גרמניה – תרבות, קולינריה וערים יפות

אחד הדברים הראשונים ששמנו לב אליהם כשטיילנו ברחובות הערים בגרמניה הוא השקט. הרחובות, השווקים, מרכזי הקניות שוקקים והומי אדם, אבל כמעט אף אחד לא מדבר בטלפון ברחוב, מלבד אולי קומץ נערים השקועים במרדף לוהט אחר פוקימונים, איש לא נדחף, לא מרים את הקול ולא צועק מקצה אחד של הרחוב לקצהו השני. גונתר, המלווה המסור שלנו, אומר שהגרמנים בבסיסם הם עם די קולני, אבל החינוך וכללי הנימוס הקפדניים, ובעיקר החשיבות שהם מעניקים לשמם הטוב, מאלצים אותם לשמור על איפוק, לקחת נשימה ארוכה ולספור עד עשר. הלוואי עלינו.

הגענו לפרנקפורט ביום קריר וגשום באמצע יולי. החום והלחות שהשארנו מאחור נראו כל כך רחוקים ולא מציאותיים, עד שלרגע נדמה היה לנו שאנחנו נמצאים בתוך חלום או ביקום מקביל. עוד נגלה ששניהם נכונים. למרות שפרנקפורט היא עיר יפה ומרתקת שכדאי לבקר בה, לא התעכבנו והמשכנו דרומה

פרייבורג: ממלכת בירה בגראז' מחתרתי
הדרך לפרייבורג (Freiburg), בירת היער השחור שבדרום-מערב גרמניה, עוברת בין נופים ירוקים משובצים בבתי עץ כפריים ומגלשות הרים מגניבות, שעושות חשק לטפס אל ראש ההר ולהחליק בצרחות עליזות במורד. דילגנו על כניסה למעמקי היער עמוס האטרקציות ופעילויות האקסטרים, שבשנים האחרונות מתפקד על תקן הפארק הלאומי של משפחות ישראל, והגענו לפרייבורג לקראת ערב – היישר לגראז' מכוניות מאובק ושמנוני, שבתחומו, לא תאמינו, שוכנת מבשלת בירה (Decker Garage) כאילו מחתרתית, שחובבי בירה מביני עניין מעבירים את שמה בשוּשוּ מפה לאוזן, ולצידה בר היפסטרי קטן, שמציע טעימות של כמה סוגי בירה המיוצרת במקום. טעמנו בירה מתקתקה עם ניחוח פירותי שנקראת בננה ג'ו, בירה בטעם מנדרינה בעלת חמצמצות לימונית מרעננת, ובירת שוקולד פורטר מאלט כהה עם קצף קטיפתי וטעם מלא ומורכב שאהבנו במיוחד. (כתובת: Haslacher Strasse 25, אתר אינטרנט)

פרייבורג, בירת היער השחור | צילום: ליהי רון

התנדנדנו החוצה מבושמים קלות ועשינו את דרכנו למלון העתיק ביותר בגרמניה, ואחד היפים שבהם, Ringhotel Zum Roten Bären (בעברית: בית הארחה לדובים האדומים), השוכן בלב העיר העתיקה של פרייבורג, לארוחת ערב במסעדת המלון. פתחנו במרק פטריות עשיר, שעשה לנו נעים בבטן, המשכנו בסלט צבעוני של עלים ירוקים, עגבניות שרי, עולש סגול וגבינת עיזים מטוגנת, והתעלפנו על נתחי טלה בגריל שהונחו באלגנטיות על מצע של משולשי פולנטה וירקות מאודים. לקינוח קיבלנו צלחת ענקית עם מיני פטיפורים, מוס פירות אוורירי ועוגת היער השחור (Schwarzwälder kirschtorte) בגירסה מקורית של השף. את כל הטוב הזה ליוו יין מקומי מצוין וקנקני בירה, למי שהתגעגע. בשלב הזה כבר היינו כל כך מסוחררים שוויתרנו על טיול לילי ברחובותיה היפים של פרייבורג. מחר גם כן יום. (כתובת: Oberlinden 12, אתר אינטרנט)

נתחי טלה על מצע של פולנטה במסעדת המלון העתיק בגרמניה, פרייבורג | צילום: ליהי רון

הבוקר שלמחרת קיבל את פנינו בשמיים קודרים וטפטוף עקשני, שהפך את הסיור ברחובות העיר העתיקה ובסמטאות האבן המקיפות אותה לרומנטי במיוחד. התחלנו בקתדרלה הגותית שבמרכז העיר, מונסטרפלאץ' (Münsterplatz), המנשאת לגובה 116 מטרים ויש בה ויטראז'ים, פסלים ויצירות אמנות רבות, שכל אחד מהם מציג סיפור מקראי אחר. ברחבה שלרגלי הקתדרלה פועל מדי יום שוק איכרים קטן, שמציע מפגש אותנטי עם חיי היומיום בעיר. אנחנו ניצלנו את השוק החביב למסע זלילות ודגמנו בשרים קרים ונקניקים בעבודת יד, חרדל בטעמים על קרעי פרעצל חם ובשרני, ולקינוח – עוגת גבינה רכה וחלומית שרק בשבילה שווה לחזור לפרייבורג.

מהשוק המשכנו לשוואבנטור (Shwabentor), הידועים כשערי העיר העתיקה, ובדרך חלפנו על פני אבני הנגף הרבות (Stolpersteine) השקועות במדרכות, שמנציחות את תושבי העיר אשר נספו בשואה. לא ויתרנו ועצרנו ללגימה צוננת של Gutedel, יין לבן מתקתק, ומעורפלים קלות התפעלנו מיופיה של כנסיית הלב הקדוש, שכיפותיה הירוקות נעוצות גבוה בשמיים.

בתים ססגוניים במרכז העתיק של פרייבורג | צילום: שאטרסטוק

בדרך חזרה לכיכר העיר לא נזהרנו ומעדנו, לקול צהלתם של חברינו לקבוצה, לתוך באשלה (Bächle) – תעלות מים צרות וארוכות החוצות את העיר העתיקה. את ביקורנו בפרייבורג, שלמרות גילה המופלג (מעל 900 שנים) היא עיר אוניברסיטאית צעירה ותוססת, סיימנו במסעדה מקומית המשקיפה לקתדרלה, Ganter Brauereiausschank, בה טרפנו קנודל (Knödl), כופתאות לחם ממולאות בבשר קצוץ, ושפצלה (spätzle), אטריות בצק נפלאות, עם שניצל ברוטב פטריות ושמנת, ובירה כמובן. היה מושחת לתפארת (כתובת: Münsterplatz 18-20, אתר אינטרנט). נפרדנו בחיבוקים מאולריקה המדריכה החייכנית שלנו, ושוב יצאנו אל הדרך.

שטוטגרט: יין, מכוניות יוקרה והחיים הטובים
הדרך לשטוטגרט (Stuttgart), אחרי ארוחת הצהריים עתירת הפחמימות, עברה עלינו בשלאף שטונדה עמוק ונעים. הגענו לפאתי העיר היפה המוקפת יערות, פארקים, כרמים ויקבי בוטיק וטיפסנו למרומי מגדל הטלוויזיה (Fernsehturm Stuttgart) המפורסם שלה, המתנשא לגובה של 217 מטרים. מדובר בחלוץ מגדלי הטלוויזיה בעולם, מופת של אדריכלות ואחד המונומנטים התרבותיים המצטיינים באזור. ביום בהיר ניתן להשקיף ממנו על נוף פנורמי עוצר נשימה (כתובת: Jahnstrasse 120, אתר אינטרנט). שטוטגרט, בירת מדינת באדן-וירטמברג (Baden-Württember) שבדרום מערב גרמניה, מציעה תרבות מפוארת, שילוב מעניין בין ישן וחדש, אפשרויות שופינג מגוונות, חיי לילה סוערים וסצינה קולינרית מפותחת במיוחד.

נהר הנקאר בשטוטגרט | צילום: ליהי רון

רוב האטרקציות מרוכזות במרכז ההיסטורי שבלב העיר, משם גם התחלנו את הסיור שלנו. נקודת המוצא לכל טיול בשטוטגרט היא הכיכר הגדולה (Schlossplatz), שבמרכזה ניצב בניין הארמון החדש (Neues Schloss) והיא מוקפת גנים ומזרקות. בצידה הדרומי מצויה טירה עתיקה, שנבנתה במאה ה-14 כמקום מגוריהם של שליטי המדינה וכיום מאכלסת את מוזיאון ההיסטוריה של וירטמברג. מאחורי הטירה נמצאת כיכר שילר (Schillerplatz), עם פסלו של המשורר והמחזאי הגרמני פרידריך שילר המתנוסס במרכזה. בכיכר היפה מתקיים שוק פרחים ובצידה המערבי פועל שוק אמנים ססגוני. מדי שנה באוגוסט היא מארחת את פסטיבל היין של שטוטגרט, ובתקופת הכריסטמס מתקיים בה שוק חג המולד המסורתי.

מגדל הטלוויזיה של שטוטגרט, חלוץ מגדלי הטלוויזיה בעולם | צילום: Rolf G Wackenberg / Shutterstock

חלפנו בדמעות על פני מדרחוב הקניות המלכותי קוֹניגשטראסה (Königstrase), שהזמן הדחוק שעמד לרשותנו לא איפשר לנו להסתער עליו בארנקים שלופים ושמחה בלב, והתנחמנו בכך שהיעד הבא שלנו הוא שוק האוכל של שטוטגרט (Markthalle Stuttgart). אין לתאר את ההתלהבות שאחזה בנו למראה הדוכנים המצוחצחים, שמציגים את מרכולתם בסדר מופתי ובצורה אמנותית, כמו מוצגים במוזיאון. התעלמנו מקריאות האזהרה של המצפון וטעמנו גבינות מקומיות נהדרות, דגים כבושים, פרוסות של נקניק ובשר מעושן על לחם שיפון משגע ואיך לא – בירה קרה ועוקצנית ממבשלת בוטיק מקומית (כתובת: Dorotheenstr. 4, אתר אינטרנט).

שוק האוכל בשטוטגרט | צילום: ליהי רון

עיר עשירה שטוטגרט, משופעת במפעלים גדולים ותעשייה משגשגת, שתושביה נהנים מרמת חיים גבוהה. זה גם המקום להתרשם בו מההיסטוריה המפוארת של תעשיית הרכב הגרמנית. יש כאן שני מוזיאוני רכב יוקרתיים – מוזיאון מרצדס בנץ ומוזיאון פורשה, שמוצגים בהם דגמים יפהפיים של המכוניות הנחשקות. כיוון שלא הצלחנו להחליט, רכשנו לעצמנו דגם אחד מכל חברה. בגודל מיניאטורי, כמובן. לאחר הרכישות המוצלחות, שישמחו בעיקר את הזאטוטים שהשארנו בבית, המשכנו לבית האופרה המהודר ונהנינו מאתנחתא קלה על שפת נהר הנקאר החוצה את העיר וסביבו מדשאות מטופחות ופינות מנוחה נעימות.

כיאה לעיר שהיא יצרנית יין מהגדולות בגרמניה, סגרנו את היום בארוחת ערב טעימה, שכללה צלי בשר עם תפוחי אדמה אפויים וכרוב כבוש, בבר יין (Weinhaus Stetter) תוסס ומלא חיים ברובע השעועית (Bohneviertel). זהו רובע המגורים העתיק ביותר בשטוטגרט, שזכה לשמו בהשראת בעלי מלאכה והיהודים העניים שהתגוררו בו והמאכל היחיד שעלה על שולחנם היה שעועית. כיום זהו אזור טרנדי עם בוטיקים, גלריות, מסעדות וברים. קנקנים של יין לבן ואדום זרמו לשולחננו כאילו אין מחר, וכיוון שהיה זה ערב שבת ניצלנו את ההזדמנות וערכנו קידוש מאולתר, שזיכה אותנו במחיאות כפיים וקריאות אמן מאורחי המקום (כתובת: Rosenstrasse 32, אתר אינטרנט).

אסלינגן: חתונה אחת וארבע אימהות
שמיים בהירים ושמש נעימה קיבלו את פנינו למחרת בבוקר, והזכירו לנו שלמרות מזג האוויר הסגרירי שפינק אותנו בימים האחרונים אנחנו בעיצומו של הקיץ. הדרך לאסלינגן (Esslingen), השוכנת גם היא על גדות נהר הנקאר, במרחק שעה נסיעה דרומית-מזרחית לשטוטגרט, עוברת בין גבעות מוריקות וכרמים מטופחים היורדים אל הנהר. אסלינגן היא עיר יין חשובה עם מסורת עתיקה של ייצור יינות וסוחרי יין מהגדולים במדינה. הטיול בה מתחיל בכיכר המרכזית, המוקפת בניינים עתיקים, בתי קפה ושתי כנסיות מרשימות. אבל הבניינים המעניינים ביותר בכיכר הם שלושת בתי העירייה, שהעתיק מביניהם הבנוי בסגנון גותי, אירח ביום ביקורנו באיסלנגן כמה חתונות, בזו אחר זו. חתונה אחת, צבעונית וקולנית במיוחד, משכה את תשומת ליבנו בשל ארבע נשים מבוגרות בלבוש ותסרוקת מצועצעים ותואמים להפליא, שליוו את הכלה בשירה ובמחולות. התברר שהכלה והחתן "בורכו" שניהם בשתי אימהות (ביולוגית וחורגת), כאילו שאחת לא מספיקה.

אסלינגן. רחובות האבן של העיר העתיקה משובצים בבוטיקים, גלריות וברי יין מפתים | צילום: ליהי רון

קסם העולם הישן ממלא את רחובות האבן של העיר העתיקה, המשובצים בבוטיקים יפים, גלריות וברי יין מפתים, ומשתלב בהרמוניה מושלמת עם קצב החיים המודרניים. חלפנו על פני טירת אסלינגן (Esslingen castle) הדרמתית החולשת על העיר ועל האזור כולו למעלה מ-700 שנים, על פני בתי האצילים המהודרים שחיו כאן בעבר וכיום מתגוררים בהם עשירי העיר, והצטרפנו לסיור מאלף לאורך פס הייצור ובמרתפי היין הישנים של מפעל היינות המבעבעים Sektkellerei Kessler, העתיק ביותר בגרמניה (כתובת: Georg Christian von Kessler Platz 12, אתר אינטרנט). סיימנו את הביקור בטעימת יין מבעבע מתוק וקליל וריחפנו לעבר מסעדה ספונת עץ מהמאה ה-13, המפורסמת בכל גרמניה כמסעדת קנודל (אותו דמפלינג נפלא ממולא בבשר) הטובה ביותר (כתובת: Heugasse 17, אתר אינטרנט).

קנודל (דפלינג ממולא בבשר) וסלט תפוחי אדמה מסורתי. רעבים לא תצאו מכאן | צילום: ליהי רון

מינכן: "אוקטוברפסט" באמצע יולי
כהרגלנו אחרי ארוחת צהריים עסיסית עם יין טוב ושנאפס לקינוח, את הדרך ליעד הבא העברנו בשנת צהריים עמוקה ומתוקה. הגענו למינכן (Munich), בירת מדינת בוואריה, שבעינינו היא אחת הערים היפות והמיוחדות באירופה, בשעות הערב המוקדמות ויצאנו לשוטט ברחובותיה. התחלנו בכיכר הראשית מריאנפלאץ (Marienplatz), שבמרכזה ניצב פסל ענק ומוזהב בדמותה של הבתולה מרי. הכיכר מוקפת מבנים גדולים ועתיקים, בהם שני בתי העירייה של מינכן – בית העירייה הישן שנראה כמו טירה עתיקה, ובניין העירייה החדש (Neues Rathaus) הבנוי בסגנון נאו גותי, ובו מגדל פעמונים ושעון (Glockenspiel) שמספר פעמים ביום נפתח ומציג מופע בובות לצלילי מוסיקת פעמונים. התרשמנו במיוחד מהקתדרלה של מינכן (Frauenkirche), המכונה גם הקתדרלה של גבירתנו, השוכנת במבנה גותי מהמאה ה-15 ומשמשת כמקום מגוריו של ארכיבישופ העיר. עוד כנסיה מעניינת בכיכר היא כנסיית פטר (Peterskirche), הכנסייה העתיקה ביותר בגרמניה, שטיפוס לראש המגדל שלה הביא אותנו לנקודת תצפית נהדרת על העיר כולה.

מריאנפלאץ, הכיכר הראשית של מינכן | צילום: ליהי רון

מינכן היא עיר עם היסטוריה תרבותית עשירה ויש בה כמה מוזיאונים גדולים וחשובים. ביקרנו בארמון רזידנץ (Munich Residenz) המהודר, ששימש בעבר כמקום משכנם של מלכי בוואריה והיום פועלים בו ארבעה מוזיאונים; והתרשמנו במיוחד ממוזיאון פינאקוטק הישן (Pinakothek Alte), שנחשב לאחד הטובים בעולם ומכיל מאות יצירות מופת של אמנים אירופיים דגולים מימי הביניים ועד תקופת הרוקוקו. בדרך לבילוי הערב היומי שלנו, חלפנו על פני הגנים האנגליים (Englischer Garten), פארק גדול ומטופח המצוי במרכז העיר ובו מסלולי הליכה ורכיבה, אגמים בהם שטים להנאתם ברבורים וברווזים, וכמובן גני בירה (Biergarten) גדולים.

מינכן ידועה גם כעיר בעלת מסורת עתיקת יומין של שתיית בירה, ומדי שנה היא מארחת את פסטיבל הבירה "אוקטוברפסט", שמושך אליו חובבי בירה מכל העולם. אנחנו סגרנו את היום במבשלת הבירה Hofbräuhaus, בית בירה ותיק ומפורסם, שמציע חוויה בווארית אותנטית עם בירה בקנקני ענק, אוכל בווארי מסורתי ומוסיקה כפרית. עוד רגע זה נגמר, חשבנו לעצמנו בפרץ של רגשנות, כשהזדחלנו שיכורים למיטה בשעת לילה מאוחרת.

רגנסבורג: שייט על הדנובה, בירה אחרונה ופרידה
היום האחרון שלנו בגרמניה היה חם וקייצי, אולי כהכנה למכת החום שתקבל את פנינו ביציאה מהטרמינל בבן גוריון. אבל למה להקדים את המאוחר? עזבנו את מינכן ושוב יצאנו אל הדרך (זה היה גם שיר הנושא שלנו בטיול), הפעם לכיוון רגנסבורג (Regensburg) השוכנת על גדות נהר הדנובה. זוהי עיר היסטורית יפה להפליא, אחת הערים הבודדות שלא הופצצו במלחמת העולם השנייה ונשמרה כמעט במלואה. יש בה מבנים ארכיטקטוניים ומונומנטים היסטוריים מרשימים ומרכז ימי ביניימי עתיק, המתהדר בתואר אתר מורשת עולמית של אונסק"ו. אחד המבנים המצטיינים ברגנסבורג הוא קתדרלה גותית מפוארת, שבנייתה נמשכה קרוב ל-60 שנים וניתן לראותה כמעט מכל מקום בעיר.

רגנסבורג. עיר היסטורית יפהפייה על גדות הדנובה | צילום: Regensburg Tourismus, Peter Ferstl

הלכנו במסלול מקסים שנקרא “all about water & wine”. חלפנו על פני בניינים מעוטרים בפסלים וקישוטי קיר מסוגננים, גלריות וכנסיות יפות. עצרנו לארוחת צהריים במסעדה היסטורית (Historische Wurstkuche), שמגישה נקניקיות מסורתיות, וטרפנו ערימה של נקניקיות נהדרות על מצע של כרוב מבושל (כתובת: Thundorferstraße 3, אתר אינטרנט). אחר הצהריים עבר עלינו בשיטוט נעים ברחבי העיר, קצת שופינג (בעיקר שוקולדים) ולקינוח – גלידת ספגטי ברוטב עגבניות, שגרמה לנו לפרוץ בקריאות עונג בלתי נשלטות ומביכות למדי. מדובר בגלידת וניל איכותית המוגשת בצורת אטריות דקיקות ועליה רוטב תותים אדום ומתוק. נשמע פשוט, אבל משהו בשילוב הבנאלי הזה היה כל כך טעים, שלא התאפקנו וירדנו על עוד קערת ספגטי. מחר חוזרים הביתה, ניחמנו את עצמנו מתוך ערפול חושים של עודף סוכרים.

הנוף הנשקף במהלך שייט על הדנובה | ליהי רון

ערב ירד על רגנסבורג. תושבי העיר והתיירים הרבים שמילאו אותה החלו להתקהל סביב במה במרכז העיר העתיקה, כדי לצפות בהופעה מוזיקלית של להקה מקומית. ויתרנו על החלק הבידורי של היום העמוס ויצאנו לשייט רגוע לאורך הדנובה בספינת עץ עתיקה, שנראית כמו ספינה של שודדי ים. בעבר שימשה הספינה את כורי המלח שבאזור וכיום היא משמשת כמסעדה ובר בווארי צף. לגמנו בירות בוואריות נהדרות, אכלנו ארוחת ערב עם המון בשר, תפוחי אדמה וכופתאות לחם, נהנינו מהנוף היפה, מרוח הערב הקרירה ומהסיום המוצלח לטיול נפלא, שיילווה אותנו עוד הרבה מאוד זמן.

בתמונה הפותחת: אסלינגן על נהר הנקאר | צילום: Esslingen Stadtmarketing & Tourismus

הכותבת היתה אורחת של לשכת התיירות הגרמנית