעשרים חתולים, רובם קרובי משפחה. האיזור כולו חולק לרשת של קווי אורך וקווי רוחב, כדי שאפשר יהיה להגדיר בקלות את מיקומם של החתולים במשבצות ספציפיות. כל החתולים סורסו על מנת לנטרל מהניסוי את השפעת האינסטינקט המיני. 16 סופי שבוע של תצפיות הראו בבירור כי החתולים מעדיפים בעלי ברית מסוימים וכי "חברים" הופיעו יחדיו במגוון גדול של מקומות.
במחקר אחר ביקשו הווטרינריות האמריקאיות מיקי סטארק ופני ברנסטיין לבדוק כיצד מסתדרים 14 חתולים בתחומי בית אחד רחב מידות. במהלך המחקר זיהו החוקרות כי לכל חתול היה שטח מחיה מוגדר, גם אם הוא חפף לעתים שטח מחיה של חתול אחר. ג'וליוס הזקן, הדומיננטי בחבורה, היה היחיד שנהג להסתובב בכל רחבי הבית. לעומתו, חתולה ביישנית בשם לילי בילתה את רוב זמנה על המקרר במטבח וירדה ממנו רק לעתים רחוקות מאוד.
התצפיות הראו גם כי לחתולים אחרים היו רצונות משלהם. אחת הגחמות שלהם היתה להתיישב בכיסא מסוים, שהיה מוצף שמש. התברר כי החתולים נהגו להתחלק בזמנים על הזכות לרבוץ בכיסא: חתול שקיבל אותו, פינה אותו לאחר זמן מה לטובת אחר. הסדרים אלה נעשו, לדברי סטרק, "בלי יותר מדי קרבות". כאשר במהלך המחקר נפטר ג'וליוס הזקן, השתנו גם ההסדרים החברתיים: לילי, למשל, החלה להגיח מראש המקרר לעתים תכופות יותר, אף על פי שקודם לכן בקושי נפגשה עם ג'וליוס.

בעקבות התיבה האבודה
מיתוסים, אגדות וסיפורי עם הם חלק בלתי נפרד מהתרבות. לספקנים, סוד קסמם נעוץ בין השאר בספק המוטל באמיתותם, ובעלילתם המתרחשת בתחום הדק שבין מציאות לדמיון. העניינים נראים קצת אחרת כאשר מבקשים לגשר בין העלילה המוכרת לבין העולם האמיתי. דוגמה מעניינת היא החיפוש אחר תיבת נוח התנ"כית – מסע חיפושים ספק סהרורי ספק רציני, המתנהל כבר יותר מ־150 שנה.
המחפשים, נוצרים אדוקים או הרפתקנים וארכיאולוגים בסגנון אינדיאנה ג'ונס, נצמדים בעקשנות למקורות ספר "בראשית", הממקמים את התיבה אי שם בהרי אררט שבתורכיה של ימינו. רובם בוחרים להתעלם מגרסה קדומה הרבה יותר לסיפור המבול – עלילות גִלגמש – הנסמך על סיפורים מסוף האלף השלישי לפני הספירה, ומציינים את מקום מנוחתה של התיבה בהר ניציר (Nisir, שיש המשערים שהוא Pir Omar  Gudrun), כשמונים קילומטר מזרחית לקַרְקוּק שבעיראק.
מאמצע המאה ה־19 הגיעו להרי אררט כמאתיים משלחות פרטיות בניסיון לאתר את תיבת נוח. המפורסם בין ציידי התיבה האבודה המודרנים הוא האסטרונאוט המנוח ג'יימס אירווין, שהשתתף בטיסת אפולו 15 והפך עם שובו מהירח לנוצרי נלהב. במהלך שנות השמונים יצא אירווין להרי אררט פעם אחר פעם בניסיון לאתר את שרידי התיבה. נסיונותיו לא צלחו. בתחילת שנות התשעים של המאה העשרים היתה הפוגת מה בחיפושים, לאחר שהצבא התורכי סגר את האיזור בגלל פעילות צבאית נגד המורדים הכורדים, ורק בשנה האחרונה התירו השלטונות מחדש לבקר בהר.
התפתחות דרמטית בפרשה חלה ב־1995: המודיעין האמריקאי התיר לפרסום צילומי אוויר שנעשו בסוף שנות הארבעים. בצילומים, שבוצעו באמצעות מטוס ריגול 2U, נתגלו כתמים, אולי של עצמים לא ברורים, באיזור הצפון־מערבי של הרי אררט. הכתמים, שהיו פזורים לאורך כ־180 מטרים, נראו לכמה מהמפענחים כעדות לשרידים קדומים. בשנות השבעים צולם האיזור שוב, הפעם באמצעות לוויינים, אולם התמונות לא הביאו לפתרון תעלומת הכתמים, שכונו לימים "האנומליה של האררט".
מי שהתייחס לסיפור ברצינות היה פרופ' פורצ'ר טיילור מאוניברסיטת ריצ'מונד שבווירג'יניה. טיילור סיפר באחרונה על הפרשנויות השונות שהוצעו באשר לאותה "אנומליה": היו שסברו כי מדובר בשרידיו של מטוס גדול, אחרים חשבו שאלה חורבות של מבצר עתיק או סתם סלעים בעלי צורה מעניינת, והיה גם מי שראה שם חלקים של אונייה קדומה.
לפני כשנתיים הצליח טיילור לשכנע את המוציא לאור של המגזין האמריקאי "אינסייט" לממן סדרה של צילומי לוויין נוספים באיזור. הצילומים נערכו בשנים 1999־2000 ופוענחו על ידי צוות של שבעה מדענים עצמאיים, אבל גם הם לא הצליחו לפזר את הערפל סביב הממצאים: המומחים נשארו חלוקים באשר למהותם של אותם עצמים.
אולם טיילור אינו מרים ידיים. הסיכוי לפענח את תעלומת תיבת נוח אינו נותן לו מנוח, והוא לא לבד. עם הבאת הגיליון ל־דפוס אמור היה ארגון EarthWatch העולמי לשלוח לחלל לוויין בשם QuickBird 2. מצלמות הלוויין, המסוגלות לצלם עצמים בחדות גבוהה ובכושר הפרדה  של חצי מטר בלבד בין עצם לעצם, יכוונו גם להרים ההם. טיילור משוכנע שאם אכן יש שם משהו, הוא ייראה בצילומים.
האם יצליח הלוויין המשוכלל לאתר את תיבת עצי הגופר ששלוש מאות אמה אורכה? התשובה לכך כנראה שלילית. אך מה שבטוח הוא שהסיפור לא ימות והמחפשים ימשיכו להגיע להר, גם אם יתברר שמדובר רק בקבוצה של סלעים. כדי להרוג מיתוס צריך הרבה יותר מאשר טכנולוגיה עילית.