| בתחילת נובמבר נסענו לסוף-שבוע קצר בגוּאַנְג-ג'וֹאוּ (Guangzhou), עיר הבירה של מחוז גוּאַנְג-דוֹנְג ( Guangdong). אגדה דאואיסטית מספרת שחמישה בני-אלמוות, שלושה גברים ושתי נשים, ירדו מהשמיים רכובים על עזים והצילו את העיר מרעב. על-כן במקור העיר נקראה "עיר העזים". היום העזים היחידות בעיר הן אלו שמוגשות על צלחת עם רוטב חום, היות וגואנג-ג'ואו, שמוכרת יותר בשם קנטון, היא בירת האוכל הקנטונזי. אם מערביים צוחקים על סינים שהם אוכלים הכל, אזי הסינים צוחקים על הקנטונזים שהם אוכלים "כל מה שיש לו ארבע רגליים והוא לא שולחן וכל מה שעף והוא לא מטוס". לכן כשאכלנו במסעדות נזהרנו שלא להזמין בצורה אקראית לחלוטין כפי שהתרגלנו בשיאמן, ועדיין הזדמן לנו לאכול תבשיל אפרוחים (שכמובן כלל את הרגליים שלהם, כולל הציפורניים). גואנג-ג'ואו היא ההפך המוחלט משיאמן. היכן ששיאמן היא עיר-נמל רגועה שאמנם מתפתחת מהר אבל דואגת לשמור על הסביבה הטבעית שלה תוך כדי, הרי שגואנג-ג'ואו, כעיר הבירה של אחד המחוזות העשירים ביותר בסין, היא גוש של בניינים אפורים ואוטוסטרדות פקוקות. נראה שלכל אחד משבעת מיליון התושבים של העיר יש מכונית פרטית, וכולם נמצאים על הכביש בו-זמנית. לעיר יש אמנם רכבת תחתית, אך לא נראה שהיא עוזרת להקל על העומס. כמו כן, העיר אמנם מוקפת בגבעות ירוקות, אבל הזיהום שמגיע מהמכוניות ומהמפעלים מסביב מקשה על הנשימה גם במזג אוויר בהיר. המוזיאון השני בו ביקרנו היה מוזיאון האמנות של גואנג-ג'ואו. כפי שכתבתי בכתבה קודמת, קשה מאד למצוא אמנות מודרנית סינית בסין, ולכן למרות ששני-שליש מהמוזיאון היה סגור למבקרים, השליש שכן היה פתוח היה מאד מעניין. ראינו שתי תערוכות שהוקדשו לאמנים סינים ותיקים שעדיין פעילים היום, ותערוכה של ציורים מודרניים שהנושאים שלהם היו קלאסיים (ציורי נוף או בעלי-חיים), אבל הטכניקות שלהם היו מודרניות. כיוון שגואנג-דונג הוא המחוז בו מרוכזים רוב מפעלי הייצור של סין, אפשר למצוא בעיר רחובות של חנויות שמוקדשות למוצר אחד ויחיד. כך ראינו רחוב של חנויות לנורות LED, רחוב לחנויות של שלטי חוצות ורחוב של חנויות שמכרו רכיבים אלקטרוניים בסיסיים (נגדים, קבלים ורכיבים אחרים מהם בונים את המעגלים החשמליים שמרכיבים את המוצרים המוגמרים). ניצלנו את סוף השבוע הזה גם כדי לקנות קצת בגדים לחורף. חנויות הבגדים בשיאמן מתחלקות לשתיים: אלו שמוכרות אפנה סינית במחירים מגוחכים ואלו שמוכרות אפנה מערבית במחירים זהים לאלו של ישראל. נגה מסרבת להיכנע לאפנה הסינית (שנראית כמו האפנה הסובייטית של שנות החמישים ברומניה), אבל אחרי שמתרגלים למחירים המקומיים קשה מאד לשלם יותר מחמישים ש"ח על בגד. לכן, לקראת סוף הטיול התכווננו לעבר המדרחוב של גואנג-ג'ואו, בו מרוכזות חנויות הבגדים. כאן נגה הצליחה למצוא בגדים מערביים במחירים סיניים – כולל בגדים של Zara (גם הם העבירו את המפעלים שלהם לסין). פרטים על האתרים מוזיאון המזוליאום של מלך הנניואה The Museum of the Mausoleum of the Nanyue King אתר ההנצחה לזכר סון יאט-סן מקדש חמשת בני-האלמוות רחוב הקניות המרכזי |
בכל שבוע אנו מביאים כאן רשמים של כותבים-נוסעים שנמצאים בחו"ל ושולחים אלינו כתבות, רשמים, המלצות ותיאור חוויות שהם חווים במהלך הנסיעה. והפעם: גואנג-ג'ואו עודכן 20.5.18 |
סין של פעם: הכפר שאשי במחוז יונאן
Array
(
[continent] => WP_Term Object
(
[term_id] => 374
[name] => אסיה
[slug] => asia
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 374
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 0
[count] => 3478
[filter] => raw
[term_order] => 0
) [country] => WP_Term Object
(
[term_id] => 432
[name] => סין
[slug] => china
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 432
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 374
[count] => 289
[filter] => raw
[term_order] => 0
) )