ג'רסי – ביקור בגן החיות הבריטי המיוחד

טמרין דוגוני. מככב בראש רשימת הקופים הנמצאים בסכנת הכחדה באמזונס | צילום: דנדן בולוטין

שצורתם מוזרה עוד יותר משמותיהם. למרות המאמצים לשמר את המקומות שבהם חיים מינים נדירים ועל אף הנסיונות למנוע כריתת יערות וציד לא חוקיים, נראה שגורלם של כמה מהמינים הנדירים כבר נחרץ.
המצב היה יכול להיות חמור עוד יותר לולא הסתובב לו ברחבי העולם, בשנות הארבעים והחמישים של המאה הקודמת, ג'ראלד דארל – זואולוג נודע ומחברם של ספרי טבע רבים, שכל ימיו אסף חיות בר והציל מינים נדירים מסכנת הכחדה, בהם גם אותו הטמרין הדוגוני הקטנטן והמוזר.
במשך השנים, הוא מספר, "לימד אותי נסיוני המר שהחלק הגרוע והמעציב ביותר של כל מסע איסוף מגיע בסופו, כשעליך להיפרד מבעלי החיים שלך אחרי חודשים שבהם הרעפת עליהם אהבה ותשומת לב… היתה רק תשובה אחת לבעיה הזאת… והיא להקים גן חיות משלי", כתב דארל בהקדמה לספרו "גן חיות במזוודה", המתאר מסע לקמרון שהוביל בשנת 1959 להקמת גן החיות המיוחד באי ג'רסי שבבריטניה.
הקושי להיפרד מבעלי החיים לא היה הסיבה היחידה להקמת גן החיות. "היתה עוד סיבה, אפילו דחופה יותר", הוא מספר. "אני מכיר מינים רבים של בעלי חיים שאינם מקבלים הגנה הולמת בגלל ממדיהם הקטנים, או מפני שלרובם אין ערך כלכלי או תיירותי. היכחדותו של בעל חיים היא פשע בעיני, כמו השמדתו של דבר מה שאיננו יכולים לשחזר או להחליף – למשל, ציור של רמברנדט או האקרופוליס. אני חושב שגני חיות ברחבי העולם צריכים להציב לעצמם כאחת ממטרותיהם הקמה של מושבות רבייה עבור המינים הנדירים הנתונים בסכנת כליה. אם לא ניתן למנוע את היכחדותו של בעל החיים בסביבתו הטבעית, לפחות לא נאבד אותו לגמרי".
אמר ועשה. בדיוק עבור בעלי חיים מסוג זה – בהם קרפדות וצפרדעים, איגואנות ונחשים, קופים קטנטנים, ערפדים ושלל מיני ציפורים – הקים דארל את גן החיות בג'רסי, שהוא בעצם מקלט ואתר רבייה עבור כל מין נזקק, ללא תלות בשאלה אם הוא מתאים לתצוגה לקהל.
מינים הנמצאים בסכנת הכחדה מוחשית נמצאים בדרך כלל בשטחים קטנים, ולעתים די בשרפה מקומית או בבירוא יער לחקלאות כדי לחרוץ את גורלם. גרעיני רבייה במקלטים לבעלי חיים יבטיחו את הישרדותם גם אם אזור החיות שלהם ייפגע.

להציל את אי־אי
45 שנים לאחר הקמת גן החיות יצאתי לג'רסי, אי בריטי השייך לקבוצת איי התעלה ונמצא סמוך לחופי צרפת. די במבט חטוף כדי להבין שטובת בעלי החיים היא בעדיפות ראשונה כאן: באחד האזורים בגן החיות אפשר לפגוש את קופי המרמוֹסֶטים והטמרינים הקטנטנים, המסתובבים חופשי ביער סבוך ובעצם אינם כלואים כלל, למעט גדר בגובה שני מטרים שהם יכולים לטפס מעליה בקלילות.
השיקול הראשוני בתכנון הכלובים והמכלאות הוא ההתאמה לדייריהם, לא לנוחות הצופים. בכמה מהכלובים הצמחייה כה סבוכה, שאת ציפורי הסבך שדרות בהם כמעט אי אפשר לראות. בטבע, בעלי חיים לעולם אינם נמצאים בבידוד. גם בג'רסי משתדלים להכניס לאותו אזור, כלוב או מכלאה יותר ממין אחד.
גן החיות נמצא במתחם של אחוזה, שהמבנה המרכזי שלה נבנה במאה ה־17 ומשמש

עטלף-ענק קומורו. חי באיי קומורו שבאוקיינוס ההודי ונמצא בסכנת הכחדה. בג'רסי מנסים לשקם את המין, ונקבות שנולדו בשבי כבר העמידו צאצאים צילום: Richard Wainwright

כיום למשרדים ולמגורים. בגן יש אגמון וחורש טבעי, ובנוסף נשתלו בו עצים ממינים שונים באזורים שונים, שיתאימו לבעלי החיים ששוכנו בהם. בשטח הגן, כ־130 דונם, יש גם גן ירק וחממה אורגניים, כדי לספק לבעלי החיים מזון בריא.
הגשת המזון מותאמת לכל בעל חיים: מין אחד של הלֶמורים, למשל, שמקורו במדגסקר, רגיל לחטט בטבע בקני במבוק כדי למצוא את מזונו, ולכן גם בגן החיות מזונו מוגש בתוך במבוק. מין אחר, אף הוא ממדגסקר, רגיל למצוא את מזונו בצמרות העצים, ולכן אנשי גן החיות מעלים אותו לשם בסלסלות. הלמורים צריכים לטפס על העצים, לפתוח את הסלסלות ולדלות מתוכן את מזונם.
אזור מיוחד של גן החיות, שאליו מגיעים ב"שביל מדגסקר", מוקדש כולו לבעלי חיים מהאי הגדול. צמחים רבים הובאו מהאי אל גן החיות כדי ליצור סביבה אותנטית יותר.
לא רחוק משם, במבנה מיוחד,  אפשר לפגוש את אחד מבעלי החיים המוזרים שבעולם, האַי־אַי, אף הוא ממדגסקר. זהו מין של למור, שנראה כמו חיה שהורכבה על ידי אמן אבסטרקטי שלא מבין דבר בזואולוגיה. לאי־אי יש פרצוף מחודד, אוזניים ענקיות, עיניים גדולות וכפות ידיים עדינות שבהן אצבע אמצעית גרומה ודקיקה, שבה הוא משתמש לצוד זחלים.
האי־אי כמעט נכחד במדגסקר, ואנשי גן החיות של ג'רסי גאים מאוד בגרעין הרבייה של האי־אי שהם מטפחים. מאחר שהאי־אי פעיל בלילה, הפכו לו את שעות היום והלילה על ידי תאורה מלאכותית. כך אורח חייו אינו משתנה, והמבקרים יכולים להיכנס למסדרון חשוך ולצפות בפעילות של היצור הנדיר והמשונה הזה.

שמרטפים לעופות טורפים
החזון של דארל היה ברור: "גן החיות יצטרך להיות פתוח לקהל, כך שמנקודת המבט שלי זאת תהיה מעין מעבדה המכסה את הוצאותיה, שבה אוכל להחזיק את בעלי החיים שלי ולצפות בהם". גן החיות אכן פתוח לקהל, וההכנסות הן קודש לקרן השימור, הכוללת תוכניות שימור שונות ברחבי העולם והכשרת צוותים במדינות שבהן יש לאתֵר בעלי חיים נדירים או להשיב אותם לטבע לאחר הריבוי בשבי. מאז הקמת גן החיות הוכשרו יותר מאלף סטודנטים ממאה מדינות, ויש להם חלק נכבד בהבאת בעלי החיים הנדירים לג'רסי.
השלב הראשון והמסובך ביותר בדרך להצלת בעלי החיים הנדירים הוא לאתר

אותם, ואז ללכוד אותם בלא פגע. כמה מהם רגישים מאוד, ולא קל להביא אותם בשלום עד לג'רסי. גם לא פשוט להרבותם בשבי. עם קבלת הרשיונות ללכוד את חיות הבר הנדירות מתחייב גן החיות שבעלי החיים ממשיכים להשתייך למדינה שממנה נלקחו, במקרים רבים מדינה מהעולם המתפתח. בבוא היום, אם תצליח הרבייה בשבי, המדינה תרוויח.
גן החיות נוסד, כאמור, לאחר מסע לאיסוף בעלי חיים בקמרון. כמה שנים אחר כך התרכז האיסוף במאוריציוס, מדינת איים באוקיינוס ההודי, ממזרח לאי הגדול מדגסקר. במאוריציוס התפתח עולם חי  הכולל מינים רבים שהם אנדמיים, כלומר ייחודיים למקום. מאז שהגיע לשם האדם הלבן, הפך גן העדן הזה לשדה קטל עבור בעלי חיים. ב־1681 נכחד שם לחלוטין הדודו, עוף קרקע כבד שהיה כנראה גם טעים, ולכן ניצוד על ידי האדם, ואת קיניו בזזו כלבים וחזירים שהביאו איתם בני האדם. הדודו הפך ללוגו של הקרן לשימור של דארל, וכלוב זכוכית ובו שלד העוף נמצא בכניסה לגן.
במאוריציוס נמצאו עוד מינים בסכנת הכחדה מיידית, ודארל וצוותו נרתמו להצלתם. סיפור ההצלחה הגדול מכולם הוא של בז מאוריציוס: ב־1974 זה היה העוף הנדיר

דררת ההד. ב-1986 נותרו בטבע 12 פרטים. מאז שהחל מבצע ההצלה שוחררו לטבע יותר ממאה תוכים | צילום: James Morgan

ביותר בעולם, כאשר בטבע נותרו בסך הכל ארבעה פרטים. במצב כזה נחשב המין בדרך כלל לאבוד, בין היתר בגלל שונות גנטית קטנה מדי. דארל וצוותו לא אמרו נואש: בתחילת פרויקט ההצלה האכילו החוקרים את העופות בשטח, כדי לוודא שיתחזקו. הביצים נלקחו מקִניהן להדגרה באינקובטורים, מה שגרם לבזים להטיל שוב (הטלת מילואים). הגוזלים שבקעו באינקובטור באופן מבוקר הוחזרו לטבע. במשך מאה ימים, עד שהגוזלים למדו לעוף ולצוד, ליוו אותם בייביסיטרים צמודים – בריטים ומקומיים שהוכשרו למטרה זו על ידי הקרן לשימור של דארל. היום, מלבד גרעין הרבייה של הבזים בג'רסי, יש כ־700 פרטים שעפים חופשי־חופשי ביערות מאוריציוס.
עוד סיפור הצלחה הוא זה של היונה הוורודה.
ב־1977 נותרו במאוריציוס בסך הכל כעשרים פרטים. כמה זוגות נאספו לג'רסי, ועל הנותרים שמרו במאוריציוס פעילים מקומיים. גרעין הרבייה, שעדיין פעיל בג'רסי, הוכיח את עצמו, ועד היום שוחררו בטבע 41 יונים ורודות.
גם מאה תוכים ממין נדיר במיוחד, דררת ההד, כבר שוחררו במאוריציוס הודות לקרן דארל. ב־1986 נותרו בטבע רק 12 פרטים, מהם רק שלוש נקבות. ב־1994 החל מבצע ההצלה שכלל שמירה על קנים בטבע ומתן תוספות מזון. ביצים וגוזלים נלקחו לגידול, מקצתם במאוריציוס ומקצתם בג'רסי. שנתיים אחר כך כבר בקעו בשבי 33 גוזלים, ומאז שוחררו לטבע יותר ממאה תוכים.

אתר נופש פופולרי
"כשהמטוס התקרב לנחיתה נראה האי כיבשת צעצוע, מעשה טלאים של שדות זעירים שנקבע בים כחול מבריק", כך תיאר דארל את האי ג'רסי כאשר הגיע אליו לראשונה. "קו חוף סלעי בעל פיתולים נעימים נקטע פה ושם ברצועות חוף חלקות שלאורכן הקציף הים בפסים בהירים. כשירדנו אל המסלול היה נדמה שהאוויר חמים יותר והשמש מעט זוהרת יותר. חשתי שמצב הרוח שלי משתפר".
גם כיום תיירים רבים המגיעים לאי מרגישים כי מצב הרוח שלהם משתפר. האי סמוך לחופי צרפת, וגם מזג האוויר והאווירה בו מזכירים אותה. ביום הראשון שלי שם שכרתי אופניים ונסעתי בשבילי האי. חומות אבן או גדר חיה גבוהות תחמו את הדרכים הצרות. עצים ענקיים הצלו על ההולכים והנוסעים, הפוגשים בדרכם שפע כרמים ובהם ענבים למאכל וליין, ולא מעט מקומות לטעום גבינות איכותיות.
ג'רסי הוא אתר נופש פופולרי. בריטים רבים באים לאי לא רק בגלל מזג האוויר הלא בריטי בעליל, אלא גם משום שהאי פטור ממִסים וממכסים, מה שמעודד עריכת קניות, בעיקר של בשמים, אלכוהול ותכשיטים. לגן החיות מגיעים מעטים יחסית, וחבל. אין לי ספק שזו הפנינה האמיתית באי. אפילו לאכול אפשר בו, וזה כדאי: כל הכנסותיה של מסעדת גן החיות הן קודש לקרן לשימור מינים נכחדים. וגם אם לא סיימת את ארוחתך, אל דאגה: בדרך כלל שחפים או אורחים לא קרואים אחרים ישמחו לחסל את השאריות.