ג'רמי בנתם: פרופסור נצחי

הגענו למקום בשעת צהריים. כל מי שנכנס למבנה – סטודנטים שנדחקו פנימה בגלל הגשם שטפטף בחוץ, אורחי האוניברסיטה, תיירים – נחפז לפינה הדרומית של האולם כדי להציץ בדמות המשונה שניבטת דרך דלתות הזכוכית של הארון. הסקרנות הזאת אינה ממש מפתיעה. הפרופסור ממתין להם בתוך ארון עץ חום, ישוב על כיסא ולבוש בחליפה. הדמות, חבושה במגבעת, מורכבת משלד גופו של בנתם עצמו, שרידי רקמות ומעט משיערו המקורי. הסצינה, חייבים להודות, מוזרה בלשון המעטה. אין הרבה מוסדות אקדמיים שבוחרים להציג לראווה את יקיריהם בצורה מוחשית כל כך.

מחונן, נאור, רודף אושר
ג'רמי בנתם נולד בלונדון בשנת 1748. הוא היה ילד מחונן, וכבר בגיל שנתיים נראה ישוב על ברכי אביו, מעיין בכרך עב כרס של ההיסטוריה האנגלית. בגיל ארבע החל ללמוד לטינית. בגיל 12 הוא נשלח לאוקספורד ללמוד משפטים, אבל במקום להיות עורך דין החל לבקר את החוקים הקיימים ולנסח הצעות לתיקונים.

כפילוסוף נקשר בנתם עם זרם פילוסופי המכונה תועלתנות (Utilitarianism). עקרון היסוד שלו קובע כי מעשה הוא מוצדק אם הוא נוטה לקדם אושר ומוטעה אם הוא גורם לתוצאה ההפוכה; לא מדובר רק באושרו הפרטי של האדם המעורב במעשה, אלא בזה של כל המושפעים ממנו. בניגוד לתורות אתיות אחרות, המעשה המוצדק יכול להיעשות גם כאשר המניע לו הוא שלילי. תכלית האנושות, על פי בנתם, היא להביא את האושר הרב ביותר למספר האנשים הגדול ביותר.

בנתם הפך במהרה למבקר חברתי חריף, שדרש רפורמות בתחומים שונים, כולל תיקונים בחוק האנגלי והבינלאומי, בבתי הסוהר, במוסדות הדת, בתחומי הרווחה ובטיפול בבעלי חיים. הוא דרש, בין היתר, לפתוח את האוניברסיטאות לכל, בניגוד לנהוג באותה עת באוניברסיטאות של אוקספורד וקיימברידג', והיה בין הראשונים שתבעו לבטל חוקים שהתייחסו להומוסקסואליות כאל פשע.

אוניברסיטת קולג' לונדון, שנוסדה בערוב ימיו, ראתה עצמה כמגשימה כמה מרעיונותיו, במיוחד בפתיחת שעריה לתלמידים בני כל המעמדות. שלטונות האוניברסיטה בחרו להציב את דמותו המשומרת של בנתם במבנה המרכזי של האוניברסיטה, ובשנת 1960 אף הקימו מרכז מיוחד, שמטרתו להוציא לאור מהדורה אקדמית של הספרים ושל עשרות אלפי המכתבים והמסמכים שכתב. העבודה טרם הושלמה; משערים שכשתושלם יצטברו כשבעים ספרים.

צוואה מוזרה בהחלט
בכתביו של בנתם הופיעו כמה רעיונות מקוריים על הטיפול הנכון במתים ועל האפשרות להחליף את המצבות בבתי הקברות בדיוקן עצמי של המתים: הגופות, שיעברו תהליך שימור כלשהו, יוצבו בגנים הציבוריים ואולי גם בגינות הבתים, כך שהנכדים והנינים יוכלו לפגוש בצורה מוחשית את הסבים והסבתות שלהם.

כאשר התפרסמה צוואתו של בנתם, שנכתבה זמן קצר לפני מותו בשנת 1832, התברר כי הוא הלך עם הרעיון הזה צעד אחד קדימה. על פי לשון הצוואה, הוא מוריש את גופו לידידו היקר, ד"ר סאותווד, על מנת שינהג בו באופן המפורט במסמך, כך שדמותו של בנתם תיראה ישובה על כיסא, שקועה בשרעפים ולבושה בחליפה המכובדת שאותה לבש לעתים קרובות.

בנתם נערך ברצינות לקראת האירוע. סופר כי בשנים האחרונות לחייו נהג לשאת בחליפתו שתי גולות זכוכית צבעוניות, שהיו אמורות לשמש כעיניים מלאכותיות בבוא היום. אלא שבסופו של דבר גופתו בותרה, השלד שוחזר והוצמד לו ראש משעווה. הראש המקורי נחנט.

בימים אלה עוברת דמותו של הפילוסוף האנגלי תהליכי שימור נוספים, לאחר שנתגלו פטריות בבד המשמש כחומר מילוי לדמות. ג'יימס אֶלֶס, הממונה על השימור, מסביר שבנתם עתיד לעבור בקרוב סדרת צילומים דיגיטליים כדי לזהות חלקים פגומים. "המשמרים המקוריים עשו עבודה חלקית, ואבדו די הרבה רקמות חיוניות", הוא אומר.

הדיוקן העצמי של בנתם הפך במשך השנים מקור לבדיחות מקאבריות ולמיתוסים שונים ומשונים. כך, למשל, מסופר כי הראש המקורי, שבמשך שנים היה מונח בין רגליו של המנוח, נגנב פעם או פעמיים, כנראה על ידי סטודנטים מקולג' סמוך. בפעם האחרונה הוא נמצא עטוף בתא לשמירת חפצים באחת מתחנות הרכבת של לונדון. לפי אחד הסיפורים היותר מפורסמים, מדי שנה מובא בנתם על כיסא גלגלים להשתתף בישיבת חבר הנאמנים של האוניברסיטה. בפרוטוקול הישיבה נכתב לאחר מכן שהוא נכח, אבל לא הצביע.

"מה כל הסיפור הזה?", אנו שואלים את פרופ' פיליפ סקוֹפילד, האחראי על מרכז בנתם באוניברסיטה. סקופילד בורר את מלותיו לאט ובקפידה. לדבריו, כל הרעיונות של בנתם הנוגעים לטיפול במתים נאמרו באירוניה, שכוונה בעיקר כנגד הממסד הדתי. קשה להשתחרר מהתחושה שהזהירות שבה נוקט סקופילד קשורה לעובדה שהראיון נעשה לא הרחק ממקום מושבו של ג'רמי בנתם עצמו, שממשיך להביט על סביבתו בעניין, כמו שהוא עושה כבר 170 שנה.